פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2152/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון
נ ג ד
המשיבים:
1. וועדת ערר מחוזית חיפה
2. עדנה ורדי
3. אופיר ורדי
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד עודד רומנו
בשם המשיבה 1:
עו"ד עלאא איוב
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד צבי שוב ועו"ד דקלה מוסרי טל
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול ) מיום 26.2.2013 בעת"מ 3000-07-12.
הרקע לבקשה והשתלשלות העניינים
1.
ברחוב קק"ל 76 בקרית טבעון, פועל זה כ-40 שנה מעון קשישים בשם "בית עדנה" בבעלותם של המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים ). במעון 21 חדרי שינה בהם שוהים 34 דיירים ומספר אנשי צוות, והוא בנוי על שטח של 2,384 מ"ר הכולל מבנה בן שתי קומות בחלקו הדרומי של השטח, מבנה נוסף בחלקו הצפוני של השטח ושטחים ציבוריים.
בשנת 2008 הגישו המשיבים בקשה לועדה המקומית לתכנון ובניה בקרית טבעון להוספת קומה במבנה בחלק הצפוני, בניית אגף נוסף וביצוע שינויים פנימיים במבנים הקיימים. התוכנית כללה בנייה של 10 חדרים נוספים בשטח של 500 מ"ר, בהם אמורים היו להשתכן 15 דיירים נוספים.
2.
ועדת המשנה של הועדה המקומית שמעה את התנגדויות השכנים המתגוררים
בסמיכות למעון, ולסופו של יום המליצה לועדה המקומית לאשר את הבקשה בתנאים.
ביום 11.3.2008 החליטה הועדה המקומית ברוב קולות
לאשר את הבקשה בהיותה תואמת לתב"ע ולאחוזי הבנייה המותרים, על אף התנגדויות השכנים וחרף מדיניות כללית של המועצה שלא לאשר הרחבת בתי אבות בשטחה.
3.
על החלטה זו של הועדה המקומית הגישו השכנים ערר לועדת הערר במחוז חיפה. בהחלטתה מיום 11.9.2008 קיבלה ועדת הערר את הערר, ביטלה את החלטת הועדה המקומית והורתה לועדה המקומית לשוב ולדון בבקשה אחרי שתתוקן. בהחלטת ועדת הערר נקבע, בין היתר, כי התכנון של החניות הוא בלתי סביר, ועל הועדה המקומית לתת את הדעת גם באשר למטרדים שונים שעשויה התוכנית להסב לשכנים.
4.
נוכח החלטת ועדת הערר הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה מתוקנת להיתר בניה.
בהחלטתה מיום 9.12.2009 דחתה הועדה המקומית את הבקשה, מאחר שהמתחם צפוי להכיל לכל הפחות 30 חדרים שישמשו דיירים, אנשי צוות ומבקרים, וכי "הבקשה מהווה מטרד ושינוי של אופי הסביבה. הבקשה מפרה את האיזון הקיים בסביבה בין השימושים השונים". הועדה ציינה כי לפי התב"ע מותרות לבניה 3 יחידות דיור בלבד ומספר הדיירים בהן קטן בהרבה ביחס למספר המשתמשים במעון. עוד נאמר בהחלטה, כי תוספת הבנייה תיצור עומס על קווי הביוב ותגרום לעומסי תנועה ברחוב.
5.
על החלטה זו הגישו המשיבים ערר לועדת הערר, בה נטען כי החלטת הועדה המקומית היא החלטה פופוליסטית שנועדה לרצות את השכנים.
בהחלטה מיום 27.5.2010 דחתה ועדת הערר את הערר. נקבע כי התוכנית גורמת לצפיפות יתר בשטח, וכי לפי התוכניות החלות על השטח, ניתן לבנות 6 יח"ד לכל היותר עבור עד 36 דיירים, ואילו על פי התוכנית שהגישו המשיבים, צפויים להשתכן במעון
50 דיירים וכ-20 אנשי צוות.
6.
המשיבים ערערו לבית המשפט לעניינים מינהליים. בתגובתה לעתירה טענה המדינה, כי המשיבים לא עמדו בתנאי מקדמי לפי סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) של קבלת אישור לבנייה מהגורם המקצועי שמטפל בבתי אבות. בהמלצת בית המשפט, פנו המשיבים למינהל השירות לזקן במשרד הרווחה לקבל את אישורו.
ביום 30.5.2011 ניתן האישור, וביום 3.11.2011 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה הבקשה תועבר בפעם השלישית לועדה המקומית מבלי שהחלטת ועדת הערר מיום 27.5.2010 תחייב את הועדה המקומית.
7.
ביום 21.8.2011 הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה מתוקנת נוספת, ובחלוף ארבעה חודשים, ביום 6.12.2011, דחתה הועדה את הבקשה. בהחלטה צויין כי הבקשה תואמת את התב"ע וכוללת גם אישור גורם מקצועי כנדרש, אך עם זאת קבעה הועדה כי "נימוקי ועדת הערר, עת אישרה קודם את החלטתה הקודמת של הועדה יפים ומשכנעים, גם לגבי הבקשה הנוכחית". לגופו של עניין קבעה הועדה, כי בעקבות אישור התוכנית תיווצר צפיפות רבה שתגרום למפגעים באזור כולל עומסי תחבורה, רעש, חניה ותשתיות, ואשר על כן אין לאשר את הבקשה.
8.
על החלטת הועדה המקומית הגישו המשיבים ערר. בהחלטתה מיום 16.5.2012 מתחה ועדת הערר ביקורת על הועדה המקומית ואף הגדירה את התנהגותה כהתעמרות באזרח. לגופו של עניין קיבלה הועדה את טענות המשיבים, עם זאת מצאה ועדת הערר כי נפלו טעויות בחישוב השטחים בפועל, באשר שטחים שונים לא נכללו בחישוב שטח המבנה. לכן, קבעה הועדה, כי במידה וחישוב השטחים יתוקן יש להיעתר לבקשה ולתת למשיבים היתר בנייה.
על החלטה זו של ועדת הערר הגישה הועדה המקומית עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בה נטען כי אין לחייב את הועדה לתת היתר למשיבים.
פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים
9.
בפסק הדין נקבע כי לא ניתנה הנמקה ראוייה לסירוב לתת היתר למשיבים, למרות שהבקשה תואמת לתוכניות החלות על השטח ואינה חורגת מאחוזי הבניה המותרים. בית המשפט ציין כי אמנם הועדה איננה "חותמת גומי" ויש לה שיקול דעת לאשר או לדחות בקשה תואמת היתר, בין היתר אם קיימים שיקולים ציבוריים כבדי משקל, אולם הימנעות ממתן היתר תיעשה רק בנסיבות חריגות שאינן קיימות בענייננו.
10.
בית משפט קמא עמד על הוראת סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, שנועדה להקל על האפשרות לבנות מעונות לחוסים בשטח המיועד בתוכנית מיתאר למגורים. בסעיף נקבע כי ייעוד למטרת מגורים כולל גם " היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון, או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת". לכן, נקבע, כי השיקולים עליהם הסתמכה הועדה, הנעוצים בשינוי אופי הסביבה סותרים את תכלית הסעיף שנועד כדי לשלב אוכלוסיות אלו בסביבה "רגילה".
11.
עוד נאמר בפסק הדין, כי אין כל עיגון חוקי להגביל היתר בשל צפיפות אוכלוסיה, באשר מגבלות צפיפות של חוסים נקבעת על ידי הגורמים המקצועיים ברשויות הרווחה. אמנם, הועדה היתה רשאית לשקול השפעות עתידיות על תשתיות, אך שיקול זה אינו מספיק כדי למנוע מתן היתר. כמו כן, השפעות אלה לא הוכחו ואינן מבוססות על עובדות מוכחות, וכך עולה גם מהחלטת ועדת הערר שבחנה את הבקשה לגופה ולא מצאה כי קיימת מגבלה כלשהי מבחינה תכנונית המצדיקה דחיית ההיתר.
הועדה המקומית הגישה ערעור על פסק הדין, ובד בבד עתרה בבקשה דנן, לעיכוב ביצוע פסק הדין.
טענות הצדדים
12.
הועדה טענה בעיקר במישור מאזן הנוחות. לטענתה, הקמת מבנה על סמך היתר בנייה עשויה להציב עובדה בשטח וספק אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, בניגוד לתביעה כספית גרידא. מנגד, למשיבים לא ייגרם נזק חמור מעיכוב ביטול ההיתר, באשר המעון עומד על תילו והוא ממשיך לפעול במתכונתו הקודמת.
13.
המשיבים טענו כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וניקיון כפיים, באשר הועדה השמיטה עובדות הקשורות לכך שאישרה בעבר את בקשת המשיבים להיתר, וכמו כן עיכבה במודע את הוצאת ההיתר חרף החלטותיה של ועדת הערר. מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבים נוכח הפסד כספי של מאות אלפי שקלים שייגרם להם כתוצאה מעיכוב במתן היתר, בשל התקשרויות עם אנשי מקצוע, לרבות מענק בסך 355,000 ₪ אשר קבלתו מתוחמת בזמן. העבודות נדרשות גם כדי להתאים את המעון לדרישותיהם של משרד הרווחה ומשרד הבריאות ולדאוג לקיום מרחב מוגן שאף מהווה תנאי להוצאת רישיון לניהול מעון.
ועדת הערר מתנגדת אף היא לבקשה. נטען כי החלטתה סבירה וראויה, ועולה בקנה אחד עם הרציונלים המונחים בבסיסו של סעיף 63א לחוק התכנון והבניה.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבים ובפסק דינו של בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות .
15.
הנחת המוצא היא כי הגשת ערעור כשלעצמה איננה מעכבת ביצועו של פסק הדין (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000; עע"מ 4992/10 אשר גרין מבנים בע"מ נ' רשות העתיקות (22.7.2010)), ועל המבקש את עיכוב הביצוע לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, לדוגמה, עע"מ 269/13 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' החברה לפיתוח גבעת העיזים בע"מ
(18.3.2013)).
16.
מבלי לקבוע מסמרות דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.
פסק דינו של בית משפט קמא מנומק היטב והנטל המוטל על המבקשת בערעור כבד למדי. לא בנקל תפסול ועדת התכנון בקשה להיתר העומדת בתנאי התב"ע והחוק, ובית המשפט אינו נוטה ככלל להתערב בהחלטותיה המקצועיות של ועדת התכנון ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה המקצועי. במקרה דנן, ועדת הערר אימצה את המתווה הבינ-משרדי שנקבע בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה לעניין אופן יישום סעיף 63א לחוק, ודומה כי הדבר נעשה באופן מאוזן מתוך ראיה כוללת של הסוגיה.
17.
אשר למאזן הנוחות, על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בהתחשב בכך שהמבקשת מלינה בעיקר על הצפיפות הצפויה, גם בהנחה שערעורה יתקבל, החדרים הנוספים לא יאוכלסו והמצב יישאר כפי שהוא היום. מנגד, הליכי היתרי הבנייה נמשכים זה למעלה מחמש שנים, במהלכן השקיעו המשיבים כספים ומשאבים בהליכי התכנון וההכנה לבנייה. דחייה נוספת של מתן ההיתר משמעה הן הפסד כספי והן פגיעה בדיירים השוהים כיום במעון, באשר הבנייה העתידית כוללת גם שיפוץ המבנה הקיים והקמת מרחבים מוגנים במעון.
אשר על כן הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 20.3.2013 בטל.
המבקשת תישא בשכ"ט המשיבים 3-2 בסך 10,000 ₪.
ניתנה היום, י"ג באייר
התשע"ג (23.4.2013).
ש ו פ ט