עע"מ 11039/05 יעקב כשדי נ. לשכת עורכי הדין

א.בקשה לסעד זמני בגדרי ערעור עתירה מינהלית לפיו מתבקשת המשיבה להעניק למבקש לאלתר רישיון לעריכת דין.

ב.(1) המבקש סיים שנת התמחות בבית משפט השלום בתל-אביב, ועמד בבחינות ההסמכה לשם קבלת רישיון עריכת הדין.

(2) כנגד המבקש הוגשה תלונה בידי המשיבה בגין התנהגות בלתי הולמת שיוחסה לעת התמחותו. המשיבה החליטה על העמדתו של המבקש לדין משמעתי, וכן על עיכוב מתן הרישיון לעריכת דין עד למיצוי ההליכים המשמעתיים.

(3) ביום 22.9.05 עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין החלטתה של המשיבה שלא להסמיכו לעורך דין ולהעמידו לדין משמעתי. עתירה זו הוגשה לאחר ששתי עתירות קודמות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נמחקו.

(4) ביום 7.11.05 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט מודריק) את עתירת המבקש, בהנמקה כי לא מצא בהחלטת הלשכה כל פגם מפגמי הפסלות המינהלית, אי חוקיות או אי סבירות.

(5) ביום 8.11.05 הורשע המבקש בבית הדין המשמעתי המחוזי של המשיבה בהתנהגות שאינה הולמת ונגזר עליו עונש נזיפה. ביום 22.11.05 החליט הוועד המרכזי שלא להגיש ערעור על קולת העונש. כפועל יוצא החליט הוועד המרכזי ליתן למבקש רישיון עריכת דין החל ממועד ההסמכה הקבוע ליום 14.12.05.

(6) ביום 29.11.05 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בערעורו מבקש המבקש לצוות על המשיבה לרשום את המבקש כחבר הלשכה באופן רטרואקטיבי החל מיום 15.6.05, וכן כי יוטלו על המשיבה הוצאות עונשיות.

ג.(1) בד בבד עם הגשת הערעור ביקש המבקש ביום 30.11.05 מתן צו עשה שיורה להסמיכו כחבר הלשכה לאלתר. לטענת המבקש, בתגובת המשיבה לשתי העתירות שהגיש בבית משפט זה נאמר במפורש כי ניתן יהיה לקבוע לו מועד הסמכה אישי מייד עם סיומם של ההליכים המשמעתיים נגדו. בהקשר זה נטען כי בית משפט זה דחה את בקשותיו לצווי ביניים בהסתמכו על הבטחה זו של המשיבה. בקשה זו היא נשוא ההחלטה הנוכחית.

(2) המשיבה טוענת בתגובה, כי מתן הסעד הזמני זהה בפועל לסעד המלא במקרה של זכיה בערעור, וכי אין לה סמכות להסמיך את המבקש מוקדם יותר מיום רישומו בפועל, זאת על פי סעיף 46 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ואשר על כן גם אם יזכה בערעורו יהיה מקום להסמיכו כעורך דין אך מיום רישומו בפועל.

(3) כן טענה המשיבה כי לא התחייבה לקבוע למבקש מועד הסמכה אישי, אלא אך כי ניתן יהיה לקבוע מועד הסמכה אישי. עוד הוסיפה, כי לאחר הרשעת המבקש בבית הדין המשמעתי המחוזי פנה הוא ביום 9.11.05 במכתב למשיבה, בו הביע חרטה והפנמת לקחים באשר למעשים בגינם הורשע. ועדת האתיקה שליד הועד המרכזי של המשיבה החליטה, נוכח מכתבו, שלא לערער על קולת העונש, אולם עם זאת החליטה כאמור שלא להתעלם כליל מההרשעה בדין, ולפיכך לא לקבוע למבקש מועד הסמכה מיוחד.

(4) נטען גם כי הבקשה למתן צו עשה היא ביסודה ערר על החלטת המשיבה לקבלו כחבר לשכה ביום 14.12.05. אשר על כן הדרך לתקוף את החלטת המשיבה היא במסגרת עתירה מינהלית חדשה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

ד.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. מטרתה המרכזית של הענקת סעד זמני היא שמירה על המצב הקיים, כדי למנוע השלכות על הדיון העתיד להתנהל בפני בית המשפט, על תוצאתו או על אפשרות מימושו של פסק הדין (בג"ץ 345/61 אל-כאזן נ' מנהל שירות השידור , פ"ד טו (3) 2364, 2366 (השופט –כתארו אז – ח' כהן); ע"א 732/80 ארנס ואח' נ' "בית אל- זכרון יעקב" , פ"ד לח (2) 645 (הנשיא שמגר); בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות (לא פורסמה), החלטה מיום 15.8.01).

(2) אכן, בשעתו נאמר על-ידי הלשכה כי עם סיום ההליכים ניתן יהיה – או לא תהא מניעה – לקבוע למבקש מועד אישי לקבלת תעודת החברות בלשכה, ללא שייאלץ להמתין ליום ההסמכה הבא. אילו היינו מצויים בתקופה של חודשים בטרם מועד ההסמכה הבא, היה אולי מקום להידרש לכך. אך לא זה המצב כיום, שעה שמועד ההסמכה הוא בעוד שבוע ימים, ב- 14.12.05; מועד זה עומד אחר כתלנו, ואין טעם מעשי להקדימו.

(3) איני רואה, כאמור, מקום להיעתר למבוקש. בנסיבות איני עושה צו להוצאות בבקשה זו .