פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
119/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. קלרה סרמיאנטו
2. פבל גלינוב
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל משרד הפנים
בקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט יעקב)
בעת"מ 32149-11-11 מיום 20.12.11
בשם המבקשים:
עו"ד יעקב שקלאר
בשם המשיב:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט יעקב) בעת"מ 32149-11-11 מיום 20.12.11.
ב.
המבקש 2 (להלן המבקש) הוא אזרח ישראלי יליד 1978. המבקשת 1 (להלן המבקשת), ילידת 1966, נתינת הפיליפינים, נכנסה לארץ לראשונה בשנת 1998 באשרת עבודה בתחום הסיעוד שהיתה בתוקף עד ליום 31.7.00. לאחר כ-4
שנים שבהן שהתה
המבקשת בארץ באופן בלתי חוקי, פנו המבקשים ללשכת מנהל האוכלוסין בת"א בבקשה להסדרת מעמדה על סמך חיים משותפים עם המבקש. נוכח היותה שוהה בלתי חוקית נתבקשה המבקשת ביום 23.1.05 לצאת מן הארץ כתנאי לטיפול בבקשה, אך היא לא עשתה כן.
ג.
ביום 20.6.05 נישאו המבקשים בנישואי פראגוואי, אשר נערכו במעמד המבקש בלבד. ביום 12.9.05 פנו המבקשים למשיב בבקשה למעמד בעבור המבקשת. המשיב עמד על יציאתה של המבקשת מן הארץ כתנאי לטיפול בבקשה.
ד.
ביום 25.12.05 עתרו המבקשים לבג"ץ, נוכח המצב המשפטי ששרר אותה עת קיבלה המבקשת אשרת שהייה שהוארכה עד ליום 20.2.08.
ה.
ביום 8.11.07 נערך למבקשים ראיון לבחינת כנות הקשר ביניהם, וביום 9.12.07 החליטה ועדה לשכתית במשרד הפנים על אי שדרוג מעמדה של המבקשת, נוכח ההתרשמות השלילית מזוגיותם של המבקשים. המבקשת נדרשה לעזוב את הארץ.
ו.
ביום 16.3.08 פנו המבקשים אל המשיב, וביום 22.5.08 עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 1840/05). ביום 16.9.08 ניתן פסק דין המקבל את העתירה בהיעדר תגובה עניינית מטעם המשיב. ביום 21.6.09 נערך למבקשים ראיון נוסף וההתרשמות היתה דומה לזו של הראיון הקודם.
ז.
ביום 16.11.09 נשלח למבקשים מכתב שבו הודע למבקשת כי
בקשתה למעמד סורבה
(להלן בקשת הסירוב ), והיא נתבקשה לצאת את הארץ. ביום 8.3.10 הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 11570-03-10). בית המשפט קיבל חלקית את העתירה, ומצא כי אין די במסקנות השימוע כדי לבטל את ההליך המדורג וכדי להורות על הרחקתה של המבקשת מישראל, והורה למשיב לשוב ולבחון את כנות הקשר בין המבקשים. ביום 30.1.11 פנו המבקשים למשיב לקבלת אשרה.
ח.
למבקשים נערך ראיון נוסף. ביום 11.10.11 הוחלט לדחות את הבקשה למעמד בהיעדר כנות לקשר. המבקשים פנו אל היועץ המשפטי לממשלה. ביום 26.12.11 נשלחה תשובת פרקליט המדינה כי נוכח פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שאליו נידרש להלן, התייתרה הפנייה. ביום 8.11.11 נעצרה המבקשת. בשימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות טענה כי לא ידעה על החלטת הסירוב. ביום 9.11.11 התקיים דיון בפני בית הדין לביקורת משמורת. צו המשמורת אושר. צוין, כי לא נמצא פגם במעצרה של המבקשת.
ט.
ביום 17.11.11 עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט דחה את העתירה על בסיס כנות הקשר:
"לאור הסתירות הרבות שהתגלו בדברי העותרים, הן בראיון האחרון מ- 12.5.11 והן בריאיונות הקודמים, אני סבור שמסקנתו של המשיב שמדובר בשני אנשים החולקים דירה אחת אך אינם מקיימים קשר זוגי היא מסקנה סבירה, ואינני סבור יש מקום להתערב בה".
מכאן הבקשה שבפניי. נתבקש סעד זמני דחוף עד אשר יוגש הערעור, שכן כנטען מדובר בזוג הגר יחדיו כבר כ- 10 שנים, ומקיים משק בית משותף.
י.
לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות, הואיל ולא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא וכן מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי לערכאה שאינה מתאימה. הודגש, כי הבקשה הוגשה ערב חזרתה של המבקשת למולדתה, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ואף בטרם הוגש ערעור. נטען, כי המבקשים בחרו שלא להציג בפני בית המשפט את מלוא העובדות הרלבנטיות הדרושות לעניין; וכי סיכויי הערעור נמוכים. הוסבר, כי ההחלטה בעניינם של המבקשים התקבלה על בסיס מספר ראיונות מקיפים ומלאים שנערכו למבקשים, וכן על בסיס התרשמותם הבלתי אמצעית של המראיינים אשר ערכו את הראיון, שטענתם של המבקשים כי הם בני זוג, אינה מתיישבת עם הסתירות הרבות בין דבריהם. לבסוף נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיב, משהרחקתה של המבקשת לארץ מוצאה לא תיצור מצב בלתי הפיך.
י"א.
ביום 3.1.12 הודיעו המבקשים כי עתרו לעיכוב ביצוע בבית המשפט לעניינים מינהליים, וכי ניתן עיכוב ביצוע עד ליום 8.1.12. לטענת המשיב, התנהלות המבקשים אשר לא ציינו בבקשתם לבית משפט זה את פנייתם לבית המשפט לעניינים מינהליים, והבקשה אף לא הומצאה לפרקליטות, נגועה בחוסר ניקיון כפיים, ועולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וכן הובילה לבזבוז זמן שיפוטי.
י"ב.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר למבוקש. השיקולים בבקשה לעיכוב ביצוע שניים הם – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אשר לסיכויי הערעור, סבורני כי המשוכה שבפני המבקשים בערעור גבוהה. למבקשים נערכו מספר ראיונות שבמהלכם נתגלו סתירות רבות בין גירסותיהם. כך למשל באשר למעשיהם בשבוע בערב שלפני הראיון, באשר לדרך שבה חגגו את חגי הפסח והסוכות, באשר לגיל בתה של המבקשת, גילה שלה ושם אחיו של המבקש. מדובר בפרטי יסוד. אין אלה סתירות פעוטות ומינוריות, והן מעוררות על פני הדברים שאלות של ממש. אוסיף, כי עיינתי בתצהירים שצורפו לערעור (נספח כ') והתקשיתי לומר על פני הדברים שיש בהם לשכנע כי המסקנה שאליה הגיע בית המשפט לעניינים מינהליים אינה במקומה.
י"ג.
אשר למאזן הנוחות, ברי כי נוח יותר למבקשת להישאר כאן עד להכרעה בערעור. אך גם בסיטואציה האחרת אין אי נוחות יתרה; ככל שיתקבל ערעורה, תוכל המבקשת לשוב לישראל ללא קושי. הנזק שייגרם לה אינו בלתי הפיך, וכפי שפסקה השופטת חיות ב עע"מ 5014/04
פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם):
"בפסיקת בית משפט זה נפסק לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער יוכל לשוב לארץ".
איני מקל ראש בעלויות הכרוכות בטיסה לפיליפינים וחזרה, אך עדיין מדובר בעניין הפיך, ומוצדק בנסיבות. לבסוף, התנהלות המבקשים בפנייתם לבית המשפט לעניינים מינהליים, מבלי שציינו זאת,
תמוהה - אם לא למעלה מזה, ורק בשל כך ניתן היה לדחות את הבקשה. ואולם, כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה גם לגופה.
י"ד.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ד בטבת התשע"ב (9.1.2012).
ש ו פ ט