עע"מ 1604/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון נ. ד"ר מיכאל אהרונהיים

1.

בפני המשיבה 3 עלתה שאלת פרשנות לגבי תוכנית מפורטת הר/10/290 החלה ברמות השבים (להלן - התוכנית). המשיבה 3 קיבלה את הפרשנות שהוצעה על ידי המערערת. המשיבים 2-1 (להלן - המשיבים) הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב. בית המשפט (כבוד השופטת ש' דותן) קיבל את העתירה לאחר שראה לנכון לאמץ את הפרשנות שהציעו המשיבים. מכאן הערעור שבפנינו.

2.

דעתנו היא כי הפרשנות הנכונה הינה זו שניתנה על ידי המשיבה 3 ולא זו שנתקבלה על דעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

3.

התוכנית כוללת הוראה בה נאמר שהשטח המינימלי של חלקה הוא "2000 [מ"ר] או כמופיע בתשריט". מדובר על חלקות המצויות באזור חקלאי א'. בהערות שבתוכנית נאמר כי תותר הקמה של בניין מגורים שני על חלקה בתנאי שגודלה אינו פחות מ-1,750 מ"ר וכפוף להמלצה של הוועדה המקומית. המערערת ובעקבותיה המשיבה 3 בדעה כי ההתייחסות בהערות לחלקה בשטח מינימלי של 1,750 מ"ר מכוונת אך ורק למצב קיים, היינו לחלקות שהיו בעת אישור התוכנית בגודל המינימלי האמור. על פי אותה גישה פרשנית, משנתקבלה התוכנית לא ניתן עוד לאשר חלוקה של חלקה ששטחה למשל 3,500 מ"ר לשתי חלקות ששטחה של כל אחת מהן 1,750 מ"ר. בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים כי התוכנית מאפשרת חלוקה של מגרש קיים ובלבד שכתוצאה מן החלוקה ייווצרו מגרשים ששטחם המינימלי 1,750 מ"ר.

4.

הפרשנות של המערערת ושל המשיבה 3 סבירה והגיונית יותר. אם לא תאמר כן תישלל המשמעות של ההוראה בתוכנית המדברת על מגרש מינימלי של 2,000 מ"ר. הוראה זו צריכה לקבל משקל רב ומשמעותי יותר מן האמור בהערות לתוכנית. אין לקבל שהאמור בהערות יהפוך לכלל.

5.

איננו מתעלמים מכך שבעבר נהגה אצל מוסדות התכנון הפרשנות לה טוענים המשיבים. ברם, אין לשלול את סמכותם של מוסדות התכנון לשנות את הפרשנות ולהתאימה למה שנראה להם כפרשנות המתחייבת על פי הוראות התוכנית.

6.

התוצאה המתבקשת היא קבלתו של הערעור וביטול פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. משמע, חוזרת על כנה הפרשנות שניתנה על ידי המשיבה 3. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.