עע"מ 1124/22 סאלח חמורי נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 42672-11-21, השופט א' רון ) מיום 2.1.2022.

תמצית העובדות

2.

עניינו של המבקש 1 (להלן: המבקש ) נדון בהרחבה בהחלטתי מיום 26.12.2021 (בר"ם 8371/21) ועל כן יובאו כעת אך עיקרי הדברים הדרושים לבקשה דנן. בתמצית יצוין כי המבקש הוא יליד שנת 1985 שקיבל עם לידתו רישיון לישיבת קבע בישראל, ובנוסף לכך הוא גם בעל אזרחות צרפתית. המבקש הנוסף בהליך זה הוא המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר.

3.

בשנת 2008 הורשע המבקש בבית משפט צבאי בביצוע עבירות טרור שונות, בין היתר על רקע מעורבותו בקשירת קשר להתנקשות בחייו של הרב עובדיה יוסף ז"ל ופעילותו בארגון החזית העממית. בגין המתואר הוטל על המבקש עונש של שבע שנות מאסר. בטרם סיים לרצות את עונשו, בשנת 2011 שוחרר המבקש מן המאסר במסגרת "העסקה" שנעשתה לשחרורו של גלעד שליט. בהמשך לכך שהה המבקש החל מיום 23.8.2017 ועד ליום 30.9.2018 במעצר מנהלי על בסיס מידע בדבר המשך פעילותו העוינת כנגד ישראל.

4.

ביום 3.9.2020 נמסרה למבקש הודעה לפיה שר הפנים דאז שוקל לבטל את רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל בהתאם לסעיף 11א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ) בשל הפרת אמונים כלפי מדינת ישראל. בהמשך לכך, ביום 8.10.2021 בוטל מעמדו של המבקש כתושב קבע. יוער כבר עתה כי למבקש לא ניתן רישיון אחר לישיבה בישראל, בהתחשב באזרחותו הצרפתית.

5.

במאמר מוסגר יצוין כי סעיף 11א האמור נחקק במסגרת תיקון לחוק הכניסה לישראל (ראו: חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30), התשע"ח-2018 (להלן: תיקון 2018 )). חוקתיותו של תיקון זה הייתה מושא לעתירות שהוגשו בעבר לבית משפט זה ונמחקו בהמלצת בית המשפט תוך שמירת זכויות (בג"ץ 367/19, בג"ץ 396/19, בג"ץ 405/19, בג"ץ 6047/19 ובג"ץ 6049/19 מיום 26.10.2020, וכן בג"ץ 831/20 מיום 10.1.2021). זאת, על רקע העובדה ששאלות חוקתיות דומות התעוררו בהקשרו של חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (ראו: סעיף 11(ב)(2) לחוק זה בנוסחו היום) ונדונות בפני הרכב מורחב של בית משפט זה (עע"ם 8277/17 ועע"ם 7932/18).

6.

ביום 17.11.2021 המבקשים הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתו האמורה של שר הפנים. למחרת, ביום 18.11.2021 הוגשה אף בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים שכוונה כנגד הרחקתו של המבקש משטח ישראל עד להכרעה בעתירה.

7.

בתגובתם מיום 30.11.2021 טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה, בהדגישם את הסיכון הביטחוני שנשקף מן המבקש, ואשר על-פי הנטען מטה את מאזן הנוחות לחובתו. בהקשר זה ציינו המשיבים כי הם נכונים אף להציג לבית המשפט במעמד צד אחד חומר חסוי בעניינו של המבקש המעיד על כך. יתר על כן, המשיבים הוסיפו וטענו כי מדובר למעשה בבקשה למתן צו עשה, מאחר שהמבקש אינו שוהה בישראל, אלא נמצא בשטחי האזור מזה כחודש ימים עובר למועד הגשת התגובה. כמו כן, המשיבים ציינו כי אף במסגרת הדיון בעתירות אחרות שהוגשו בעניין תיקון 2018 לא הוקפאו ההחלטות המורות על ביטול התושבות של העותרים.

8.

מנגד טענו המבקשים כי בשל שיקולים שונים, הקשורים בין היתר למקום עבודתו, שהה המבקש בשטחי האזור "אי אלו ימים לאחר הוצאת ההחלטה נשוא העתירה", אך כי אין בכך כדי לקבוע שהמבקש לא שהה בישראל.

9.

ביום 2.12.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים, בשים לב להיבטים הביטחוניים שעליהם הצביעו המשיבים. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים נדחתה כאמור על-ידי ביום 26.12.2021 (בר"ם 8371/21 הנזכר לעיל). זאת, לאחר שעיינתי בחומר החסוי בעניינו של המבקש ולנוכח התמונה שעלתה ממנו והשפעתה על שיקולי מאזן הנוחות הנוגעים לעניין. כן ציינתי בהחלטתי כי יש לייחס משקל לעובדה שהמבקש אוחז באזרחות צרפתית ושהוא יכול להמשיך לנהל את ההליכים בעניינו באמצעות באי-כוחו גם בהיותו מחוץ לישראל.

10.

ביום בו שניתנה החלטתי האמורה הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת העתירה. בעיקרו של דבר, בבקשה נטען כי יש להחיל על המבקשים דנן את העמדה שאומצה בעתירות שהוגשו לבית משפט זה כמפורט בפסקה 5 לעיל, כך שעתירתם המינהלית תימחק עד שתינתן הכרעתו של בית משפט זה בשאלות החוקתיות הדומות הנוגעות לחוק האזרחות.

11.

ביום 27.12.2021 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תגובה לבקשה למחיקת העתירה. בתגובתם מיום 2.1.2022 התנגדו המבקשים למחיקת העתירה, אך הסכימו להקפאת ההליכים עד להכרעה בסוגיות העקרוניות שצוינו לעיל.

12.

עוד באותו יום הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה. לצד זאת, ובהדגישו כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי אם בית משפט זה יכריע בסוגיית החוקתיות המונחות לפניו בעניינו של חוק האזרחות עובר ליום 31.12.2022 וכן תוגש בקשה לביטול מחיקת העתירה בתוך 30 ימים ממועד זה, הוא ישקול את האפשרות לביטול מחיקת העתירה.

13.

ביום 14.2.2022 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובד בבד הגישו את הבקשה שבפני. בקשה זו נשאה את הכותרת "בקשה למתן צו ביניים" אך במהותה היא למעשה בקשה למתן סעד זמני בערעור. בעיקרו של דבר, בבקשה נטען כי יש להורות למשיבים להימנע מנקיטת צעדים להרחקתו של המבקש מישראל וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש בשים לב לפגיעה החמורה שצפויה להיגרם לו כתוצאה מהרחקתו.

14.

בערעור עצמו טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מחיקת העתירה. בין היתר, המבקשים מדגישים כי עניינו של המבקש מתייחד מעתירות אחרות שנמחקו תוך שמירת זכויות (כמפורט בפסקה 5 לעיל) מאחר שהוא בעל אזרחות צרפתית ועל כן לא ניתן לו כל מעמד חלופי לאחר שנשללה תושבות הקבע שלו. בנסיבות אלו, כך נטען, היה על בית המשפט המחוזי להימנע ממחיקת העתירה וחלף זאת להורות על הקפאת החלטתו של שר הפנים בעניינו של המבקש, עד להכרעה בשאלות העקרוניות המשיקות בעניין חוק האזרחות.

15.

בתגובתם מיום 24.2.2022 טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. זאת, בשל כך שלא מתקיימים לגישתם המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן סעד זמני בערעור. המשיבים טוענים כי הבקשה אינה מתייחסת לנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי מיום 26.12.2021, שבמסגרתה נדחתה בקשה לסעד דומה במהותו לסעד המבוקש כעת. בהקשר זה מדגישים המשיבים כי המבקש פועל בחוסר תום לב עת שהוא שוהה באזור יהודה והשומרון ולא, כפי שהוא מנסה להציג, בישראל. כן טוענים המשיבים כי סיכויי ההליך העיקרי נמוכים. כמו כן המשיבים שבים ומציינים את המסוכנות הביטחונית הנשקפת לגישתם מצד המבקש.

16.

בתשובה מטעם המבקשים מיום 3.3.2022 הם חזרו והבהירו כי המבקש אומנם עובד למחייתו בשטחי האזור, אך מרכז חייו עודנו בישראל. המבקשים מוסיפים וטוענים כי תגובת המשיבים רצופה באי-דיוקים בתיאורה את הסיכון הביטחוני הנשקף מן המבקש וכן מציינים כי החלטת שר הפנים בעניינו מהווה אכיפה בררנית בהשוואה למקרים חמורים יותר, שבהם נמנעה המדינה מלהורות על ביטול מעמד בשל הפרת אמונים כלפי המדינה.

דיון והכרעה

17.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

18.

כידוע, נקודת המוצא לענייננו היא כי השיקולים החלים על בקשה למתן סעד זמני בערעור הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות, שלו הוקנה מעמד בכור (ראו:

עע"ם 4196/19 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 8 (28.1.2020); עע"ם 3706/20 מסעף נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש , פסקה 10 (8.7.2020)). כאשר עסקינן בהליך מינהלי, במסגרת בחינתו של מאזן הנוחות נדרש בית המשפט לבחון גם את הפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד , פסקה 11 (11.5.2017); עע"ם 4269/19 איגוד יבואני מכשירי השמיעה בישראל נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 24 (2.7.2019)).

19.

בנסיבות העניין, ולאחר שנתתי

את מרב המשקל לשיקולים של מאזן הנוחות , מצאתי כי אלו נוטים לדחיית הבקשה. אכן, אין להמעיט בהשלכות הקשות הכרוכות מטבען בהרחקת אדם ממרכז חייו. לצד זאת, במכלול הנסיבות, לא התרשמתי כי חל שינוי בתמונה הכללית המצטיירת בעניינו של המבקש ואשר אינה נוטה לטובתו, מאז מתן החלטתי בבר"ם 8371/21, לפני כחודשיים וחצי בלבד. כל השיקולים שנמנו באותה החלטה, המטים את הכף שלא להעניק למבקש את הסעד הזמני המבוקש – עודם יפים גם לצורך הדיון בבקשה דנן. בהקשר זה נתתי דעתי לטענות הנוגעות למסוכנות הנשקפת מן המבקש, כמו גם לאזרחותו הזרה ולאפשרותו לנהל את ההליך אף בהיותו מחוץ לישראל. הדברים אמורים אף מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור לגופו.

20.

ערב החתימה של החלטה זו, ביום 9.3.2021, הגישו המשיבים לבית המשפט הודעת עדכון ובה ציינו כי ביום 7.3.2022 נעצר המבקש והובא לחקירה פלילית בחשד לביצוען של עבירות ביטחוניות חמורות. בהודעה צוין כי בסיומה של החקירה, ככל שזו לא תניב ראיות קבילות שיאפשרו את העמדתו של המבקש לדין וכן את מעצרו עד תום ההליכים, יישקלו גורמי הביטחון להמליץ על מעצרו המנהלי. זאת בשים לב למידע שנאסף בעניינו ולעוצמת המסוכנות הנשקפת ממנו. נוכח האמור לעיל, איני נדרשת להתפתחויות הנוספות העולות מהודעות העדכון שהוגשה על-ידי המשיבים.

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.