פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם
10692/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
מוחמד אבו כליב
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש עיריית חיפה
2. עיריית חיפה
3. משטרת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
לעניינים מנהליים בחיפה, מיום 10.12.08, בעת"מ 681/08, שניתן על ידי כבוד
השופטת יעל וילנר
תאריך הישיבה:
ט' בתמוז התשס"ט
(01.07.09)
בשם המערער:
עו"ד אדם פיש ; עו"ד ג' יופה
בשם המשיבים 1-2 :
עו"ד מיכל שטינברג
בשם המשיבה 3:
עו"ד רועי-אביחי שויקה
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש מרס 2005 פנה המערער לעירית חיפה, בבקשה ליתן לו רישיון
לעסק של אחסנת מתכות. מספר חודשים לאחר מכן נענה כי בעסקו הוקמה גדר והוצבה מכולה שלא
כדין, מתבצעת פעילות מחוץ לעסק, ולבקשה לא צורף אישור של שרותי הכבאות. המערער
נדרש לתקן פגמים אלה בטרם תיבחן בקשתו לגופה. כל אותה עת הוסיף המערער לנהל את
עסקו אף שלא החזיק ברישיון, עד שבחודש אוקטובר 2006 הועמד לדין, הורשע, ונצטווה
לסגור את העסק. משהחל המערער נוקט בהליכים לצורך קבלתו של היתר, ובידו היו אישורים
של שרותי הכבאות ופינוי אשפה, הסירה העירייה את התנגדותה להמשך ניהול העסק, ואף
מסרה לידי המערער, בחודש מרץ 2007, היתר זמני. בחודש יוני 2008 ניתן למערער גם
היתר בניה, ובכך לכאורה נסללה הדרך לקבלתו של רישיון עסק. אולם, משטרת ישראל, אליה
פנתה העירייה, הודיעה כי היא מתנגדת למתן הרישיון, הואיל ומגרשים מסוג זה מהווים מוקד
לפעילות פלילית. המערער, שסבר כי הסכמת המשטרה לא היתה דרושה כלל לקבלת רישיון
לעסק אותו ניהל, פנה בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. השופטת המלומדת, קודם
למתן פסק דינה, עיינה בחומר מודיעיני חסוי אותו הציגה המשטרה, ובסופו של יום החליטה
לדחות את העתירה. על כך משיג המערער בפנינו.
אין בידנו להיעתר לערעור. עסקו של המערער טעון רישוי (ראו צו
רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, פריט 10.14(ה)), ורישיון כזה
לא יינתן אלא אם שוכנעה רשות הרישוי כי ננקטו אמצעים להבטחת איכות נאותה של הסביבה
ולמניעת מפגעים ומטרדים. אולם, מכך אין ללמוד על הסדר שלילי לפיו חייבת רשות
הרישוי להצטמצם לשיקול זה בלבד, ומקום שמתעורר צורך לפנות ולבקש את חוות דעתה של
משטרת ישראל, רשות הרישוי
רשאית ואף חייבת לעשות זאת
כדי להבטיח את שלום הציבור. לא זו אף זו, אם רשות הרישוי
לא היתה פונה בנסיבות אלו לקבלת חוות דעתה של משטרת ישראל, כי אז דווקא החלטה
זו היתה נגועה בחוסר סבירות. למעלה מן הדרוש נוסיף, כי החומר המודיעיני שהוצג בפני בית משפט קמא הוצג גם בפנינו, והמעט שנוכל לומר מבלי לחשוף את תוכנו הוא שלא מצאנו כי נפלו פגם או שגגה בהחלטת המשיבים.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתנה היום, ט' בתמוז
התשס"ט (01.07.09).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט