עע"מ 1001/13 VERONICA GABURICI נ. משרד הפנים

1.

בתאריך 21.2.2013 דחיתי את בקשת המבקשת 1 (להלן – המבקשת ) – נתינת מולדובה – למתן סעד זמני שימנע את הרחקתה מישראל עד להכרעה בערעור שהגישו היא והמבקש 2 – תושב קבע בישראל – על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר לא קיבל את עתירתם של המבקשים להסדרת מעמדה בישראל של המבקשת, מכוח הקשר הזוגי שהיא מנהלת, לטענתה, עם המבקש 2. יחד עם זאת, הוריתי על הארכת הצו הארעי שנתתי בתאריך 6.2.2013 – עד לתאריך 10.3.2013, לצרכי התארגנותה של המבקשת.

2.

היום (3.3.2013) הגישה המבקשת "בקשה בהולה לשחרור ממשמורת" – וזאת, על מנת לאפשר לה לשלוח את חפציה לארץ מולדתה. כנגד שחרורה ממשמורת, הציעה המבקשת להפקיד ערבות כספית בסך שבין 10,000 – 20,000 ש"ח ולהתייצב בכל יום בתחנת המשטרה. כמו כן, הודיעה המבקשת כי אזרח ישראלי מוכן לערוב לה.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, מעשיה של המבקשת בעבר והאופן שבו היא נכנסה לישראל – מלמדים כי לא ניתן לתת בה אמון וקיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לאתר את המבקשת לאחר שחרורה ממשמורת, אף בהינתן תנאי השחרור המוצעים על ידה. עוד טוענת המשיבה, כי מדו"ח הפעולה בעניינה של המבקשת, מתאריך 13.12.2012, עולה כי ניתנה בידי המבקשת הזדמנות לקחת עמה כבודה, וכי היא "אספה תיק גדול של בגדים".

4.

בנסיבות העניין, אין בידי להיעתר לבקשה – מהטעמים האמורים בתגובת המשיבה. בנוסף, נראה כי בידי העותרת להסתייע במבקש 2 לצורכי התארגנותה ומשלוח חפציה לארץ מולדתה, בעודה במשמורת – והמשיבה מתבקשת לאפשר למבקשת לעשות כן.

5.

אשר על כן – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין – לא ראיתי לנכון להשית הוצאות.