עע"מ 11641/04 ברוך סלע נ. מועצה אזורית גדרות

1.בפני בקשה להקטנת סכום העירבון בסך 20,000 ₪ אשר נקבע ביום 22.12.04 על ידי המזכירה הראשית.

2.לדברי המבקשים, מדובר בסכום חריג שיש בו משום סיכון לפגיעה מהותית ביכולתם לקיים את הליך הערעור שבכותרת. כמפורט בהודעת הערעור, בית המשפט קמא פסק לחובתם תשלום הוצאות של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ לכיסוי הוצאות המשיבה, למרות ששווייה של העתירה היה כ - 7,000 ₪ בלבד ולמרות שתיק בית המשפט קמא נוהל על דרך של הגשת סיכומים בכתב. המבקשים שילמו סכום זה למשיבה. זאת ועוד, המבקשים סבורים כי סיכוי הערעור טובים. החלטת בית המשפט קמא שגויה הן בהיותה מנוגדת להלכות ברורות של בית המשפט העליון והן בהטלת ההוצאות הגבוהות שנפסקו כנגדם כ"ענישה" על שלא קיבלו את הצעת בית המשפט למחוק את עתירתם. יתר מכן, נשוא הערעור והעתירה בבית המשפט קמא הנם עניין ציבורי עקרוני.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לדברי המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף באשר המבקשים לא צרפו תצהיר מטעמם המפרט את מצבם הכלכלי. המבקשים אינם עומדים בתנאים ובקריטריונים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה למתן פטור או הפחתה מסכום העירבון. בנוסף, המבקשים הסתירו מבית המשפט פרטים. המבקש מס' 1 עד עצם היום הזה טרם שילם את חובותיו למשיבה בגין ארנונה על המחסן נשוא הערעור המנהלי, חובות העומדים על סך 5,837 ₪, דבר המצביע על חשיבות מרובה של הבטחת הוצאות המשיבה. לבסוף, סיכוי הערעור קלושים ביותר. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס ומנומק היטב. על כן יש לדחות את הבקשה.

4.ביום 6.1.04 הגישו המבקשים תשובה לתגובת המשיבה. לדבריהם, לא צירפו תצהיר מכוון שאין עובדה בבקשה הדורשת תמיכה בתצהיר. העובדה היחידה, גובה המחלוקת לגופו של עניין, עולה בבירור מכתבי הטענות וממילא המשיבה אינה חולקת עליו בתשובתה. כמו כן, הבקשה לא הוגשה על בסיס "חוסר יכולת כלכלית", אלא בשל חוסר הסבירות בין שווי המחלוקת הנדונה לבין הסכומים שנדרשים המבקשים לשלם עד עתה וכמפורט בבקשה. עוד מוסיפים המבקשים, כי שילמו סך של 2,500 ₪ הוצאות שנפסקו נגדם ו - 500 ₪ נוספים מסכום הארנונה, לאחר הסדר של פרישת תשלומים אשר סוכם עם ראש מועצת המשיבה.

5.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אין חולק כי המערערים לא הציבו תשתית עובדתית מספקת להוכחת חוסר יכולת כלכלית להפקדת ערבון. כך, שכן למעשה לא זהו הבסיס לבקשה להקטנת ערבון אלא טענות הנוגעות לגוף הערעור. בעובדה זו כשלעצמה אין פסול, שכן תכלית הערבון היא הבטחת הוצאות הצד שכנגד ואם מבסס בעל דין טיעון לפיו בעל דין כי לא יחוב בהוצאות או שלא יחוב בשיעור הוצאות גבוה כסכום הערבון שנקבע, יש יסוד להקטנת שיעור הערבון. כלום עמדו המערערים בנטל זה? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכן, טענתם בערעור היא ספציפית לגבי חיובם בארנונה בגין חלק מן הנכס אולם יש לה גם מאפיינים כלליים – עקרוניים, כפי העולה גם מפסק דינו המפורט של בית המשפט קמא. בית המשפט לעניינים מנהליים אף חייב את המערערים בהוצאות בסך 25,000 ₪. שיעור של 20,000 ₪ שנקבע כערבון בבית משפט זה אינו חריג בהתחשב בסוג הערעור ובשיעור ההוצאות המקובל בבית משפט זה. מכאן שיש לדחות את הבקשה להפחתת הערבון ככל שהיא מבוססת על טעם זה. הטענה הקשה יותר הנה זו הנוגעת לשווי ההליך. טוענים המערערים כי לב הסכסוך הנו מחלוקת על חיוב בסך 7,000 ₪, והנה חויבו הם בהוצאות גבוהות פי כמה והערבון בבית משפט זה אף הוא גבוה מסכום החוב ובכך יש אי צדק. אין בידי לקבל טענה זו במסגרת ההליך שבפני. ראשית , המדובר באחת מטענות הערעור של המערערים שידונו לגופן ולא בידי להכריע בהן בהליך זה שעניינו פטור מערבון. שנית , תכלית הערבון היא הבטחת הוצאות שיפסקו ואין היא קשורה ישירות בשווי העניין, אלא בצדקת ההליך, התנהגות הצדדים ונסיבות נוספות. חשיבות יש לסיכויי ההליך, אולם אין בשווי הסכסוך כדי לקבוע מסמרות בעניין זה. התוצאה היא, לאור האמור לעיל, כי דין הבקשה להדחות. הערבון שנקבע יופקד תוך 10 ימים מעת ההמצאה שאם לא כן ידחה ההליך ללא התראה נוספת.