עע"מ 2696/10 מריסה מנדוזה דה קסטרו נ. מחלקת אשות רמלה- מינהל אוכלוסין

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני לפיו לא תורחק המבקשת 1 מישראל ולא יוצא נגדה צו משמורת, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק ) בעת"ם 2024/09 מיום 4.3.2010.

2.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הינה נתינת הפיליפינים, שנכנסה לישראל כדין בשנת 2004 על מנת לעבוד בענף הסיעוד בהתאם לאשרה שהונפקה לה. אשרתה המקורית הוארכה עד ליום 30.3.2009. מעסיקתה האחרונה נפטרה עם תום פקיעת האשרה. המבקש 2 הינו אזרח ישראל (להלן: המבקש ).

3.

ביום 13.5.2009 פנו המבקשים למשיב בבקשה לפתוח בהליך מדורג להכרה בהם כ"ידועים בציבור". בו ביום נערך להם תשאול. מפרוטוקול התשאול עולה כי המבקש מסר שהכיר את המבקשת כחודשיים קודם לכן, שקיים איתה מספר פגישות שלאחריהן החליטה המבקשת לגור עימו. המבקש הסביר כי המבקשת מנקה, מבשלת ומפיגה את בדידותו. המבקשת מסרה כי הכירה את המבקש כחצי שנה קודם לכן וכי עברה לגור אצלו לאחר שמעסיקתה נפטרה. עוד עולה מרישומי המשיב כי התרשמות המראיינת מן התשאול הייתה כי המבקשת מוכנה לחיות עם אדם המבוגר ממנה בשלושים שנים על מנת להישאר בישראל וכי המבקש מעוניין בכך כדי שהמבקשת תהיה במחיצתו במקום להעסיק מטפלת.

4.

לטענת המבקשים, עם סיום התשאול נמסר להם כי נוכח שהייתה של המבקשת באופן בלתי חוקי בישראל, המשיב דוחה את הבקשה. המשיב טען כי החלטתו לדחות את הבקשה התקבלה במועד מאוחר יותר וכי היא מבוססת על התרשמותו מהיעדרו של קשר זוגי בין המבקשים.

5.

המבקשים הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו ובה טענו כי נפלו פגמים שונים בהתנהלות המשיב בקשר עם הטיפול בבקשתם הסוטים מן הנוהל הקבוע לטיפול בבקשות אלה, לרבות: אי החתמתם על פרוטוקול התשאול ואי מסירה של העתק מפרוטוקול זה; אי גביית אגרה; אי מסירת החלטה כתובה; אי מתן אישור על הגשת בקשה ופתיחת תיק; ועריכת פגישות ופעולות ללא עריכת רישום. המבקשים טענו כי פגמים אלו מלמדים על כוונה מוקדמת לדחות את בקשת המבקשים ומחייבים את ביטול החלטת המשיב.

6.

המשיב טען כי החלטתו לסרב לפתוח בהליך המדורג מבוססת כדין ונובעת מהתרשמות לאחר התשאול כי הקשר בין בני הזוג אינו קשר של זוגיות. לטענת המשיב במועד בו נערך התשאול לא עמד בתוקפו הנוהל הנוכחי המחייב החתמת המתושאלים על טפסי התשאול ומסירת העתק מהם לפי בקשה מצידם. עוד טען המשיב כי בעתירה טענות לגבי פגמים טכניים שנפלו בהתנהלותו, אך אין בעתירה טענות לגבי תוכן הדברים שנשמעו בתשאול ועל כן פגמים אלו אינם יכולים לשמש עילה לפסלות ההחלטה.

7.

בית המשפט לעניינים מנהלים דחה את העתירה בקובעו כי אין בעתירה טענה לגבי תוכן השימוע שנערך למבקשים וכי אין בטענות בדבר פגמים טכניים כדי לעקר מתוקף את הבסיס הענייני שעליו הושתתה החלטת המשיב.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור ובבד בבד הגישו את הבקשה שלפניי.

8.

בערעורם, חוזרים המבקשים על טענותיהם לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים כשקבע כי הם לא השיגו על תוכן השימוע. לטענת המבקשים, רק לאחר הגשת העתירה נמסר להם העתק מפרוטוקול התשאול ולכן רק בשלב זה טענו כי האמור בפרוטוקול השימוע אינו תואם את המידע שמסרו למשיב. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט לעניינים מנהליים אימץ את גרסתו העובדתית של המשיב מבלי שסיפק לכך כל נימוק.

9.

בבקשתם, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בשל ההפרדה הכפויה בין המבקשים ובשל הכספים הרבים שתצטרך המבקשת להוציא ככל שתורחק מישראל על מנת לשוב לישראל ככל שיתקבל ערעורה.

10.

המשיב טוען כי סיכויי הערעור נמוכים נוכח פסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט לעניינים מנהליים ונוכח העלאת טענות חדשות בערעור בדבר תוכן השימוע שלא נשמעו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. באשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי הנזק שייגרם למבקשת מהרחקתה מישראל הפיך, שכן ככל שיתקבל הערעור היא תוכל לשוב לישראל.

11.

לאחר שעיינתי בערעור, בבקשה ובתגובת המשיב לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך [ראו למשל: עע"ם 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.2007); עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.8.2009)]. על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור שהגישו המבקשים אינם גבוהים. בפי המבקשים טענה כללית לפיה תוכן פרוטוקול התשאול אינו תואם את המידע שמסרו אך הם אינם מספקים כל גרסה חלופית לגבי טיב הקשר ביניהם המלמדת כי הבסיס המהותי להחלטת המשיב שגוי. על המבקשים לעבור משוכה נוספת והיא הוכחה כי במועד הגשת העתירה לא היה בידיהם פרוטוקול התשאול וכי טענה זו בדבר תוכן התשאול נטענה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים לאחר קבלת פרוטוקול זה. כמו כן, יש לתת את הדעת לעובדה כי הנוהל עליו המבקשים מבססים את טענותיהם בנוגע להתנהלות המשיב לא היה בתוקף במועדים הרלבנטיים, כי הפגמים עליהם הם מצביעים הם פרוצדוראליים במהותם וכי קיים לכאורה ספק האם פגמים אלו פגעו בזכות הטיעון שלהם או במהות ההליך.

12.

אשר למאזן הנוחות, אין מניעה כי המבקש יוכל לדאוג לעניינה של המבקשת ולהמשך ניהול הליכי הערעור אף אם תורחק מישראל. איני מתעלם מן הקשיים ומן העלות שיהיו כרוכים בחזרתה של המבקשת לישראל ככל שיתקבל ערעורה, אך נוכח סיכויי הערעור, שלכאורה אין הם גבוהים, סבור אני כי אין לתת לשיקול זה משקל מכריע [השוו: עע"ם 7982/09 אלמהאדוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2009), פסקה 10 להחלטתי; עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 14.5.2008), פסקה 4 להחלטתה של השופטת א' חיות ; עע"ם 2167/09 איבנצוק נ' משרד הפנים (לא פורסם, 26.3.2009), פסקה 9 להחלטתו של השופט ח' מלצר ].

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית.