עע"מ 1832/09 אפיניה פניסטרניה נ. מינהל האוכלוסין משרד הפנים

בקשה למתן סעד זמני לפיו המבקש 2 לא יורחק מישראל ולא יוצא נגדו צו משמורת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגנית הנשיא א' קובו).

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), ילידת שנת 1959, נכנסה לישראל כדין מתאילנד

בשנת 1988 לצורך עבודה בענף החקלאות. בשנת 1993 נישאה המבקשת לאזרח ישראלי ובאותה שנה קיבלה אזרחות מתוקף נישואיה. המבקשת חיה עם בעלה הישראלי עד שנת 1997, ולטענתה הליך הגירושין ביניהם הסתיים רק בשנת 2007. המבקש 2 (להלן: המבקש ), אזרח תאילנד יליד 1975, נכנס לישראל כדין ביום 31.12.1995 על מנת לעבוד בענף החקלאות. תוקף רישיון העבודה של המבקש פג ביום 31.12.1997 ומאז הוא שוהה בישראל שלא כדין. לטענתם, נפגשו המבקשים בשנת 2000 ובשנת 2001 החלו לנהל חיים משותפים.

2.

ביום 11.7.2007 הגיש המבקש בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל בלשכת מינהל האוכלוסין ברמת-גן, במסגרת הליך מדורג להסדרת מעמד של בן זוג לאזרח ישראלי. ביום 12.2.2008 נערך למבקשים שימוע לבחינת כנות הקשר ביניהם. השימוע נערך בשפה האנגלית. ביום 24.3.2008 נמסר למבקש כי בקשתו להסדרת מעמדו בישראל נדחתה, מפני שהוא יושב בישראל ללא רישיון כמעט עשר שנים ומפני שתוצאות השימוע היו שליליות. המבקשים עררו על החלטה זו, בין היתר בטענה כי המבקש אינו שולט בשפה האנגלית ועל כן לא ניתן היה להכריע בשאלת כנות הקשר בהסתמך על השימוע שנערך, אך הערר נדחה. המבקשים פנו למשיב פעם נוספת בבקשה לעיון מחדש בהחלטה, בה ציינו כי ביום 3.4.2008 הם נישאו בשגרירות תאילנד בישראל וכן טענו כי קיים ביניהם קשר כן ורציני, כי שהייה שלא כדין בישראל אינה מהווה עילה לדחיית הבקשה וכי שליטתם של המבקשים, ובמיוחד של המבקש, בשפה האנגלית היא ברמה ירודה ביותר. על כן עתרו המבקשים לעריכת שימוע חוזר בנוכחות מתורגמן הדובר תאילנדית ואנגלית (או עברית). ביום 13.5.2008 דחתה ראש דסק מרכז במינהל האוכלוסין את הבקשה לעיון חוזר, בציינה בין היתר כי הבקשה למתן המעמד סורבה בשל התרשמות שלילית מהשימוע שנערך ובהוסיפה כי המסמכים שהציגו המבקשים נבחנו בקפידה וכי מבדיקה מול עורכת השימוע עלה שבני הזוג הבינו את השאלות שנשאלו וענו עליהן בהתאם. משכך, פנו המבקשים בעתירה לבית משפט קמא, בה ביקשו כי ייערך להם שימוע נוסף לבחינת הקשר ביניהם, בסיוע מתורגמן לשפה התאית. בפסק דינו מיום 30.12.2008 דחה בית משפט קמא (כב' סגנית הנשיא א' קובו) את העתירה, לאחר שעמד על טענות הצדדים בפניו וקבע כי בנסיבות העניין ונוכח התרשמות המשיב מן השימוע וממכלול הנתונים, החלטתו באה בגדר מתחם הסבירות ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו.

3.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור ובצידו הבקשה שבפניי למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. בפתח הבקשה מציינים המבקשים כי הם מניחים שהבקשה למתן מעמד בישראל נדחתה אך ורק בשל תוצאות השימוע, שכן שהייתו הבלתי חוקית של המבקש בישראל אינה מהווה עילה לדחייתה אלא לכל היותר "סיבה טובה לבחון את [הבקשה] ביתר תשומת לב ובעיון מדוקדק". המבקשים מלינים על כך שהשימוע אשר הכריע את גורל בקשתם התקיים בהעדר מתורגמן לשפה התאית, בהתחשב בכך שהמבקש כמעט אינו דובר אנגלית ואילו המבקשת דוברת אנגלית ברמה בינונית לכל היותר. לטענת המבקשים, התעקשות המשיב לנהל את השימוע בשפה האנגלית, בעוד הם אינם מיוצגים ואף בלא שעודכנו בדבר קיומה של אפשרות לתרגום, מעידה כי המשיב לא הפעיל שיקול דעת ענייני וכי בקשתם לא נדונה "בלב פתוח ובנפש חפצה". המבקשים מוסיפים וטוענים כי פרוטוקול השימוע מוכיח שהם כלל לא הבינו את רוב השאלות שנשאלו. כך, לדוגמא, כל אחד מן המבקשים מסר בשימוע מידע מוטעה

לגבי עצמו ולא לגבי הקשר ביניהם; כמו כן, המבקש השיב כי אינו יודע מה מספר הבית בו הוא מתגורר עם המבקשת אך למעשה מסר את מספר הבית בתשובתו. המבקשים טוענים עוד כי הם ענו על למעלה מעשרים שאלות בהתאמה מלאה או לכל הפחות סבירה במגבלות השפה, והם מדגישים כי הטעויות היו דווקא בשאלות מרכזיות וצפויות ואילו מדובר היה בקשר פיקטיבי יש להניח כי היו "משננים" את התשובות לשאלות אלה. לטענת המבקשים, העובדה שהם הבינו שאלות מסוימות הייתה מקרית והיא אינה מעידה על שליטתם בשפה האנגלית, בציינם כי רוב הזמן הם מוקפים בנתיני תאילנד ויש להם מכרים ישראליים ספורים בלבד. כמו כן טוענים המבקשים כי הטענה לפיה הם לא ביקשו את הפסקת השימוע אינה נכונה וכי פקידת המשיב דחתה את בקשתם, והם סבורים כי אם ייערך להם שימוע נוסף, בעזרת מתורגמן, יוכל המשיב לרדת לעומק מערכת היחסים ביניהם ולבחון אותה על-ידי הצגת שאלות סבוכות וקשות יותר מן השאלות הפשוטות שנשאלו בשימוע הקודם, לגביהן התעורר קושי בשל פערי השפה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מן הראוי היה שבית משפט קמא יערוך דיון במעמד הצדדים, יבחן את פרוטוקול השימוע באופן יסודי ואולי אף ישמע את המבקשים עצמם (בסיוע מתורגמן). אשר לשימוע שנערך לה בעבר במסגרת קבלת המעמד בישראל מכוח אזרחותו של בעלה לשעבר טוענת המבקשת כי התקשורת מולה נערכה אז בשפה האנגלית אך בעלה היה לצידה וסייע לה בהבנת השאלות. כמו כן מציינים המבקשים כי על-פי חוק עומדת להם, בנוסף להגשת הערעור דנן, אפשרות להגיש בקשה חדשה על בסיס נישואיהם המהווים נתון חדש שטרם נבחן על-ידי המשיב. אשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי דחיית הבקשה תוביל לכך שהמבקש ייאלץ לצאת מן הארץ ומדובר בנזק משמעותי ובלתי הפיך עבורם, בעל השלכה קיצונית ביותר על חייהם ועל הקשר הרציני והארוך שהם מנהלים.

4.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים שכן פסק דינו של בית משפט קמא אינו מגלה עילה המצדיקה התערבות בו. לטענת המשיב, בעע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן

(לא פורסם, 16.3.2006) קבע בית משפט זה כי כאשר בן הזוג הזר שוהה בארץ שלא כדין, רשאי משרד הפנים להטיל על בני הזוג נטל ראייתי גבוה מהרגיל להוכחת כנות הקשר ביניהם ולכך שמדובר ביחסי ידועים בציבור. בהקשר זה טוען המשיב כי התרשמותו מהשימוע הייתה שלילית ומכאן שהמבקשים לא עמדו בנטל הראייתי הגבוה המוטל עליהם להוכחת כנות הקשר נוכח שהותו הארוכה של המבקש בישראל שלא כדין. המשיב טוען כי השאלות שנשאלו המבקשים בשימוע היו שאלות פשוטות ולא סביר כי המבקשת, הנמצאת בישראל למעלה מעשרים שנים, והמבקש, הנמצא בישראל למעלה משתים-עשרה שנים, לא הבינו את שנשאלו. כדוגמה לחוסר ההתאמה בתשובות המבקשים בשימוע מציין המשיב, בין היתר, כי המבקש לא ידע מהם שמות הוריה של המבקשת והשיב שהמבקשת היא בת יחידה בעוד שהיא ציינה כי יש לה שלושה אחים. המשיב מוסיף וטוען כי בחינת פרוטוקול השימוע מעלה שהמבקשים הבינו את השאלות שנשאלו אך תשובותיהם הראו כי לא קיים ביניהם קשר זוגי אמיתי המצדיק מתן מעמד בישראל. כמו כן טוען המשיב כי בתיק משרד הפנים מצויים מכתבים של המבקשים שנכתבו בעברית ובאנגלית. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי נוכחות המבקשים בישראל אינה חיונית לבירור טענותיהם שכן הם מיוצגים בערעור וטענותיהם נשמעות. עוד טוען המשיב כי שהייתו של המבקש שלא כדין בישראל במשך למעלה מעשר שנים לפני הגשת הבקשה לרישיון לישיבת קבע אף היא מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה, ולבסוף הוא טוען כי דחיית הבקשה לא תגרום נזק בלתי הפיך או קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, שכן ככל שהערעור יתקבל יוכל המבקש לשוב לישראל.

5.

דין הבקשה להתקבל. על המבקש סעד זמני בערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: עע"ם 3456/08 סריקמאר נ' משרד הפנים , פיסקה 4 (טרם פורסם, 22.5.2008); עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פיסקה 8 (לא פורסם, 11.4.2006)). אכן, בית משפט זה קבע לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ איננו בלתי הפיך, שכן אם יתקבל הערעור יוכל המבקש לשוב לישראל (ראו: עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים , פיסקה 4 (טרם פורסם, 14.5.2008); עע"ם 549/08 שנגן נ' משרד הפנים , פיסקה 5 (טרם פורסם, 18.2.2008)). זאת ועוד, המבקש שוהה בישראל פרק זמן ממושך בלא שהסדיר את מעמדו, וככלל יש בשילובם של גורמים אלה כדי להוביל לדחיית הבקשה. יחד עם זאת ו מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור,

נראה כי בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן מן הראוי להיעתר לבקשה. זאת, על מנת שלא להקשות על עריכת שימוע נוסף במידה שטענותיהם של המבקשים תתקבלנה וכן בשים לב לטענה כי עומדת להם זכות להגיש בקשה חדשה עקב נישואיהם מחודש אפריל 2008. מטעמים אלה ובנסיבות המיוחדות של העניין הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת, בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת יציאתו של המבקש מן הארץ אם יידחה הערעור.

אין צו להוצאות.