עע"מ 2199/04 אלי טמיר, עו"ד נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה בת"א

השופט א' א' לוי:

1.המערערים הינם בעלי זכויות במקרקעין הנמצאים במתחם הגובל ברחובות דניאל, נחמיה, הירקון והרברט סמואל בתל-אביב. המשיבים 2 ו-3 – אחים עופר הנדסה ופיתוח בע"מ ומינהל מקרקעי ישראל - הגישו תכנית לחלוקה מחדש של המגרשים באותו מתחם, אשר כללה שינוי ייעוד וקביעה חדשה של זכויות לכלל בעלי המגרשים.

בחודש יוני 1995 החליטה הוועדה המחוזית לאשר את הפקדת התכנית, בכפוף לשינויים אחדים וקבלת אישור של המועצה הארצית לתכנון ובנייה להקלה מהוראות תמ"א 13. משנתקבל אותו אישור, הופקדה התכנית בחודש מרץ 1997, וכצפוי היא נתקלה בהתנגדויות רבות אשר נדחו בהחלטת הוועדה מחודש נובמבר 1997.

2.בעקבות אישור התכנית הוגשו שתי עתירות אשר נדונו בפני כב' השופט ע' מודריק בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בסופו של יום קבע השופט המלומד כי אישור התכנית אמנם לא לקה באי-חוקיות או במשוא פנים, אולם נתגלו בתכנית פגמים אחדים, ולפיכך הורה כי ימונה שמאי בעל-ניסיון לבדיקתה של טבלת האיזון. משלא הצליחו הצדדים לבחור שמאי מקרקעין מוסכם, מינה בית המשפט לצורך זה את המשיב 5, מר גדעון פרלמן. בחודש יוני 2000 הגיש פרלמן את חוות דעתו ביחס לטבלת האיזון.

3.על פסק דינו של כב' השופט מודריק, השיגה משיבה 2 בפני בית משפט זה (ע"א 2293/00), ולבקשת הצדדים הוחלט לתת תוקף להסכמה אותה גיבשו, ובלשון המקור:

"באי-כוח המערערת והמשיבים 1-5, והמשיב 6 - שהם בעלי העניין הישיר בתכנית נשוא הדיון - הצהירו לפנינו, כי בכפוף להגשת טבלת האיזון החדשה, ותוך שמירת זכותם לטעון לפני השמאי פרלמן וכן לפני הוועדה המחוזית בנושאים הקשורים לטבלת האיזון, יסכימו לאישורה מחדש של התכנית על-ידי הוועדה המחוזית. כן התחייבו לפנינו, כי בדיון המחודש שיתקיים לפני הוועדה המחוזית, יצהירו על הסכמתם דלעיל, ולא יעלו כל השגות, תכנוניות ואחרות, על התכנית גופה. מבלי שיהיה בכך כדי לכבול את שיקול-דעתה של הוועדה המחוזית, לעשות שימוש בסמכותה, נוכל להניח כי בהיעדר השגה מצד כלשהו על כשרותה של התכנית, תשוב הוועדה ותאשר את התכנית, בכפוף לאישורה על-ידיה של טבלת האיזון החדשה. יצוין כי גם באת-כוחה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הצהירה לפנינו, כי הוועדה המקומית לא תראה מקום להתערב בנושא התכנית אלא אם תתבקש לכך על-ידי הוועדה המחוזית".

4.בעקבות אותו פסק-דין חזרו כל הצדדים והביאו את טענותיהם בפני השמאי פרלמן, שלבסוף הגיש לוועדה המחוזית טבלת איזון חדשה. אולם גם על טבלה זו נמצאו חולקים, ובעקבות דיון שהתקיים בפני הוועדה המחוזית בחודש אוקטובר 2002, במהלכו נשמעו השגות הצדדים, הנחתה הוועדה את פרלמן לבצע תיקונים מסוימים, ולהניח בפניה טבלת איזון חדשה. אולם, בחודש מרץ 2003 שינתה הוועדה את טעמה, ולאחר שנועצה בפרלמן הגיעה לכלל מסקנה כי "כל התערבות בתכנית בשלב זה עשויה להוביל לשינויים מרחיקי לכת במישור התכנוני והשמאי, דבר העשוי להוביל לדחיית אישור התכנית לתקופה בלתי מוגבלת". לפיכך, החליטה הוועדה לאשר את התכנית במתכונתה הנוכחית, לרבות מתן תוקף לטבלת האיזון שהוכנה על ידי פרלמן בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה. משלא השלימו המערערים עם החלטה זו, הם שבו ופנו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו, ומשעתירתם נדחתה, הוגש הערעור שבפנינו.

5.המערערים, ששוב אינם תוקפים את אישור התכנית, מפנים את עיקר טרונייתם לכך שבהחלטת הוועדה המחוזית עליה הם מלינים, לא נכלל מענה מפורט לכל אחת מההשגות אותן הם העלו בפני הוועדה בכתב (בחודש ספטמבר 2002), ועל-פה (בחודש אוקטובר 2002). לחלופין, מלינים המערערים על כך שבית משפט קמא עצמו לא נדרש להשגותיהם לגופן.

6.לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. פסק דינו של בית משפט זה בע"א 2293/00 לא נועד רק כדי לתת גושפנקא להסכם אותו גיבשו הצדדים, אלא גם כדי להתוות מתווה אשר יביא את המחלוקת סביב התוכנית לסופה. ובמלים אחרות, המתווה אותו קבע בית המשפט היה שהצדדים לא יוכלו עוד להעלות השגות תכנוניות, ועל כך התבססה ההנחה שגם הועדה המחוזית לא תידרש עוד לעניין זה, אף שהוא נותר לשיקול דעתה. גם לסוגיית האיזון נמצא פתרון, לאמור, מכוח הסכמתם של בעלי הדין היה על השמאי פרלמן להגיש טבלת איזון חדשה לאחר שישמע את טענות הצדדים והשגותיהם, וכדרכם של מתווים הנעשים בהסכמה, החלטתו של פרלמן תהיה סופית. כך נהגה הועדה המחוזית, וגם אם שקלה בשלב כלשהו את עריכתו של שינוי בתכנית, מתוך כוונה לצמצם את תשלומי האיזון בין בעלי המגרשים, היא לא חרגה מפסק דינו של בית משפט זה, אדרבא, עניין זה, כאמור, היה ונותר נתון לשיקול דעתה. כך או כך, הוועדה המחוזית חזרה בה גם מכוונתה זו לנוכח הסכנה שכל שינוי תכנוני יגרור בעקבותיו הליכי אישור ממושכים, ומשהוגשה על ידי פרלמן טבלת האיזון החדשה והיא בחנה ומצאה אותה ראויה, רשאית היתה הועדה לאמצה. אכן, אפשר שהועדה היתה מיטיבה לעשות אם היתה נותנת בהחלטתה מענה מפורט להשגות שנשמעו בפניה כנגד טבלת האיזון, אולם גם משלא עשתה זאת ושקלה את התכנית והטבלה כמכלול, לא מצאנו כי היא שגתה, וממילא לא היה מקום להתערבותו של בית משפט קמא בהחלטתה.

לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין של המשיבים 1, 2 ו-4, בסכום של 7500 ש"ח לכל אחד.