עע"מ 2653-24 עע"מ 2653-24

בקשה לסעד זמני להורות למשיבים להימנע מצעדי אכיפה והרחקה נגד המבקש עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ע' זינגר) מיום 17.3.2024 בעת"מ 34608-02-24.

1.המבקש, יליד שנת 1996, תושב הרשות הפלסטינית. לטענתו, עוד מגיל 15 סבל מאלימות והתנכלות על רקע שמועות בדבר נטייתו המינית. לפני כעשור, בתחילת שנת 2014, נעצר המבקש והואשם בבית משפט צבאי לנוער ביהודה בזריקת בקבוקי תבערה ואבנים. המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של זריקת חפץ מבעיר; קשירת קשר לירי לעבר אדם; חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת; וזריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, ונגזרו עליו 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. לטענת המבקש, בדצמבר 2016 הוא נעצר על ידי הרשות הפלסטינית והואשם בבגידה ויצירת קשר עם האויב, ושהה במעצר במשך 22 חודשים במהלכם עבר עינויים ואלימות אשר התגברו לאחר שנודע על נטייתו המינית. ביום 31.3.2019 הורשע המבקש ונגזרו עליו חמש שנות מאסר – אליהן לא התייצב, ולכן נטען כי הוא מבוקש ברשות הפלסטינית.

2.כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש בקשות לוועדת מאוימים של מתאם הפעולות בשטחים של משרד הביטחון, הבוחנת בקשות הנוגעות לשיתוף פעולה או חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים). הבקשות נדחו כולן, ועל ההחלטה מיום 27.10.2021 המבקש הגיש עתירה מנהלית (עת"מ 24304-12-21) אשר נמחקה לאחר שהוסכם כי יגיש מסמכים מקוריים להוכחת המאוימות לוועדת המאוימים. הבקשה נבחנה פעם נוספת על ידי ועדת המאוימים ונדחתה בהחלטה מיום 30.11.2022.

3.ביום 24.7.2023 פנה המבקש ללשכת מתאם הרווחה באמצעות טופס מקוון, וביקש לעבור ראיון על מנת לקבל היתרי שהייה בישראל בשל איום ש"התחיל על רקע ביטחוני, והיום יותר על נטייה המינית שלי". בראיון, אשר לפי הפרוטוקול נערך ביום 30.8.2023, המבקש נשאל מדוע לא פנה לוועדת המאוימים והשיב כי הם סירבו לו; ציין כי הוא מעוניין לחיות עם בן זוגו הישראלי; וענה בחיוב כשנשאל אם הוא יודע שהוא מנוע על ידי כוחות הביטחון. בהמשך לראיון ניתנה החלטת מתאם הרווחה שקבע כי "במצב דברים שתיאר, דומה כי אכן ישנו סיכון אקוטי במצבו ומכאן מצאתי להמליץ על ניפוק היתר לשהייה בישראל למשך שישה חודשים". ביום 8.1.2024 ניתנה החלטת רמ"ד תיעוד ומרשם במנהל האזרחי (להלן: רמ"ד תיעוד ומרשם) שבה נדחתה הבקשה. בהחלטה צוין כי לאחר שנבחנו בקשת המבקש, חוות דעתו של מתאם הרווחה וחוות דעתם הנגדית של גורמי הביטחון – הוחלט לסרב לבקשה בשל מניעה ביטחונית העומדת בעניינו של המבקש.

4.ביום 15.2.2024 הגיש המבקש עתירה מינהלית מושא ערעור זה, ולצידה בקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לתת סעד ארעי במעמד צד אחד משום שהעתירה הוגשה חודש לאחר מתן ההחלטה; ומכיוון שלא התבהר אם למבקש היה אי פעם רישיון לשהות בישראל. ביום 29.2.2024, ולאחר שהוגשה תגובת המשיבים לבקשה לסעד זמני, קבע בית המשפט כי בשל השיקול הביטחוני והצורך לעיין בחומר החסוי הרלוונטי, הדיון בעתירה לגופה יקבע בהקדם. ביום 17.3.2024 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי, במהלכו הוצג החומר הסודי והתקיים דיון במעמד צד אחד. בסיום הדיון נמסרה לבא כוח המבקש הפרפרזה כדלהלן:

"אין ברשות גורמי הביטחון מידע על מאוימות נכון לעת הזו. הוצג חומר בנוגע לטענתו בדבר שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון בארץ. קיים מידע שמצביע על מסוכנות מהיתר לשהייתו בארץ. באשר לנושא זה, הוצג מידע ממועדים המאוחרים למועד הרשעתו בשנת 2014 ומדובר במידע מגוון".

5.בו ביום ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את העתירה. נקבע, בין היתר, כי אין מקום לבחון את המקרה לפי דיני מבקשי המקלט; כי אין מחלוקת שיש לבחון את השיקולים הביטחוניים העומדים מנגד; כי בניגוד לטענת המבקש כי מאז הרשעתו בשנת 2014 הוא לא היה מעורב בעניין ביטחוני, אין זו התמונה העולה מהחומר החסוי, העדכני גם לשנים מאוחרות יותר; כי לגורמי הביטחון אין מידע על מאוימות כלפי המבקש; וכי מהחומר שהוצג עולה שאלה באשר ליכולת לסמוך על מידע שמוסר המבקש. בית המשפט ציין כי לא הקל ראש בעמדת מתאם הרווחה, אך החומר שהוצג בפניו מלמד על מסוכנות שאיננה ברף הנמוך, ומשכך – אין להיעתר לבקשת המבקש לקבל היתר שהייה בישראל.

6.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ולצדו הבקשה לסעד זמני שלפניי. בבקשה נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של המבקש, כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש הרי שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך שעשוי לייתר את בירור הערעור לגופו; וכי סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים בהינתן שהבקשה להיתר שהייה כבר אושרה על ידי מתאם הרווחה, והסירוב הביטחוני לא הובהר כראוי. עוד נטען כי סעדים זמניים כגון דא כבר ניתנו בעבר על ידי בית משפט זה, גם כאשר המבקשים לא החזיקו בהיתרי שהייה עקב מניעה ביטחונית או משטרתית.

בהחלטתי מיום 29.3.2024 הוריתי על צו ארעי לפיו לא ינקטו צעדים להרחקת המבקש מתחומי הארץ עד למתן החלטה אחרת, וכל עוד לא קיים צורך בטחוני דחוף.

7.בתגובתם, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות. ראשית, המשיבים עמדו על קביעות דו"ח הצוות הבין-משרדי שהוקם בנושא פלסטינים הטוענים למאוימות שלא בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, שבו נמצא כי ככלל אין בסיס עובדתי לטענה כי ברשות הפלסטינית קיימת רדיפה שיטתית על רקע נטייה מינית. יחד עם זאת, נקבע כי ישנם מקרי קיצון פרטניים שבהם נכון לפעול מול מתאם הרווחה במנהל האזרחי. ועדיין, גם במקרים אלו הגורם המוסמך לתת היתרי שהייה הוא המפקד הצבאי באזור אשר אצל את סמכותו לרמ"ד תיעוד ומרשם, והוא מחויב לשקול האם מתן היתר עלול ליצור סכנה לביטחון הציבור, לשלומו, לביטחון המדינה או לאינטרסים החיוניים שלה. לגופו של עניין, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות מכיוון שסיכויי הערעור נמוכים – בית המשפט המחוזי נדרש לחומר החסוי וקבע כי קיימת מסוכנות מהמבקש ולא נפל כל פגם בהחלטת הגורם המוסמך; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים משאין בידם מידע על מאוימות כלפי המבקש, ומנגד, קיים חומר חסוי המצביע על מסוכנות הנשקפת ממנו אם יישאר בישראל.

8.למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 10.4.2024 הגיש המבקש בקשה להרחבת הפרפרזה ולהגשת תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים. כפי שיובהר להלן, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

9.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ובתגובה לה, וכן בחומר החסוי שהוגש לעיוני בהתאם להחלטתי מיום 8.4.2024, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.כידוע, על המבקש סעד זמני להוכיח כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מיני רבים: עע"מ 3037/22 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 16 והאסמכתאות שם (26.6.2022)). בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אולם נקבע זה מכבר כי ככלל, יש להעניק את משקל הבכורה לשיקולים של מאזן הנוחות (עע"מ 1417/24 פלוני נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 6 (3.3.2024)). עוד נקבע, כי בבקשה לסעד זמני בהליך מינהלי יש לבחון גם את הפגיעה באינטרס הציבורי במסגרת מאזן הנוחות (עע"מ 519/24 פלונים נ' שר הפנים, פסקה 16 (17.3.2024)).

בענייננו, מצאתי כי מכלול השיקולים מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש – עיון בחומר החסוי מעלה כי לא קיים מידע המצביע על מאוימות כלפי המבקש בשל נטייתו המינית; ומנגד, קיים מידע, המאוחר לשנת 2014, אשר מצביע על מסוכנות מצד המבקש אם יינתן לו היתר שהייה. משכך, הפרפרזה משקפת נכוחה את מצב הדברים ואין מקום להיעתר לבקשת המבקש להרחיב את הפרפרזה. בנסיבות המתוארות, ובשים לב לאינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור, שיש לשקול במסגרת מאזן הנוחות, דין הבקשה לסעד זמני להידחות. גם בקשת המבקש להשיב לתגובה המקדמית מטעם המשיבים נדחית אפוא.

11.אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 29.3.2024 – מבוטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

התיק יקבע לדיון בפני הרכב בהקדם.