עע"מ 1261/12 קרישנה קומאר נ. משרד הפנים

לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 30514-06-11 (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק ), מיום 25.1.2012.

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה מינהלית שבמסגרתה ביקש כי המשיב ייתן טעם מדוע הוא מסרב לבקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל. כפי שמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הוא בעל נתינות נפאלית, שנכנס לישראל בשנת 2004 ומאז עבד במספר עבודות עד שפגה אשרתו הזמנית בשנת 2010. בפברואר 2007 פנה המבקש לאו"ם במטרה לקבל מקלט מדיני בישראל. הוועדה המייעצת שבנציבות האו"ם לפליטים בדקה את הפנייה אך לא מצאה בה ממש והמלצתה אושרה על ידי רשות האוכלוסין. בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש בשנת 2008, נדחתה אף היא. בית המשפט דחה את עתירתו של המבקש ומצא שאין לה כל בסיס. כך, קבע בית המשפט כי "העובדה שמשפחתו חיה בשלום ובשלווה שם [בנפאל] עד עצם היום הזה והעובדה שהעותר לא פנה מיד עם בואו לישראל בבקשה לקבל מקלט מדיני מעלים ספקות רציניים ביותר ביחס לאמיתות גרסתו". עוד קבע בית המשפט כי לאחר שהרשות המוסמכת הגיעה למסקנתה כי לא נשקפת סכנה למבקש, על בסיס הנתונים העובדתיים שעמדו לנגד עיניה, אין לעתירה על מה להתבסס, ולמעשה היא הוגשה במטרה להאריך באופן מלאכותי את שהותו של המבקש בישראל.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הבקשה למתן סעד זמני המונחת לפניי. הסעד המבוקש בבקשה הוא כי אורה למשיבים שלא להרחיקו מהמדינה עד לדיון בערעורו. לטענתו, נשקפת לו בנפאל סכנת חיים ממשית על רקע פוליטי. זאת, שכן ארגון המאויסטים בנפאל איים על חייו בשל רצון נקם והוא חושש כי עם חזרתו למדינתו יתחדשו ניסיונות הרדיפה ותישקף סכנה לחייו. עוד טוען המבקש, כי לא הגיש בקשה למקלט מדיני עם הגעתו לארץ שכן הוא קיבל אשרת עבודה וסבר שעניין שהותו בישראל מוסדר מבחינה חוקית. לטענתו, אין באפשרותו להביא מידע רב לביסוס טענותיו שכן יש קושי לאסוף מידע בנפאל. עוד בהקשר זה טוען המבקש כי הציג בפני משרד הפנים תשתית ראייתית מבוססת ולפיכך סיכויי הערעור גבוהים.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבים סיכויי הערעור נמוכים שכן לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לעניין זה טוענים המשיבים כי האירועים המאיימים שתיאר המבקש בבקשתו אירעו בשנים 2002-2001, אך למרות זאת הוא נשאר בנפאל עד שנת 2004 והגיע לישראל במטרה לעבוד בה. עוד טוענים המשיבים כי משפחתו של המבקש חיה בנפאל עד היום ולא אונה להם כל רע וכי המבקש הגיש את בקשתו למקלט מדיני רק כעבור למעלה משנתיים מהיום בו הגיע לישראל. המשיבים טוענים כי עמדתם בעניינו של המבקש מבוססת על בחינה מעמיקה של עניינו וכי אין מקום להתערב בה. בעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי המבקש לא ביסס את בקשתו לקבלת מעמד פליט ולפיכך אין להאריך את שהותו בישראל שלא לצורך. עוד טוענים המשיבים כי האינטרס הציבורי מחייב את דחיית הבקשה שכן היענות לה עשויה לעודד הגשת בקשות סרק נוספות לקבלת מעמד פליט על ידי עובדים זרים המעוניינים להאריך את שהותם בישראל מאינטרסים כלכליים בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)).

בענייננו, לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ובהודעת הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור מצדיקים את קבלת הבקשה. נציבות האו"ם לפליטים בחנה את בקשתו של המבקש וקבעה כי אין להיענות לה, על סמך הנתונים שהוצגו בפניה. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את טענותיו של המבקש ומצא שאין בהן ממש. זאת, בין היתר, שכן המבקש שהה בנפאל תקופה ארוכה לאחר שלטענתו רכושו נתפס והוחרם על ידי המאויסטים. עוד ציין בית המשפט כי המבקש לא הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני מיד עם הגיעו לישראל ובני משפחתו חיים עד עתה בנפאל בשלום. לאור כל זאת קבע בית המשפט כי לא מצא טעם להתערב בהחלטתה המקצועית של הרשות. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס ולכאורה לא נפל בו פגם אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לעניין מאזן הנוחות, נראה כי זה אינו נוטה בבירור לטובת המבקש, שכן הוא שהה בנפאל תקופה ארוכה אף לאחר האירועים המבססים לטענתו את בקשתו לקבל מקלט מדיני. אוסיף, כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המשיבים, לפיה אין מקום להיענות לבקשה שכן זו עשויה לעודד הגשת בקשות סרק נוספות לקבלת מעמד פליט בישראל. על בית המשפט לבחון כל בקשה באופן פרטני ולקבוע האם יש בה ממש או שמא כל תכליתה לאפשר למבקש להישאר תקופה נוספת בישראל מתוך אינטרסים כלכליים בלבד.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

החלטתי מיום 12.2.12 בענין צו הביניים הארעי מבוטלת בזאת.