פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
2635/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מכון רישוי היימן ( 1990) בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - רשות הרישוי במשרד התחבורה
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
בעת"מ 24294-01-17 שניתן ביום 27.02.2017 על ידי כבוד השופט ח' ברנר
בשם המבקשת: עו"ד
ניסן שאוליאן
בשם המשיבה: עו"ד
יעל מורג יקו-אל
החלטה
1.מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 24294-01-17, כבוד השופט ח' ברנר ). ברקע, החלטת רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, מחודש נובמבר 2016, להתלות את כתב ההרשאה של המבקשת, מכון לבדיקת רישוי רכבים, לתקופה של 12 חודשים. בית המשפט קמא, דחה עתירה שהגישה המבקשת נגד ההחלטה, בכפוף לכך שתקופת ההתליה תעמוד על 9 חודשים. המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק-הדין, ובהמשך הוגשה הבקשה שבפניי.
2.החלטת ההתליה נכנסה לתוקף בתאריך 1.2.2017. משכך, יש ממש בטענת המשיבה כי למעשה הבקשה שבפניי היא בקשה למתן צו עשה. כידוע, על המבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: מאזן נוחות הנוטה לטובתו וסיכויי ערעור טובים. באשר לסיכויי הערעור, אומר בזהירות הנדרשת, כי חלק מהטענות שהעלתה המבקשת עניינן במישור העובדתי, ובכגון דא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. אמנם, חלקן האחר של הטענות בעלות אופי משפטי, במובן של הפעלת שיקול דעת שיפוטי ולא בדרישה להתערב בעובדות. למשל הטענה כי תקופת ההתליה ארוכה מאוד, באופן לא מידתי ולא הדרגתי. עניין זה לבדו אינו מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה לסעד זמני. בעניין המבחן השני, נטען כי התליית הרישיון כרוכה בנזק כלכלי למבקשת. בית המשפט המחוזי היה נכון להכיר בכך שייתכן כי המשך ההתליה יגרום לפיטורי עובדים ולאובדן השקעות שביצעה המבקשת. ואולם, למול שיקולים כלכליים אלה, שחשיבותם ברורה, ניצב האינטרס הציבורי של שמירה על ביטחונם של המשתמשים בדרכים. בהקשר זה, נקבע כי המכון נתפס בשורה של כשלים חמורים ביותר, " היוצרים סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרכים" . בית המשפט אף תיאר את המצב באופן ש" עסקינן בדיני נפשות ממש" . נימוק אחרון זה, אף הוא רלוונטי למאזן הנוחות, שכן בהליך מנהלי, כאשר הצד האחד הוא רשות הרישוי, על סמכויותיה, הטענה לסיכון בדמות פגיעה בציבור מהווה נדבך בשיקולי מאזן הנוחות.
וישנו נימוק נוסף בעל משקל בענייננו. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מושא הערעור ניתן בסוף חודש פברואר, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בתחילת חודש מאי. דהיינו, ההתליה בתוקף מעל לשלושה חודשים מבלי שהוגשה בקשה. אם כן, כאמור, עסקינן לא בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא בבקשה להפסקת ביצוע. נתון זה, מטה את הכף נגד התערבות בשלב זה. עם זאת, ולשם האיזון בנסיבות העניין, על המזכירות לקבוע את הערעור לדיון במהלך חודש יוני או בסמוך לכך, בהתאם לאילוצי היומן.
3.הבקשה נדחית, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
באייר התשע"ז (22.5.2017).
ש
ו פ ט