עע"מ 2129/08 רוסתם מנוקיאן נ. ממשלת ישראל

1.

בפני בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מנקיטת הליכי משמורת והרחקה נגד המבקש, וזאת כסעד זמני בערעור עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופט נ' סולברג) אשר דחה את העתירה המינהלית שהגיש המבקש למתן רשיון לישיבת קבע בישראל.

2.

המבקש שהוא כיום כבן 28 נכנס לישראל בשנת 1992 באשרת סטודנט, בהיותו בן 12. עד שנת 1998 למד בסמינר התיאולוגי בפטריארכיה הארמנית בעיר העתיקה בירושלים. החל מיום 31.10.1998 שהה המבקש בישראל באופן לא חוקי. ביום 24.7.2006 הגיש המבקש בקשה להסדרת מעמדו בישראל וזאת מכוח החלטת הממשלה מספר 156 מיום 18.6.2006 שעניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל". לאחר שנערך שימוע למבקש דחתה הועדה לבחינת מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים את בקשתו לקבלת מעמד של תושב קבע. ערר על החלטת הועדה לשר הפנים נדחה אף הוא, והמבקש נתבקש ביום 24.6.2007 לצאת מישראל בתוך 60 יום. עם זאת נשאר המבקש בישראל וביום 31.10.2007 הגיש לבית המשפט לענינים מינהליים את עתירתו, ובה טען כי יש ליתן לו מעמד של תושב קבע בישראל, שכן לטענתו חלה עליו החלטת הממשלה והוא עומד בקריטריונים הנדרשים בה למתן מעמד בישראל. המדינה התנגדה לעתירה בטענה כי המבקש לא עמד בקריטריונים הדורשים שהמבקש ילמד בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר בבית ספר בישראל ובטענה כי המבקש לא סיים את לימודיו בישראל (תנאי סעיף א(4) להחלטת הממשלה).

3.

המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו מניעה זמני עד להכרעה בעתירה. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 21.11.2007, בין היתר מן הטעם שהמבקש לא כיבד את הדרישה שכוונה כלפיו עוד ביוני 2007 לעזוב את הארץ תוך 60 יום.

4.

בית המשפט המחוזי דחה ביום 17.2.2008 את העתירה המינהלית שהגיש המבקש. בפסק הדין נקבע כי הגם שהמבקש "ראוי למידה של התחשבות" הרי שאין מקום להתערב בשיקול הדעת שניתן לשר הפנים. נקבע כי החלטת המשיבים היא סבירה ואין הצדקה לשנותה. כן קבע בית המשפט כי המבקש לא בא בידיים נקיות לבית המשפט בבחירתו להמשיך ולשהות בישראל שלא כדין.

5.

המבקש הגיש ביום 6.3.2008 ערעור על פסק הדין ועמו בקשה זו לסעד זמני בערעור. בבקשה טוען המבקש כי לגוף העניין עומד הוא בקריטריונים של החלטת הממשלה הנזכרת. לעניין מאזן הנוחות נטען כי המדובר במקרה הומניטארי. המבקש יתום מהוריו, חי בישראל ונטמע בה כליל, באופן שאיבד זיקה למולדתו ארמניה והוא חסר כל זיקה משפחתית לשם. לטענתו אם יורחק מישראל יאפסו הסיכויים כי יוכל לשקם את חיוו וייגרם לו נזק בלתי הפיך. המבקש מדגיש כי הוא אינו יוכל לשרוד אם יורחק מהארץ. לטענתו הרחקתו מישראל בעוד הערעור תלוי ועומד תסכל את מתן הסעד המבוקש אם יתקבל הערעור, קרי מתן מעמד בישראל.

6.

המדינה מתנגדת לסעד הזמני המבוקש. לטענת המדינה לשון החלטת הממשלה היא ברורה והמבקש לא בא בגדר תנאיה. אשר למאזן הנוחות נטען כי מתן אפשרות למבקש להמשיך לשהות בישראל תכשיר מצב בלתי חוקי. לטענת המדינה מתן אפשרות למבקש להמשיך ולשהות בישראל תביא בסופו של דבר לכך שאם ידחה הערעור ינהג המבקש בדרך שבה נהג במשך שנים רבות, ימנע מלעזוב את ישראל ויוסיף לשהות בה באופן בלתי חוקי. לעומת זאת, אם יתקבל הערעור "לא תהיה כל מניעה מבחינת המערער לממש את פסק הדין".

7.

בהחלטתי מיום 11.3.2008 ביקשתי את תגובת המבקש, בין היתר, לאפשרות להישאר בתנאי משמורת תוך צמצום צו המניעה המבוקש ביחס להרחקה מישראל בלבד. בהודעתו מיום 13.3.2008 הודיע המבקש כי הוא דוחה אפשרות זו, שכן היא מנוגדת לזכותו לחירות ומהווה שינוי של מצב קיים. המבקש הבהיר כי כעת הוא שוהה בישראל והוא אינו נתון במשמורת. לפיכך, הסכמתו לתנאי משמורת במצב עניינים זה אין משמעה שמירת מצב קיים במובן המבוקש בצו המניעה הזמני. לדבריו "עובר להגשת ההליך המערער לא היה כלוא – ולמיטב ידיעתו, כלל לא ניתנו עליו צווי משמורת והרחקה". המבקש הזכיר כי פנה מיוזמתו למשיבים בבקשה להסדרת מעמדו בישראל ואין זה ראוי כי פעולתו זו תעמוד לו לרועץ כעת.

8.

דין הבקשה לסעד זמני בערעור בדמות צו המניעה המבוקש – להידחות. המבקש שוהה כעת בישראל שלא כדין. סיכויי הערעור לכאורה אינם גבוהים. והעיקר: מאזן הנוחות אינו נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. שמירת "המצב הקיים" של שהיה בלתי חוקית בישראל היא שמירת מצב קיים בלתי חוקי. כפי שמציינת המדינה, אם יזכה המבקש בסופו של יום בערעור, לא תהיה כל מניעה מהמבקש לממש את זכותו למעמד בישראל. אי-מתן צו המניעה לא יגרום אפוא למצב בלתי הפיך.

המבקש לא כיבד הן את הוראת משרד הפנים לצאת מישראל, והן את החלטת כב' השופט סולברג מיום 21.11.2007 שדחתה את הבקשה לצו מניעה זמני בערכאה הדיונית. גם לכך יש ליתן משקל בהחלטה בבקשה שלפני. אמנם המבקש נכנס לישראל כדין ובהיותו קטין, אך הוא שוהה בה שלא כדין מזה שנים רבות.

9.

הבקשה נדחית.