עע"מ 1233/12 imc ( איי. אמ. סי) יציקות בע"מ נ. אדם טבע ודין

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כבוד השופט אברהם אברהם , עת"ם 256/09), בגִדרו הורה בית המשפט על הפסקת פעילות מפעל המתכת של המבקשת באזור התעשייה "ציפורית".

2.

הוועדה המקומית לתכנון ובניה בנצרת עילית אישרה תוכנית המאפשרת את הקמתו של מפעל המתכת של המבקשת באזור התעשייה ציפורית. המשיבים 1 – 4

הגישו עתירה בטענה כי התוכנית אושרה שלא כדין. בית משפט קמא הוציא מתחת ידו פסק דין ביום 24.11.09 (להלן: פסק הדין הראשון ) במסגרתו התקבלה העתירה. נקבע כי אישור התוכנית הריהו שינוי בלתי סביר של תוכנית מתאר מקומית הקובעת כי לא ניתן להתיר הקמתו של מפעל מתכת באזור התעשייה ציפורית. ערעור שהוגש לבית משפט זה התקבל. נקבע כי פסק הדין יבוטל, וכי העניין יחזור לבית משפט קמא, כשלבעלי הדין שמורות זכויותיהם לטעון את הטענות הנוספות שהועלו בערעור, בבית משפט קמא. נפסק כי בית משפט קמא יתן פסק דין חדש וידון בסוגיית הזיהום ולבעלי הדין שמורות כל הטענות שהועלו בעתירה בבית משפט קמא. בפסק הדין השני שניתן, ובגינו הוגש הערעור דנן, נקבע כי המפעל של המבקשת עומד בתנאים שנקבעו על ידי הרשויות בכל הנוגע לזיהום האוויר. יחד עם זאת, נפסק כי בין אם המפעל מזהם ובין אם לאו, אין אפשרות להתיר את פעילות המפעל לאור השינוי הבלתי סביר בתוכנית המתאר. בהתאם, הורה בית המשפט על סגירת המפעל עד ליום 1.7.2012.

3.

בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי סיכויי הערעור טובים. פסק הדין הראשון שהתבסס על נימוקים תכנוניים בלבד בוטל על ידי בית המשפט העליון. ניתנה הנחייה לבית משפט קמא לכתוב פסק דין חדש תוך שצויין כי כל טענות הצדדים שמורות להם. חרף האמור, קבע בית משפט קמא כי אינו רואה את עצמו חופשי לבחון את נכונות פסק הדין הראשון ולפי הנטען בבקשה כלל לא התייחס לטענות הצדדים. באשר למאזן הנוחות נטען כי המפעל מייצר מזה קרוב לשלוש שנים והוכח כי אינו מזהם. בנוסף, סגירת המפעל תגרום לפיטורים מיידיים של לפחות מאה עובדים מתושבי הגליל, זאת בשעה שאוכלוסיית הגליל משוועת לתוספת של מקומות עבודה. סגירת המפעל תגרום למבקשת נזק כלכלי שיעלה על שישים מליון ₪. המבקשת משמשת ספק בלעדי לחלקי רכב אלומיניום ללקוחותיה בחו"ל ויש ליתן משקל גם לנזק שייגרם ללקוחות כתוצאה מהשבתת קווי הייצור במפעל. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הצטרפה לעמדת המבקשת וביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. מנגד, משיבים 1 – 4 סבורים כי לא נפלה טעות בפסק הדין המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. לשיטתם, קיימת אי-סבירות קיצונית בתוכנית, המצדיקה את ביטולה. זאת לנוכח האיסור הברור בתוכנית המתאר על הקמת מפעלים מהסוג של המבקשת. לשיטתם, בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין הראשון לא קבע את משקלן של הטענות ולכן בדין נתן בית משפט קמא משקל מכריע לפגם התכנוני. באשר למאזן הנוחות נטען כי יש ליתן משקל לפגיעה באינטרס הציבורי והצורך בהגנה על איכות חייהם ובריאותם של תושבי האזור. לטענת המשיבים, למבקשת לא ייגרם נזק בלתי הפיך, שכן היא תוכל להמשיך להפעיל את המפעל אם יתקבל הערעור.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורני כי במסגרת בחינת סיכויי הערעור יש ליתן משקל לטענה שהעלתה המבקשת, כי בית משפט קמא לא בחן את טענות הצדדים ביחס לפסק הדין הראשון, שבוטל על ידי בית המשפט העליון. באשר למאזן הנוחות יש ליתן משקל לעובדה שהמפעל של המבקשת פועל ומייצר במשך כשלוש שנים. מתן הצו בפועל משמר את המצב הקיים עד להכרעה בערעור. מנגד, סגירת המפעל תגרום לפיטורין של עובדים רבים ולגרימת נזק כלכלי בשיעור רב למבקשת. לצד זאת, יש ליתן משקל לקביעת בית משפט קמא לפיה הוכח שהמפעל אינו מזהם ברמה שאינה מותרת על פי המדדים הרלוונטיים. נתון זה משליך על טענת המשיבים בדבר הצורך להגן על בריאות הציבור.

5.

לנוכח האמור דין הבקשה להתקבל. ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא יעוכב עד למתן פסק דין בערעור.