פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
2348/20
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
עיסא אסמעיל אחמד חמאד
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
2. המועצה העליונה לתכנון ובניה
ביו"ש
3. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
4. היחידה המרכזית לפיקוח
בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני
בשם המבקש:
עו"ד סאיד קאסם
בשם המשיבים:
עו"ד יובל שפיצר
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן סעד זמני שיאסור על המשיבים או מי מטעמם להרוס את המבנים השייכים למבקש ולבני משפחתו, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו מיום 19.3.2020 של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ת' בזק-רפפורט , עת"מ 56942-12-19) (להלן: הבקשה ו- פסק הדין ).
בקשה זו זהה במהותה לבקשה שהוגשה ב-עע"מ 2347/20, שבהחלטה מהיום, יום 30.4.2020, נעתרתי לה והוריתי על מתן צו מניעה כמבוקש. יצוין בתמצית, כי הבקשה שלפניי מתייחסת למבנים שהוקמו באדמות יטא במתחם כפרים הקרוי "מסאפר יטא", בשטח צבאי סגור המכונה "שטח אש 918" (להלן: המבנים ו- שטח האש , בהתאמה); כי בתחילת 2017 הוצאו צווי הפסקת עבודה והריסה למבנים אלה (בב"ח 20/17 ו-בב"ח 21/17); כי ביום 31.3.2019 המבקש הגיש תוכנית מפורטת להכשרת המבנים (תוכנית 1703/20/17), וביום 15.9.2019 ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה מצאה כי אין מקום לאשר את הפקדת התוכנית (להלן: הוועדה ו- החלטת
הוועדה ). בנסיבות אלה, הגיש המבקש עתירה התוקפת את החלטת הוועדה, וביום 19.3.2020 ניתן פסק דין שהורה על דחייתה על הסף – ופסק דין זה הוא שעומד במוקד הערעור והבקשה שבה עסקינן. פסק הדין נסמך, בין היתר, על פסק דינו של בית משפט זה ב-בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית , פסקה 7 (17.11.2019) (להלן: עניין דבאסה ), שלעמדת בית המשפט המחוזי נקבע בו כי הוועדה איננה מוסמכת לאשר תוכנית החלה על שטח האש בלא שניתן לכך אישור מפורש מאת המפקד הצבאי.
2.
המבקש עומד על כך שללא צו המניעה, המשיבים יפעלו להריסת המבנים והדבר יסב נזקים כבדים ובלתי הפיכים לו לבני משפחתו; בעוד שמנגד, היעתרות לבקשה לא תגרום לנזק כלשהו למשיבים. כן נטען כי סיכויי הערעור הם טובים מאחר שפסק הדין רצוף בשגיאות – ובתוך כך נטען כי שגה בית המשפט בהסתמכו על פסק הדין שניתן ב -עניין דבאסה , שכן זה איננו מהווה הלכה מחייבת בכל הנוגע לסמכויות הוועדה.
ביום 31.3.2020 הוריתי על מתן צו ארעי כמבוקש, והמשיבים נתבקשו להודיע אם בנסיבות העניין יסכימו לסעד הזמני, מטעמים של מאזן הנוחות ועל מנת שלא לייתר את הדיון בערעור. ביום 21.4.2020 המשיבים הודיעו כי הם מתנגדים לבקשה, בעיקר מהטעם שסיכויי הערעור נמוכים עד מאוד לשיטתם; ועוד נטען כי מאחר שהמבנים נבנו לכתחילה ללא היתר, בניגוד לדין ובשטח האש, האינטרס הציבורי מחייב את הריסתם. המשיבים מפנים לכך שהמבקש נמנה עם קבוצת העותרים ב-בג"ץ 1039/19, עתירה התוקפת את חוקיות ההכרזה על שטח האש ואת חוקיות צווי הפינוי שהוצאו לאנשים השוהים בשטח האש (שהדיון בה אוחד עם בג"ץ 413/13). לדבריהם, העובדה שהמבקש מעלה בערעור טענות כלפי ההכרזה על שטח האש ושאלת תחולתה בנסיבות העניין שעה ש-בג"ץ 1039/19 עודנו תלוי ועומד, " עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט "; והדבר אף משליך לשיטתם על הסיכוי כי טענותיו בהקשר זה יתקבלו.
3.
לאחר בחינת מכלול השיקולים הצריכים לעניין, סבורתני כי בדומה להחלטה שניתנה היום ב-עע"מ 2347/20, אף במקרה זה מאזן הנוחות מצדיק היעתרות לבקשה – שכן דחיית הבקשה עלולה להוביל להריסת המבנים, באופן שיסב למבקש ולבני משפחתו נזק בלתי הפיך ואף ייתר את הדיון בערעור. בהינתן המשקל המכריע של מאזן הנוחות בנסיבות המקרה, אינני נדרשת לסיכויי הערעור.
יצוין בנקודה זו כי העובדה שהמבקש נמנה עם העותרים ב-בבג"ץ 1039/13 אין בה כשלעצמה כדי להביא לדחיית הבקשה. עוד ייאמר כי חרף הדמיון בין התיקים, הבקשה לסעד זמני ב-עע"מ 2138/20 נדחתה בשל " העדר תשתית עובדתית מינימלית מחוייבת [...]" (החלטה מיום 26.4.2020, השופט נ' סולברג ), ומאחר שאלה אינם פני הדברים בבקשה שבה עסקינן אינני רואה מקום להיעתר לבקשת המשיבים להגיש הודעת עדכון בנושא.
4.
התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, וניתן צו מניעה זמני האוסר על הריסת המבנים נושא הערעור עד להכרעה בערעור; ויובהר כי על המבקש להימנע מהמשך בינוי של המבנים, שינויים, ומביצוע פעולות שיש בהן שינוי מאופי השימוש במבנים או באיכלוסם. הצו לא יחול על הריסה שאיננה הריסה תכנונית; קרי, אם ההריסה נדרשת עקב צרכי לחימה דחופים ומטעמי ביטחון מובהקים.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' באייר התש"ף (30.4.2020).
ש ו פ ט ת