עע"מ 1431/21 חיה עופר נ. מדינת ישראל

1.

"בקשה לצו ביניים" , על-פי כותרתה, אך הלכה למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 14.1.2021, בעת"מ 18158-11-20 (השופטת א' לוי ).

2.

ביום 2.5.2011 הוכרה המערערת כמי שזכאית לדירה בדיור ציבורי, בת 4 חדרים, בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, ולנוהל 08/05 של משרד הבינוי והשיכון שהוצא מכוחו: "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (להלן: הנוהל ). הכרה זו ניתנה למערערת נוכח מצבה הסוציו-אקונומי הקשה, בהיותה אם יחידנית ל-7 ילדים, 5 מהם מתחת לגיל 21, ובהם 2 ילדים המוכרים כנכים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

3.

כמה וכמה שנים חלפו מאז שהוכרה זכאותה של המערערת, אך דירה מתאימה עבורה – לא נמצאה. במענה לפניות המערערת נמסר, כי החל מיום 23.7.2018 היא עומדת בראש רשימת הממתינים לדיור ציבורי, עבור דירת 4 חדרים מקומה שלישית ומעלה בעיר מגוריה.

4.

ביום 24.4.2019, בחלוף כ-8 שנות המתנה, הגישה המערערת עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 48842-04-19). בעתירתה, דרשה המערערת להורות למשרד הבינוי והשיכון (להלן: המשרד ), להקצות לה באופן מיידי, דירה במסגרת הדיור הציבורי. לאחר דיון בעתירה, שהתקיים ביום 1.1.2020, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת

ג' רביד ) על מחיקת העתירה, לאחר שנוכח כי לא קיימת החלטה מינהלית קונקרטית, שאותה מבוקש לתקוף. יחד עם זאת, המליץ בית המשפט, כי יֵעשה כל מאמץ לאתר דירה מתאימה עבור המערערת.

5.

מספר חודשים חלפו, ולאחריהם נודע למערערת, מפי בא-כוחה, כי בעיר מגוריה התפנתה זה עתה דירה, המיועדת לדיור ציבורי. ביודעה כי היא הראשונה בתור הממתינים, פנתה המערערת למשרד, וביקשה לקבלה. במענה לפנייתה, מסר המשרד כי המערערת אכן ממוקמת בראש רשימת הממתינים לדירת 4 חדרים בקומה גבוהה, אך הדירה הפנויה היא דירה בת 3 חדרים, והיא ממוקמת בקומה נמוכה. משכך, לגבי דירה זו מתנהל תור אחר.

6.

נוכח תשובת המשרד, הגישה המערערת, ביום 8.11.2020, עתירה מינהלית ובה טענה, כי הזמן הרב שבו היא ממתינה להקצאת דירה, אינו סביר בעליל, ועל כן, יש להקצות לה את הדירה שהתפנתה. לטענתה, אף שהיא זכאית לדירת 4 חדרים, לאור מאפייניה היחודיים של הדירה, מוטב לה לקבל את הדירה שהתפנתה עתה, חלף המתנה נוספת, למשך זמן לא ידוע, לדירה בת 4 חדרים. במהלך הדיון בעתירה, הוסיפה המערערת ותקפה את הוראות הנוהל, שמהן עולה כי לכל סוג דירה מתקיים תור ממתינים נפרד, וטענה כי יש לאחד את כל רשימות הממתינים לרשימה אחת. המשרד טען בתגובה, כי אם חפצה המערערת בדירת 3 חדרים, עליה להגיש בקשה מסודרת לפי הנוהל, ולהבהיר כי היא מסתפקת בדירה קטנה יותר מזו שהיא זכאית לה. בנוסף נטען לקיומן של עילות סף, אשר די בהן כדי לדחות את העתירה. נטען כי המערערת לא צירפה לעתירה את המשפחה הראשונה בתור לדירה בת 3 חדרים, ומיועדת להיכנס לדירה (להלן: המועמדים ), הגם שקבלת העתירה עלולה להביא לפגיעה בה. כמו כן נטען, כי המערערת לא מיצתה הליכים עובר להגשת העתירה, בכך שלא הקדימה ופנתה למשרד, בדרישה לעבור לתור הממתינים לדירת 3 חדרים, וגם לא העלתה לפני המשרד את טענתה, כי יש לאחד את תור הממתינים.

7.

יחד עם העתירה ביקשה המערערת, כי בית המשפט המחוזי יורה, בצו ביניים, שלא לאכלס את הדירה, עד למתן פסק דין. בעקבות בקשה זו, הורה בית המשפט המחוזי למשרד להגיש תגובתו, ולצד זאת קבע, כי אינו רואה מקום ליתן צו ארעי.

8.

על החלטה זו, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בתגובתו לבקשה, הודיע המשרד כי אף שלא ניתנה החלטה שיפוטית המורה על כך, הוחלט להפסיק בשלב זה את השיפוץ שתוכנן להתבצע בדירה, וכן גם את המשך האכלוס, עד למועד הדיון בעתירה. לאור דברים אלה, דחתה השופטת ד' ברק-ארז את הבקשה, בקובעה כי " במצב הדברים הנוכחי ובהתחשב באמור בתגובת המדינה, אין להיעתר לבקשה. בשלב זה, הובהר כי אכלוס הדירה לא יבוצע עד למועד הקבוע לדיון בתיק בבית המשפט המחוזי. ממילא, בית המשפט המחוזי עוד לא נדרש לגופה של הבקשה לצו ביניים, ובנסיבות העניין ניתן לאפשר לו לעשות כן ללא חשש שייגרם נזק למי מהצדדים. חזקה על המשיבות כי אם יחול שינוי רלוונטי בתשתית העובדתית עוד בטרם יתקיים הדיון בתיק, הן יעדכנו בכך את המבקשת ואת בית המשפט המחוזי. יתר על כן, דרכה של המבקשת פתוחה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת הדיון שנקבע בתיק, בהתחשב בנסיבותיה ובהיבטים האנושיים של העתירה. ככל שבקשה כאמור אכן תוגש יכריע בה בית המשפט המחוזי לפי שיקול דעתו ובהתאם לאילוצי יומנו " (בר"ם 8334/20 פלונית נ' מדינת ישראל משרד השיכון , פסקה 9 (2.12.2020)).

9.

ביום 12.1.2021 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה לצו ביניים, ובמהלכו המליץ למערערת לחזור בה מן העתירה כולה, נוכח טענות הסף שהעלה המשרד. המערערת מצדה, דרשה לקבל פסק-דין. בהתאם, ביום 14.1.2021, ניתן פסק דין קצר, הדוחה את העתירה, נוכח עילות הסף שלהן טען המשרד – אי מיצוי הליכים, ואי צירוף משיבים, מבלי להכריע בטענות הצדדים לגופן.

10.

המערערת לא השלימה עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ופנתה בערעור לבית משפט זה. יחד עם הערעור, מבקשת המערערת להורות על מתן סעד זמני, שלפיו ימנע המשרד מלאכלס את הדירה, עד להכרעה בערעור.

11.

המערערת טוענת, כי סיכויי הערעור גבוהים, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק. לדבריה, אם תדחה הבקשה לסעד זמני, תאוכלס הדירה, והיא תעמוד בפני 'מעשה עשוי'. המשיבים אינם חולקים על כך, אלא שלטענתם, היעתרות לסעד הזמני המבוקש, משמעותה פגיעה קשה במשפחה שאמורה להיכנס לדירה המדוברת, שאף מצבה איננו מן המשופרים, בלשון המעטה. לא זו בלבד, המשפחה האמורה, בעקבות הכוונה למסור את הנכס לידיה, נגרעה זה מכבר מרשימת הממתינים, ועל כן, תיאלץ להמתין פרק זמן נוסף עד לכניסתה לדירה המגיעה לה. מאזן הנוחות נוטה אפוא, לגישת המשרד, אל עבר דחיית הבקשה. זאת בנוסף לסיכוייו הנמוכים של הערעור.

12.

לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל. נקודת המוצא היא, כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח כי סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 6865/18 פטוריז מתקני משחקים בע"מ נ' גנית פארק בע"מ , פסקה 4, (21.10.2018), והאסמכתאות שם). בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי למקרא הודעת הערעור, מתעורר קושי מסוים באשר לטעמים שהביאו לדחיית העתירה על הסף. לא ניתן אפוא לומר כי סיכויי הערעור קלושים. מעבר לכך, נראה כי מאזן הנוחות – אשר לוֹ משפט הבכורה – נוטה לטובת המערערת. אם תאוכלס הדירה, תעמוד המערערת בפני עובדה מוגמרת, כך שלא יהא עוד טעם מעשי בבירור הליך הערעור, והיא אף תֵאלץ לשוב לתור הממתינים, למשך זמן לא ידוע, עד שתימצא לה דירה מתאימה. לעומת זאת, הנזק שיגרם למשפחה העומדת מנגד, כתוצאה מקבלת הבקשה, קטן בהרבה; אם ידחה הערעור, יוכלו המועמדים הנוכחיים להיכנס לדירה, תכף ומיד. אם יתקבל, ישובו לתורם כבראשונה.

13.

הבקשה מתקבלת אפוא, חתימת החוזה מול המועמדים תעוכב; והדירה לא תאוכלס, עד למתן פסק דין בערעור. על מנת לצמצם את נזקה של המשפחה המועמדת לאכלוס, יקבע דיון בערעור למועד קרוב, והמשרד ישיב את המועמדים לרשימת הממתינים, עד להכרעה בעתירה, על מנת שלא יצאו 'קרחים מכאן ומכאן'. לצד זאת, יוכלו המשיבים להמשיך בשיפוץ הדירה, כמתוכנן, כך שמיד עם מתן פסק דין בערעור, יוכל הזוכה, תהא זהותו אשר תהא, להיכנס לדירה, ללא עיכובים נוספים.

14.

בכדי לייעל את הדיון, ועל מנת שגם עמדת המשפחה המועמדת לאכלוס תוכל להישמע לפני המותב שידון בערעור, יעדכן אותה המשרד בדבר קיומו של הליך זה. בדרך זו, יהא באפשרותה לבקש להצטרף להליך, אם רצונה בכך.

אעיר, כי סמכותה של ערכאת ערעור, לצרף צד לערעור, אף שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית, נקבעה בעבר בתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה זו הוחלה גם על ערעור על פסק דין שניתן בעתירה מינהלית, מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 . אמנם תקנה 425 הושמטה מתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; אך נראה שאין מדובר ב'הסדר שלילי', כי אם ב'לקונה'. כפי שמציין פרופ' י' רוזן-צבי : "יש לגזור גזרה שווה מסמכותו של בית המשפט לצרף כבעל דין 'כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות' ולקרוא את הסמכות של בית המשפט לצרף לערעור משיב שלא היה בעל דין בערכאה בתובענה הקודמת לתוך הסמכות הנתונה לערכאת הערעור 'לתת כל החלטה שצריך היה לתתה', כמו גם לתוך הסמכות הכללית של בית המשפט 'לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי דין'" (יששכר רוזן-צבי,

הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 469 (2021)).

היומן יקבע אפוא דיון בערעור, לפני מותב תלתא, בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.

אין צו להוצאות.