עע"מ 167/15 אהרון מלר ו-56 מערערים נוספים נ. המועצה המקומית גדרה

לפני בקשה לסעד זמני שיורה למשיבה להימנע מלנקוט נגד המבקשים בהליכי גבייה בגין חיובם בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, לאחר שעתירה שהגישו נגד החיובים הנזכרים נדחתה, וזאת עד לסיום הליכי הערעור.

1.

המבקשים הם בעלים של חלקות שונות, שככל הנראה מרביתן בעלות ייעוד חקלאי, במועצה המקומית גדרה, אשר שלחה למבקשים דרישות לתשלום היטלי סלילת כביש ומדרכה (להלן: ההיטל ) מכוח חוק העזר לגדרה (סלילת רחובות) תשמ"ח-1987. העותרים הגישו לבית משפט קמא עתירה מינהלית בה תקפו את חיובם בהיטל הנזכר. עתירה זו נדונה במאוחד עם עתירתם של המשיבים הפורמאליים. בפסק דין מפורט מיום 8.12.2014 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקשים וכן את עתירתם של המשיבים הפורמאליים. בפסק הדין נדחו טענות רבות ושונות שהעלו המבקשים ביחס לחיובם בהיטל. בין היתר נדחתה הטענה, כי מלכתחילה לא היתה למשיבה כוונה לגבות היטל מבעלי קרקעות חקלאיות, וביניהם המבקשים, בקשר עם סלילת הכביש. הוסבר, כי גם אם בפרוטוקול הישיבה שעסקה בנושא לא נזכרו בעלי הקרקעות החקלאיות במפורש אין הדבר מלמד על כך שהוחלט לוותר על הגבייה מהם. העותרים טענו גם כי תעריף ההיטל בעניינם נקבע בחוסר סמכות, שכן בחוק נאמר שתעריף ההיטל בנוגע לשטחים חקלאיים ייגזר מהתעריף ל"שטח מבונה" אך בפועל לא נקבע תעריף לשטח מסוג זה. בית המשפט דחה את טענת העותרים וקיבל את עמדת המשיבה לפיה המדובר בניסוח קלוקל של חוק העזר אשר לא התעדכן לאחר שנוספו לו הגדרות שונות, ועל כן יש לפרש את החוק על-פי תכליתו ולגזור את תעריף ההיטל לשטח חקלאי מהתעריף הקבוע בחוק העזר ל"שטח בנוי חדש". כן נדחו טענות המבקשים, כי לא היה מקום לחייבם בהיטל מקום בו המשיבה לא נשאה בעיקר מימון סלילת הכביש, ומקום בו הכביש, שבגינו נגבה ההיטל, חורג מתחום השיפוט של המשיבה.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הגישו המבקשים ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים

2.

בבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם כלפי עצם חיובם בהיטל וכלפי שיעורו. המבקשים מפנים שורה של טענות כלפי קביעותיו של בית משפט קמא, ובעיקר, כי פסיקתו נוגדת פסיקה קודמת של בית משפט זה בנושאים דומים וכי פסיקתו של בית משפט קמא מהווה מעין "חקיקה שיפוטית" בשאלות שהיה מקום להותיר להסדרתו של מחוקק המשנה. נטען, כי טענות אלה ואחרות מעידות על סיכוייו הטובים של הערעור. לטענת המשיבים, מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם, שכן המשך גביית ההיטל עלול להביא ל"פגיעה בלתי חוזרת בקניינם של המבקשים ... והדבר ידרדר את מצבם הכלכלי של חלק מהמבקשים באופן בלתי הפיך". המבקשים תמכו טענותיהם בעניין זה בתצהירים הנוגעים לשניים מהמבקשים אשר רק ביחס אליהם הובאו גם נתונים באשר לסכומי ההיטל. לטענת אותם מבקשים, ייתכן שהם יאלצו לממש את המקרקעין שבבעלותם כדי לעמוד בתשלום ההיטל. מנגד, נטען, למשיבה לא ייגרם נזק משמעותי מקבלת הבקשה, שכן הכביש המדובר כבר נסלל, כך שכספי ההיטל אינם נדרשים לשם המשך סלילתו וכן המשיבה לא נשאה במימון העיקרי לסלילת הכביש, כך שגם קופתה לא תפגע אם תתקבל הבקשה.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת, כי בניגוד לנטען בבקשה, סיכויי הערעור אינם טובים. נטען, כי למרבית הטענות שמעלים המבקשים בערעור ניתן מענה מפורט בפסק דינו של בית משפט קמא וכי קביעותיו משתלבות עם פסיקתו של בית משפט זה ועם תכלית חוק העזר. עוד נטען, כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר שלבקשה לא צורפו נתונים ביחס לכלל המבקשים אלא אך ביחס לשניים מהם. לבסוף נטען גם, כי בכל מקרה המדובר בפסק דין כספי שהנטייה היא שלא לעכבו אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד, כפי שיפורט בפסקה 5 שלהלן.

כידוע, על בעל דין המבקש סעד זמני לתקופת הערעור לשכנע כי לערעורו סיכוי להצליח או, למצער, כי הסיכויים לכך אינם קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (להרחבה ראו ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 20 (5.12015)).

אכן, כטענת המשיבה, פסק דינו של בית משפט קמא הוא מפורט ומנומק ונראה כי נדונו בו מרבית הטענות שהועלו במסגרת הערעור ועל כן נראה שבפני המבקשים ניצבת משוכה גבוהה. לצד זאת, ובזהירות הנדרשת, סבורני כי לא ניתן לקבוע, בגדרי הבחינה הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה דנא, כי הערעור משולל יסוד. על פני הדברים, בפסק דינו של בית משפט קמא נדונו והוכרעו שאלות משפטיות ופרשניות, וביחס אליהן הועלו טענות הראויות לבירור.

באשר לשיקול מאזן הנוחות. לא יכול להיות חולק, כי טענות המבקשים בעניין זה לא נתמכו בנתונים ובמסמכים מתאימים. הדברים אמורים ביתר שאת שעה שמדובר בלמעלה מ-60 מערערים - מרביתם אנשים פרטיים וחלקם חברות או עזבונות - ויש להניח שהם אינם חולקים נתונים דומים, החל מגובה ההיטל וכלה ביכולתם לעמוד בתשלומו. בנסיבות אלה, יש קושי לקבל במלואה טענה כללית לנזק שעלול להיגרם אם גביית ההיטל לא תעוכב. עם זאת, מהנתונים שצורפו לבקשה עולה שסכומי ההיטלים במקרים הבודדים שלגביהם הוצגו מסמכים הם סכומים משמעותיים (במקרה אחד למעלה מ-800,000 ש"ח ובמקרה השני למעלה מ-600,000 ש"ח) ולכך יש משקל בבואנו לבחון את שיקול מאזן הנוחות, שכן כאשר קיימת אפשרות שמימוש פסק הדין יפגע בצורה משמעותית במצבו הכלכלי של החייב, ניתן להתחשב בה בגדר שיקולי מאזן הנוחות, מה גם שהדבר עלול לחייב מימוש נכסי מקרקעין. לצד זאת, סבורני כי יש גם משקל לטענת המבקשים לפיה עיכוב נוסף בגביית היטל ההשבחה לא יפגע ב"קופה הציבורית" באופן שיש בו להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה, שכן, כפי שנטען, לכאורה המשיבה לא נשאה במרבית העלויות שהיו כרוכות בסלילת הכביש.

5.

נמצא, כי תמונת המצב בענייננו היא כזו: בפנינו ערעור שאין להגדירו כמשולל יסוד; כמו כן, מהנתונים שצורפו לבקשה עולה כי יש ממש בטענת המבקשים שמאזן הנוחות נוטה לטובתם ככל שמדובר בסכומי חיוב נכבדים, אך לצד זאת יש להביא בחשבון כי הנתונים שהובאו הם חלקיים ביותר ולא ברור אם הם משקפים גם את מצבם של יתר המבקשים. בנוסף תובא בחשבון העובדה שמדובר בכספים שנועדו לטובת הציבור בכללותו והנדרשים לפעילותה של המשיבה. סבורני, כי תוצאה המאזנת כראוי בין הנסיבות השונות שחלות בענייננו היא כזו המורה על כך שפעולות הגבייה יעוכבו רק ביחס לחלק בהיטל העולה על סכום של 100,000 ש"ח ביחס לכל אחד מהמבקשים. כלומר, המשיבה תהיה רשאית לפעול לגביית היטל או לגביית חלק בהיטל שאינו עולה על 100,000 ש"ח ביחס לכל מבקש, אך לא תהיה רשאית לפעול לגביית החלק בהיטל העולה על סכום זה, זאת עד לסיום הליכי הערעור.

6.

סוף דבר. הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בפסקה 5. בנסיבות לא ייעשה צו להוצאות.