פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2398/08 - א'
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
המערערות:
1. מדינת ישראל - משרד המשפטים
2. ממונה על חופש המידע במשרד המשפטים
נ ג ד
המשיב:
אליצור סגל
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המערערות:
עו"ד דנה בריקסמן
בשם המשיב:
עו"ד יצחק בם
פסק דין
1.
בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 12.2.08 בעת"מ 814/07 (כבוד הנשיאה,
השופטת מוסיה - ארד), אשר הורה למבקשות להעביר לעיונו של המשיב את כל ההחלטות
שהתקבלו על ידי המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), פרקליט המדינה והיועץ
המשפטי לממשלה הנוגעות להעמדה לדין או לאי העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור
וזילות בית המשפט בגין התבטאויות פוגעניות כלפי עובדי ציבור, החל משנת 2000 ועד
היום.
העובדות
2.
בחודש דצמבר 2004, סמוך למועד בו יושמה תוכנית ההתנתקות, פרסם
המשיב מאמר חריף בו גינה את תפקודו של הרב הצבאי הראשי. העותר טען, בין היתר, כי
בכך שהרב הצבאי הראשי שותק ואינו מגנה התנהלות בתחומים מסוימים בצה"ל, הוא
למעשה מסייע לעבירות חמורות, לרבות רצח וגילוי עריות.
3.
בעקבות פרסום המאמר הנ"ל, הוגש בחודש יולי 2006 כנגד המשיב
כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, המייחס לו עבירה של העלבת עובד ציבור. בשלב
הסיכומים בתיק העלה המשיב טענה של הגנה מן הצדק, לפיה ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום
נגועה באפליה ובשיקולים זרים.
4.
לצורך ביסוס טענה זו, פנה המשיב למשרד המשפטים, בבקשה לפי חוק
חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן –
חוק חופש המידע
), לעיין בכל
ההחלטות על העמדה לדין ועל אי העמדה לדין בעבירות המגבילות את חופש הביטוי שהתקבלו
על ידי המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה מאז היווסדה בשנת 1995. המבקשות
סירבו להיענות לבקשה בטענה כי הטיפול בה יחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה, אולם
העבירו לידי המשיב את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.11.03 בדבר הגשת כתבי
אישום בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט וכן תיאור של מספר דוגמאות
להחלטות להורות למשטרה להגיש כתבי אישום במקרים דומים ולהחלטות שלא לעשות כן.
המשיב לא הסתפק במידע זה ועמד על דרישתו לעיין בכל ההחלטות שאותן ביקש.
5.
לאחר שניתן פסק הדין בע"פ (מחוזי ירושלים) 30636/06
מדינת ישראל נ' מטר
(טרם פורסם, ניתן ביום 19.7.07) (להלן –
עניין מטר
), במסגרתו
נקבע כי על הרשויות לספק לנאשם המבקש לטעון טענה של הגנה מן הצדק מידע אמפירי על
חקירות והעמדות לדין בגין אותה עבירה וכן חומר רלוונטי נוסף, וכי לא די בהפניה
למספר החלטות בודדות התואמות את עניינו של נאשם על מנת לבסס הגנה זו, שב העותר
ופנה למבקשות בבקשה לקבל את מלוא המידע הרלוונטי לעניינו. משסורבה בקשתו, פנה
המשיב לבית המשפט קמא בעתירה לעיין בכל ההחלטות שהתקבלו לעניין עבירות של העלבת
עובד ציבור וזילות בית המשפט.
6.
בפסק דין ארוך ומנומק כדבעי קיבל בית המשפט קמא את העתירה וקבע
כי על המבקשות להעביר למשיב את כל ההחלטות שנתקבלו לעניין העמדה לדין ולעניין אי
העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, החל משנת 2000.
7.
במסגרת החלטתו האמורה, קבע בית המשפט קמא כי חוק חופש המידע
מבטא גישה לפיה המידע המוחזק בידי הרשות שייך למעשה לאזרח, ואילו הרשות היא נאמן
המחזיק את המידע עבור האזרח, כאשר העיון במידע המצוי בידי הרשות מהווה "כלי
חיוני למימוש זכויות האזרח, למתן תמריץ לרשויות לפעול ביעילות וביושר ולקיום
ביקורת ציבורית על השלטון".
לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי האינטרס בגינו ביקש המשיב לעיין
במידע הינו רב חשיבות הואיל ומדובר במידע הדרוש לו לשם ביסוס הגנתו במשפט פלילי
המתנהל נגדו בעקבות האשמתו בעבירה המגבילה את חופש הביטוי, ולפיכך נדרש שיקול דעת
מיוחד של גורמים בכירים לפרקליטות טרם העמדה לדין בגינה. נקבע, כי בנסיבות אלה
זכאי המשיב לעיין במידע שיאפשר לו לבחון האם שיקול הדעת שהביא להחלטה להעמידו לדין
ולהגביל את חופש הביטוי שלו הופעל כדין, בפרט לאור העובדה שהמדינה עצמה היא הדורשת
קיומו של רף ראייתי גבוה להוכחתה של טענת הגנה מן הצדק.
8.
לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשות לפיה היענות לעתירה
תצריך עבודה של מספר שבועות מצד מספר גורמים בפרקליטות, העוסקים במלאכות חשובות
ואינם יכולים להתפנות לטיפול בבקשת המשיב למשך תקופה כה ארוכה. נקבע, כי אין לקבל
טענה לפיה גילויו של מידע כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה, כאשר טענה זו נטענת ללא
בסיס ראייתי של ממש, מחשש שרשויות מינהליות תעשנה שימוש בטענה זו כל אימת שהן
תהיינה מעוניינות להימנע מגילוי המידע המצוי בידן.
בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי בעוד שבמקור התייחסה העתירה
ל-1,860 החלטות שנגעו לכלל העבירות שעניינן הגבלת חופש הביטוי ולא רק העלבת עובד
ציבור וזילות בית המשפט, משנת 1995 ועד היום, הרי שבפועל מתבקשות ההחלטות הנוגעות
לעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט בלבד, וזאת החל משנת 2000. לפיכך,
נקבע כי מדובר בבחינה "טכנית ראשונית" של 1,260 החלטות בלבד, מתוכן יש
"לדלות" את העבירות שעניינן העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט ואשר לגבי
חלק מהן בלבד יש לערוך תמצית שתועבר למשיב.
9.
לאור האמור לעיל, קיבל בית המשפט קמא את העתירה והורה על מסירת
המידע למשיב בתוך תקופה בת 90 ימים ממועד פסק הדין.
הערעור
10.
ביום 13.3.08 הגישו המבקשות הודעת ערעור על החלטתו של בית המשפט
קמא. במסגרת הערעור טוענות המבקשות כי פסק דינו של בית המשפט קמא, חורג באופן ניכר
מגבולותיו של
חוק חופש המידע
ויש לו השלכות רוחב לא רק בתחום המשפט המינהלי ופרשנותו של חוק חופש
המידע, אלא גם בתחום המשפט הפלילי.
לטענתן של המבקשות, משמעות פסק הדין הינה כי על התביעה במשפט
פלילי יהיה מוטל הנטל להעביר לכל נאשם בפלילים השוקל להעלות טענה של "הגנה מן
הצדק" את כל ההחלטות להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין בגין עבירות דומות.
11.
עוד טוענות המבקשות במסגרת הערעור כי מעבר לשאלות הנוגעות להשקעת
המשאבים הבלתי סבירה הכרוכה בהעברת מידע כאמור, אשר תפגע ביכולתה של התביעה להשקיע
את זמנה ומרצה בתפקידה העיקרי, שהוא הגשת כתבי אישום לשם הגנה על שלטון החוק
והשלטון הציבורי; הדבר עלול להסיט את המשפט הפלילי משאלות עיקריות של אשמה או
חפות, ולחייב השקעה מרובה בבחינה וניתוח של תיקים אחרים, על מנת לאפשר לנאשם לבסס
טענה של הגנה מן הצדק.
בקשת עיכוב הביצוע
12.
בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו
של בית המשפט קמא. לטענתן, במידה שתבצענה את פסק הדין, יאבד הערעור את משמעותו
הואיל ופסק הדין ותוצאתו יהיו מעשה עשוי וגמור. לטענתן, אם יתקבל הערעור אותו
הגישו המבקשות לאחר ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו הואיל
והמשאבים לשם העברת המידע המבוקש למשיב יושקעו זה מכבר וממילא תסוכל מטרת הערעור.
13.
לטענת המבקשות, בתיקים מסוג זה, שעניינם ערעור על החלטה
המחייבת למסור מידע, יש להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה הואיל ואם היא לא תעוכב, תייתר מסירת המידע את עצם הדיון בערעור ותהפכו לתיאורטי בלבד.
14.
יצויין כי במסגרת בקשת העיכוב מדגישה המבקשת 1 את הסכמתה לדחיית המשך ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום כנגד המשיב במסגרת כתב האישום שלגביו התבקש המידע, עד למתן פסק הדין בערעור. לפיכך, טוענות המבקשות כי אין חשש שעיכוב הביצוע של פסק הדין יגרום נזק כלשהו למשיב.
לאור כל האמור לעיל, מתבקש עיכוב הביצוע של פסק דינו של בית המשפט קמא.
טענות המשיב
15.
במסגרת התגובה אותה הגיש המשיב ביום 30.3.08, מביע הוא את התנגדותו לעיכוב הביצוע כאמור. לטענתו, המידע שהתבקש הינו חיוני להגנתו במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו בבית משפט השלום בירושלים וכי עיכוב ביצועה של ההחלטה יביא לעינוי דין. לטענתו, אין מחלוקת אודות עצם הזכות לעיין בהחלטות נשוא בקשת העיון, אלא בשאלה מהי נקודת האיזון בין זכות העיון לבין זכותן של המבקשות שלא להשקיע משאבים בחשיפתן של החלטות אלה.
בהקשר זה מציין המשיב כי במהלך הדיון בבית המשפט קמא טענו המבקשות כי נקודת האיזון הראויה הינה חשיפת החלטות משלוש השנים האחרונות, ואין להתיר להן לחזור בהן מעמדתן זו כעת. לטענתו, לא מדובר בהצעה לשם פשרה אלא בהכרה בזכותו של המשיב לעיין בהחלטות שניתנו בשלוש שנים האחרונות.
16.
מוסיף המשיב וטוען כי עיקר דאגתן של המבקשות נובע מהשלכות הרוחב של פסק הדין, ולא מהעברת המידע עצמו. לפיכך, טוען המשיב כי הדיון בערעור ובהשלכותיו העיקריות לא יתייתר גם אם יועבר המידע.
עוד טוען המשיב בהקשר זה, כי בניגוד לפסק הדין בעע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז(6) 953 (להלן – עניין העמותה למען מדע מוסרי ), הרי שהתנגדותן של המבקשות לגילוי המידע נובעת מטעמים טכניים ולא מטעמים מהותיים וחשיפת המידע לא תסב להן נזק בלתי הפיך. לפיכך, טוען המשיב כי במאזן הנוחות, יש להעדיף את מניעתו של עינוי הדין שיגרם לו כתוצאה מהתמשכות ההליכים בעניינו, אשר החלו בחודש דצמבר 2004 (עת פרסם את המאמר נשוא כתב האישום), על פני האינטרס של המבקשות "שלא להתאמץ" כדי לחשוף בפניו את המידע המבוקש על ידו או לחילופין, להתנות את עיכוב הביצוע בחזרת המבקשת 1 מכתב האישום נגדו.
17.
מוסיף המשיב וטוען כי סיכויי הערעור הינם נמוכים. לטענתו, אין זה סביר שהמבקשות לא תחויבנה להעביר לו מידע כלל וזו אף לא הייתה עמדתן בבית המשפט קמא. בנוסף, טוען המשיב כי במסגרת הערעור מציגות המבקשות את האינטרס הפרטי של המשיב לגילוי המידע אל מול האינטרס הציבורי של השקעת משאבי המבקשות באפיקים אחרים, ומתעלמות מהאינטרס הציבורי הכרוך בחשיפת המידע המבוקש, הנוגע להגבלת חופש הביטוי באמצעות עבירות שהן, לטענתו, "ארכאיות" ויש לנקוט זהירות רבה בשימוש בהן. לטענתו, נוכח שני הטעמים האמורים לעיל, סיכויי הערעור אינם מצדיקים היעתרות לבקשת העיכוב.
18.
לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם מצדיקים את עיכוב ביצועו של פסק הדין. המשיב מציין כי המבקשות עצמן לא התייחסו לסיכויי הערעור בבקשתן לעיכוב הביצוע, וככל שהמחלוקת נוגעת למאזן הנוחות – הרי שהשקעת כמה עשרות שעות עבודה מצד המבקשות אינה מצדיקה את עיכוב הביצוע.
דיון והכרעה
19.
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, בערעור אותו הגישו המבקשות, בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא.
20.
על מנת להכריע בשאלה האם יש מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין אם לאו, שומה עלינו לבחון את מאזן הנוחות במקרה שבפנינו.
מחד גיסא, אין חולק כי מסירת המידע למשיב כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא יחייב את המבקשות להקדיש זמן ומאמצים בלתי מבוטלים ולפיכך, במידה שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, יתכן כי הדיון בערעור יהפוך לתיאורטי הואיל והמשאבים האמורים יושקעו כבר על ידי המבקשות. בנוסף, סבורני כי יש ממש בטענות אותן העלו המבקשות במסגרת הערעור בדבר השלכות הרוחב של פסק דינו של בית המשפט קמא, ולפיכך יתכן בהחלט כי במסגרת פסק הדין בערעור ייקבע כי על המבקשות להעביר לעיון המשיב חומר בהיקף קטן יותר מזה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא. מאידך גיסא, אין להקל ראש בטענותיו של המשיב לפיהן נוכח עמדת המבקשות בבית המשפט קמא, הרי שגם אם יתקבל הערעור, סביר כי המבקשות תידרשנה להעביר לעיונו לפחות חלק מן המידע המבוקש.
21.
בכפוף לאמור לעיל, אני סבור כי מאזן הנוחות וסיכויי הערעור נוטים לטובתן של המבקשות. בנוסף, הנטייה הקיימת בפסיקה הינה לעכב את ביצועם של פסקי דין המורים על מסירת מידע לפי חוק חופש המידע, על מנת שלא לייתר את הדיון בערעור על פסקי דין אלו ולהפכו לתיאורטי בלבד.
יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בעע"ם 6632/05 רכבת ישראל בע"מ נ' ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל (לא פורסם, 4.8.05):
" בנסיבות הענין, ראוי לעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, וזאת מן הטעמים הבאים: השאלות העומדות להכרעה בערעור מצדיקות בירור לגופן, ולא ניתן לומר כי מדובר בערעור שסיכוייו זניחים; מעבר לכך, לענין למאזן הנוחות – ברי כי סירוב לעכב ביצוע פסק הדין ייתר במידה רבה את שמיעת הערעור ויהפכו לאקדמי שכן העברה לאלתר של המסמכים והמידע לידי המשיב לא תותיר טעם ענייני לבירור נושא הערעור משיווצר "מעשה עשוי". מעבר לכך, עיכוב העברת המסמכים והמידע מהמבקשת למשיב לא יסב נזק בלתי הפיך למשיב. מנגד, ביצועו המיידי של פסק הדין כרוך מבחינת המבקשת בחוסר יכולת להחזיר מצב לקדמותו באם ערעורה יתקבל, ויש בכך כדי להפוך את הערעור לתיאורטי."
[וראו גם: עניין העמותה למען מדע מוסרי הנ"ל; עע"ם 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות – א.ב.א. (לא פורסם, 24.3.02)].
22.
סבורני כי לאור הטעמים המפורטים לעיל, יש לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית המשפט קמא. יחד עם זאת, על מנת שלא ייגרם נזק למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע כאמור, רשמתי לפניי את התחייבותה של המבקשת 1 לדחות את המשך ניהולם של ההליכים המתנהלים כנגד המשיב בבית משפט השלום בירושלים, במסגרת כתב האישום לגביו מתבקש המידע, עד למתן פסק הדין בערעור.
23.
בשולי הדברים יצויין כי המבקשות לא פנו לבית המשפט קמא בבקשה לעיכוב הביצוע, טרם פנייתן לבית משפט זה. הגם שיתכן כי יש לזקוף עובדה זאת לחובתן [ראו למשל: עע"ם 1545/02 יערי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.4.02)], הרי שבנסיבות העניין, כאשר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור נוטים לטובתן, אין בשיקול זה כדי להביא לדחיית הבקשה [ראו לעניין זה: עע"מ 2696/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' ראמי ג'מיל חרכוש (לא פורסם, 22.5.06)].
24.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית המשפט קמא יעוכב עד למתן החלטה בערעור אותו הגישו המבקשות.
ניתן היום, כ"ד באדר ב' התשס"ח (31.3.08).
ש ו פ ט