עע"מ 1208/18 הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה-מחוז מרכז נ. ניצני עוז מושב עו

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא מ' פינקלשטיין ) בעת"ם 8099-02-17 שניתן ביום 28.12.2017, בגדרו הורה בית המשפט המחוזי על מתן היתר לשימוש חורג בבית אריזה שהוקם בהיתר על קרקע המיועדת לחקלאות לצורך הפעלת סופרמרקט, וזאת בניגוד להחלטת המבקשת, היא הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז המרכז (להלן: הוועדה המחוזית ).

2.

ניצני עוז, מושב עובדים להתיישבות חקלאית, הוא המשיב 1 (להלן: המושב ), וגברת סמדר צורף, היא המשיבה 2, הגישו בקשה למתן היתר לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים במקרקעין הנמצאים בכניסה למושב. מהות השימוש החורג שהתבקש הוא שימוש בבית אריזה הקיים בהיתר כסופרמרקט בשטח כולל של 740.54 מ"ר, וכן שימוש חורג בקרקע חקלאית למשטחי חניות בשטח (372 מ"ר) על גבי חלקה ששטחה 9.687 דונם.

3.

ביום 17.2.2016 נדונה הבקשה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה – לב השרון, היא המשיבה 3 (להלן: הוועדה המקומית ), והוחלט על אישורה בתנאים. בהחלטה צוין כי יש הצדקה תכנונית לאישור הבקשה בין היתר לנוכח מצוקת התושבים בכלל ומצוקת האוכלוסייה המבוגרת בפרט במושב שאין בו סופרמרקט, וכן לנוכח מיקומו הגיאוגרפי של המושב (ישוב קו התפר) ולנוכח התמיכה הרחבה בבקשה מטעם תושבי המושב.

4.

ביום 5.12.2016 נדונה הבקשה בוועדת המשנה הנקודתית של הוועדה המחוזית (להלן: ועדת המשנה ), והיא החליטה לדחות את הבקשה. בהחלטה צוין כי המבנה אינו "צמוד דופן" לבינוי קיים, בניגוד להוראת תכנית המתאר הארצית החלה על השטח (תמ"א 35); כי ספק אם ההיתר למבנה, אשר הוצא בשעתו לבית אריזה, תואם לתכנית החלה על השטח ומייעדת אותו ל"אזור חקלאי"; כי אף אם ההיתר חוקי, השימוש החורג המבוקש מהווה "סטייה ניכרת" מייעוד הקרקע החקלאית, המצריך הסדרי תנועה, חניה, ביוב, שטחי פירקה וטעינה, והתאמות נוספות שאינן נדרשות כאשר מדובר במבנה לשימוש חקלאי; כי מן הראוי להסדיר הקמת סופרמרקט למושב באמצעות הליך תכנוני ולא באמצעות היתר לשימוש חורג; וכי המיקום המבוקש אינו מיטבי, ומן הראוי שהסופרמרקט ימוקם במרכז היישוב.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המשיבים 2-1 וקבע כי נפלו מספר פגמים בהחלטתה של ועדת המשנה. בין היתר, נקבע כי ההחלטה לא התבססה על מידע מדויק בדבר הרקע התכנוני הרלוונטי, לפיו השטח הנדון נמצא במלואו בשטח לפיתוח כפרי. עוד נקבע כי לאחר שנתון עובדתי זה התברר במהלך הדיון, לא ניתנה לו המשמעות המשפטית הנכונה על ידי ועדת המשנה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ראוי שלמגמת התכנון העתידית תהיה השפעה על ההחלטה לעניין מתן היתר לשימוש חורג. בענייננו, כך נקבע, ועדת המשנה לא נתנה משקל מתאים בהחלטתה לנסיבות בגינן התבקש ההיתר לשימוש חורג ולכך שהמבנה הנדון שימש כבית אריזה, וככזה כלל תשתית ביוב, חיבור לחשמל, משטחי חניה, משטחי פריקה וטעינה והסדרי תנועה. משכך, נקבע כי יש לבטל את החלטתה של ועדת המשנה ותחתיה לאמץ את המלצת הוועדה המקומית בכפוף לקיום הדרישות שנקבעו בה ותוך צמצום משך תוקף ההיתר לשימוש חורג לשלוש שנים.

6.

הוועדה המחוזית הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה דנן.

בבקשה טוענת הוועדה המחוזית כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות משפטיות. כן נטען כי ההחלטה שלא לאשר את השימוש החורג נטועה בלב שיקול הדעת של הוועדה המחוזית ואינה מקימה עילה להתערבות. הוועדה המחוזית טוענת עוד כי ביצוע פסק הדין במועד זה עלול לשנות את המצב בשטח באופן מהותי ולמעשה לסכל את הערעור. נטען שכדי להפוך את בית האריזה לסופרמרקט יש להתאים את האזור מבחינה תחבורתית, על מנת להתמודד עם העלייה הצפויה בכמות הרכבים שצפויים להגיע למקום וכי יש להתאים שטח מתאים לטובת חניה. כן נטען כי יהיה צורך בביצוע התאמות נוספות, ובהן הוספה משמעותית של משטחים ומתקנים לסילוק האשפה.

7.

המשיבים 2-1 טענו בתשובתם כי יש לדחות את בקשת עיכוב הביצוע. נטען כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת וועדת המשנה הייתה מוצדקת והכרחית, וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בנוסף לכך נטען כי הפעלת הסופרמרקט לטובת תושבי המושב היא צורך חיוני וכי כל עיכוב נוסף מוביל לפגיעה במשיבים אשר זכאים להינות מפסק הדין שניתן בעניינם. לטענת המשיבים 2-1, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לא תמנע מתן סעד אפקטיבי בערעור, שכן עניינו אינו מתן היתר בניה אשר עלול לגרום למצב בלתי הפיך, אלא בהיתר לשימוש חורג במבנה קיים עם תשתיות קיימות. המשיבים 2-1 מצהירים בתשובתם כי בכפוף לתקופת התארגנות סבירה לא תהיה כל מניעה להפסיק את השימוש החורג ולסגור את הסופרמרקט, ככל שיפסידו בערעור דנן.

הוועדה המקומית בתשובתה מתנגדת אף היא לבקשת עיכוב הביצוע וטוענת כי ככל שיידרשו התאמות כלשהן במבנה על מנת להפכו לסופרמרקט הרי שמדובר בעבודות מועטות שאין בהן כדי להוות שינוי מצב מהותי שלא יהיה ניתן להשיבו לקדמותו.

8.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו, אלא אם הוכח כי סיכויי הערעור גבוהים וכי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ( עע"ם 1377/12 מדינת ישראל - הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח-תקווה , פסקה 5 (21.3.2012)). חלקה הארי של בקשת הוועדה המחוזית מוקדש לטענות בדבר סיכויי הערעור להתקבל, והיא מעוררת שאלות בדבר התנאים למתן היתר לשימוש חורג ולהגדרתה של "סטייה ניכרת" מתכנית ולהשלכותיהם על נסיבות המקרה הנדון. לעומת זאת, טענותיה של הוועדה המחוזית ביחס לשיקולי מאזן הנוחות נטענו באופן כללי וללא ביסוס ממשי התומך בהן. לא שוכנעתי כי הפיכת בית האריזה לסופרמרקט בהתאם לקבוע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי תוביל למצב בלתי הפיך אשר יסכל את ההכרעה בערעור. מכל מקום, הוועדה המחוזית לא ביססה את טענתה לפיה אם יבוצעו עבודות התאמה קלות כגון הקצאת מקומות חניה או משטחי סילוק אשפה, וערעור הוועדה המחוזית יתקבל בסופו של דבר, לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. משכך, ולנוכח הצהרת המשיבים 2-1 כי ככל שיפסידו בערעור יפנו את הסופרמרקט תוך תקופת התארגנות סבירה, לא מצאתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.