פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
197/22
לפני:
כבוד הרשמת קרן אזולאי
המערערת:
בית כנסת ותלמוד תורה בית יוסף וציון
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית ירולשים
2. ועדת הקצאות בעיריית ירושלים
3. עמותת נווה הפסגה ירושלים
הודעת הבהרה מטעם
המערערת מיום 9.1.2022 בעניין המועד להגשת הערעור; תשובת המשיבות 2-1 מיום
17.1.2022; תשובה משלימה מטעם המשיבות 2-1 מיום 18.1.2022; תשובת המשיבה 3 מיום
8.2.2022; הודעת הבהרה מטעם המערערת מיום 30.3.2022
החלטה
לפניי בקשה לסילוק ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו.
פסק הדין של בית המשפט קמא (כב' השופטת ע' זינגר ) ניתן ביום 21.11.2021. ערעור על פסק הדין הוגש ביום 9.1.2022. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה "הודעת הבהרה בעניין המועד להגשת הערעור ובקשה לקבלו במזכירות". בהבהרה נטען כי פסק הדין הומצא למשרד ב"כ המערערת ביום 22.11.2021 ועל כן, מניין הימים להגשת הערעור מסתיים ביום 9.1.2022. עוד נטען בהבהרה כי ביום 6.1.2022 הגיע שליח מטעם המערערת למזכירות בית המשפט וביקש להגיש את הערעור, אולם מהמזכירות נמסר כי הואיל ומדובר בכמות גדולה של דפים, יש לבצע כריכה של המסמך בבית דפוס; וכי ניתן יהיה להגיש את הערעור ביום 9.1.2022, הואיל וספירת הימים מתחילה ביום שלאחר המצאת פסק הדין. המערערת טענה כי היא התבקשה בנוסף לתקן את עמוד הכותרת של הערעור ולציין את סכומי האגרה והערובה שהיא נדרשת לשלם. לבסוף נטען כי ביום 9.1.2022 חזר השליח לשם הגשת הערעור, והמזכירות ביקשה הבהרה כתובה לגבי המועד להגשת הערעור.
פרט להודעת ההבהרה, המערערת הגישה גם בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה.
המשיבות טענו שיש לדחות את הודעת ההבהרה שהוגשה ולסלק את הערעור על הסף וזאת בשל האיחור בהגשתו. המערערות טענו כי באתר נט המשפט מתועדת צפייה יזומה בפסק הדין על ידי בא כוח המערערת, וזאת עוד ביום 21.11.2021 בשעה 21:42. על כן, נטען כי יש להחיל את "חריג הידיעה" תחת "כלל ההמצאה", ולקבוע כי המועד שממנו מתחיל מניין הימים הוא ביום 22.11.2021, ולכן המועד האחרון להגשת ההליך הערעורי היה ביום 5.1.2022. בתגובה טען בא כוח המערערת כי הוא עצמו עיין בפסק הדין רק ביום 22.11.2021 וכי אפשר שצפה בפסק הדין ביום קודם עורך דין ממשרד אחד עימו ב"כ המערערת חולק את נט המשפט. עוד נטען כי אין נפקות ממשית לעניין זה, הואיל והצפייה בוצעה לאחר השעה 17:00, ועל כן נחשבת כאילו בוצעה ביום שלמחרת.
עיינתי בטענות הצדדים. אקדים ואציין כי אף אם תתקבל טענת המערערת על כך שפסק הדין הומצא או נצפה ביום 22.11.2021 הרי שהערעור הוגש באיחור, כיוון שהמועד האחרון להגשתו חל ביום 6.1.2022. עוד יוער כי ספק אם יש לקבל את עמדת המערערת לעניין הצפייה היזומה במסמך לאחר השעה 17:00. אכן, בתקנה 161(1)(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נקבע כי מסמך או הודעה אלקטרונית שהומצאו לאחר השעה 17:00 ייחשבו כאילו הומצאו ביום החול שלאחר מכן. זאת, הואיל ואין להניח בהכרח שהודעה שנשלחה לאחר שעות העבודה הרגילות נצפתה על ידי הנמען (ראו: בש"א 6682/20 שטיינבאום נ' אופק (11.10.2020)). מבלי לקבוע מסמרות מראש, תכלית זו אינה בהכרח מתקיימת מקום שבו בעל הדין צפה באופן יזום בהודעה, שהרי אז לכאורה ישנה ודאות בכך שההודעה נצפתה ולמעשה נמסרה.
בנסיבות שבהן הערעור הוגש באיחור, שקלתי אם יש הצדקה לקבל את הסבר המערערת על נסיבות הגשת הערעור באופן שיצדיק מתן הארכת מועד להגשתו. מחד גיסא, המערערת לא תמכה טענותיה העובדתיות בתצהיר. מאידך גיסא, המערערת הניחה תשתית שממנה עולה כי שליח מטעמה ניסה להגיש את הערעור, והיא כללה בהודעת ההבהרה פרטים על שנמסר לה ממזכירות בית המשפט לעניין אופן הגשת ההליך. עוד נתתי דעתי בהקשר זה לעובדה שמדובר בערעור בזכות ובאיחור של מספר ימים בלבד (בהתחשב בסוף השבוע שחל בין מועד ניסיון הגשת ההליך ומועד הגשתו בפועל). בנסיבות אלה, ובעיקר בשים לב לעובדה שמדובר בערעור בזכות אך מבלי לחוות כל דעה באשר לסיכויי הערעור, מצאתי להאריך את המועד להגשתו, כך שיתקבל במועד שהוגש בפועל.
במכלול נסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה
היום, ג' בסיון התשפ"ב (2.6.2022).
קרן אזולאי, שופטת
ר ש מ ת