עע"מ 190-23 עע"מ 190-23

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' שחם) בעת"מ 24369-04-22 מיום 07.11.2022, בגדרו נדחתה עתירת המבקשים בעניין תוקפהּ של תכנית מתאר מקומית מס' 101-0872952, מחוז ירושלים (להלן: התכנית).

המבקשים עותרים למתן סעד זמני "לפיו ייאסר על המשיבים [...] לתפוס חזקה או לבצע כל פעולה אחרת בחטיבת קרקע נשוא [התכנית]", וזאת כאמור עד להכרעה בערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, על צרופותיהן, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר לסיכויי הערעור, די בכך שאציין כי הבקשה למתן סעד זמני מבוססת על ההנחה כי המבקשים הם בעלי הזכויות במקרקעין מושא הבקשה. ברם, סוגיית הבעלות והחזקה במקרקעין מתבררת בימים אלו בגדרי ת"א 35791-04-23 חמד נ' הרשות לפיתוח ירושלים; ומשכך, ההליך דנן, העוסק בתוקף התכנית, אינו האכסניה המתאימה למתן הסעד הזמני המבוקש (איסור על תפיסת חזקה או ביצוע פעולה אחרת במקרקעין).

אשר למאזן הנוחות, בצדק ציינו המשיבות כי טענות המבקשים בסוגיה זו כבר נדונו ונדחו לגופן על-ידי בית משפט זה (רע"א 4221/22 חמד נ' הרשות לפיתוח ירושלים, פסקאות 15-13 ו-20 (23.06.2022)); ועל כן, אין צורך להידרש אליהן פעם נוספת (וראו בהקשר זה גם בע"א (מחוזי י-ם) 2273-04-22 חמד נ' הרשות לפיתוח ירושלים, פסקה 6 (11.12.2022)).

הבקשה נדחית אפוא, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 20.07.2023 – בטל בזאת. בשים לב לאמור בסעיפים 17-11 לבקשה, המבקשים יישאו בהוצאות בשיעור מופחת, בסך 1,500 ש"ח לכל משיבה שהגיבה לבקשה.