עע"מ 7966/12 סרגיי בוגומולוב נ. משרד הפנים

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הוגשה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, בעת"מ 16207-07-12 (כב' השופט א' ביתן ), מיום 2.9.2012. הסעד המבוקש הינו מתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב לנקוט בהליכי משמורת והרחקה מישראל נגד המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקשים.

הרקע העובדתי לבקשה

2.

מתיאור העובדות העולות מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, המבקשת, אזרחית רוסיה, ילידת 1980, נכנסה לישראל לראשונה ביום 1.3.2010, באמצעות אשרת תייר, אשר תוקפה פג ביום 10.5.2010, כשאז עזבה את הארץ. ביום 24.5.2010, נכנסה המבקשת לישראל בשנית בטענה, כי מטרת כניסתה הינה ביקור קרוב משפחה, הוא המבקש 1 (להלן: המבקש ), שהינו אזרח ישראלי, יליד 1958. בנסיבות אלו, קיבלה המבקשת אשרת תייר נוספת, לתקופה של שלושה חדשים.

ביום 2.7.2010, כשבועיים לאחר שהמבקש התגרש מאשתו, יצאו המבקשים וגרושת המבקש יחדיו לקפריסין, שם נישאו המבקשים, ולאחר יומיים שבו השלושה לישראל.

ביום 31.8.2010, פנו המבקשים אל המשיב בבקשה להקנות למבקשת מעמד בישראל מכוח נישואיה למבקש, ובמסגרת הנוהל המדורג. המבקשת קיבלת רשיון לישיבת ביקור, לצורך המצאת המסמכים הדרושים לבקשה ולשם בחינתה. יצויין, כי במועד הגשת הבקשה, נערך למבקשים ראיון, במהלכו טען המבקש כי הכיר את המבקשת באמצעות האינטרנט, וכי אין ביניהם קרבה משפחתית, וזאת, בניגוד לטענת המבקשת בעת כניסתה לישראל, בפעם השניה.

בפסק דינו, ציין בית המשפט לעניינים מנהליים, כי כבר בשלב זה, התעורר חשדו של המשיב בנוגע לכנות הקשר בין המבקשים, ואולם הוא העניק למבקשת רשיון לישיבת ארעי, למשך שנה.

ביום 20.2.11, נערך למבקשים ראיון נוסף, שלאחריו החליט המשיב על הארכת רשיון הישיבה הארעי של המבקשת, בשנה נוספת, ובמהלך שנת 2012 נערכו למבקשים שני ראיונות נוספים.

3.

בעקבות הממצאים שעלו מהראיונות הנזכרים, זומנו המשיבים, ביום 1.7.2012, לראיון הפסקת ההליך המדורג , אשר בסופו החליטה מרכזת מחלקת אשרות, בלשכת האוכלוסין וההגירה באשקלון, לדחות את הבקשה להעניק למבקשת מעמד בישראל. לפיכך, נתבקשה המבקשת לעזוב את ישראל, וזאת עד ליום 14.7.2012.

על החלטה זו הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

4.

בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את הנתונים אשר עמדו בפני המשיב, בדבר כנות הקשר בין המבקשים, וקבע, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו לסרב להקנות למבקשת מעמד בישראל, על בסיס נתונים אלו.

מסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיה החלטת המשיב הינה חוקית, עניינית וסבירה, הושתתה על הראיות המנהליות הבאות: יומיים לאחר שפג תוקפה של אשרת התייר שהוענקה למבקשת, וזו יצאה את הארץ, הגישו המבקש וגרושתו בקשה משותפת להתרת נישואיהם בהסכמה; בסמוך לאחר מכן, שבה המבקשת לארץ, וטענה כי הגיעה לבקר את המבקש שהוא קרוב משפחתה, טענה שהוכחשה על ידי המבקש; זמן קצר יחסית לאחר הגירושין, הצטרפה גרושתו של המבקש לנסיעת המבקשים לקפריסין, שם הם נישאו; גרושת המבקש מתגוררת עם המבקשים באותה הכתובת; המבקשים וגרושתו של המבקש נוהגים לבלות יחדיו; המבקשים השיבו תשובות שונות לשאלה היכן עובדת המבקשת, והמבקשת השיבה תשובה לא נכונה בדבר מיקום הקליניקות של המבקש; המבקש והמבקשת מתגוררים בחדרים נפרדים, וישנים במיטות נפרדות; פער הגילאים בין המבקש למבקשת עומד על 22 שנים.

נוכח האמור, נדחתה עתירת המבקשים, ונקבע כי על המבקשת לעזוב את הארץ עד ליום 17.9.2012.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני

5.

במסגרת הערעור טען בא כוח המבקשים, עו"ד איתי לסקי, בין היתר, כי המשיב הגיע למסקנה כי נישואי המבקשים אינם כנים, על בסיס שיקולים זרים ופסולים, כגון קביעתו כי המבקשת הינה בעלת " חזות גברית " ובעלת " קול גברי ". בית המשפט לעניינים מנהליים, כך נטען, טעה כאשר אימץ את המסקנה האמורה, למרות שהמבקשים חזרו והבהירו בפניו, כי הדברים שלכאורה נרשמו מפיהם, במהלך הראיונות עם נציגי המשיב, מהווים סילוף גס, אם לא רישום כוזב, של המידע שמסרו, הלכה למעשה. בנסיבות אלו, לא הונחה בפני בית משפט קמא תשתית עובדתית וראייתית, העשויה להוביל למסקנה, כי החלטת המשיב הינה סבירה.

בבקשה למתן צו המניעה הזמני, טענו המבקשים, כי לאור האמור לעיל, קיימים סיכויים טובים לקבלת ערעורם, ומשום כך יש ליתן את הסעד הזמני המבוקש, עד להכרעה בערעור. בנוגע למאזן הנוחות, הובהר כי הרחקת המבקשת מהארץ, טרם הוכרע הערעור, תפגע קשות בחיי הזוגיות של המבקשים וכן תזיק להם במישור הכלכלי. זאת, בעוד שלמשיב לא יגרם כל נזק, מהמשך שהייתה של המבקשת בארץ, שעה שהיא ממילא מתגוררת בישראל משנת 2010. עוד נטען, כי דחיית הבקשה, תמנע מהמבקשת להגיע לבית המשפט במהלך הדיון בערעור, באופן שיחסום את זכות גישתה לערכאות משפטיות, ויסכל את מתן הסעד המבוקש בערעור, אם תזכה בו, וגם מטעמים אלו יש להענות לבקשה דנן.

6.

בתגובת המשיב, הבהיר, בא כוחו, עו"ד רן רוזנברג, כי בענייננו לא מתקיימים התנאים למתן הסעד הזמני.

ראשית, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל, קלושים למדיי. בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש למכלול החומר העובדתי שהונח בפניו, לרבות תמלילי השיחות והשימועים שנערכו למבקשים, וקבע, בהסתמך על ראיות מנהליות רבות, כי אין כל פגם בהחלטתו של המשיב. עוד נטען בתגובה, כי אף שבהחלטתו התייחס המשיב גם למראה החיצוני של המבקשת, אין מדובר בתשתית העיקרית למסקנתו, לפיה נישואי המבקשים אינם כנים. בא כוח המשיב טען עוד, כי יש ליתן את הדעת לעובדה, כי הערעור, נסוב בעיקרו, על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, וגם משום כך אין סיכויים רבים לקבלתו.

שנית, ולעניין מאזן הנוחות, הובהר בתגובת המשיב כי הרחקת המבקשת לרוסיה לא תיצור מצב בלתי הפיך, וכי אם ערעור המבקשים יתקבל, תוכל המשיבה לשוב לישראל. עוד נטען בתגובה, כי דחיית הבקשה והרחקת המבקשת מהארץ, לא תפגע בזכות גישתה לערכאות, שכן המבקש יכול להמשיך ולדאוג לניהולו של הליך

הערעור, בשמה.

7.

יצויין, כי ביום 4.11.2012, ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת המבקשת מישראל, עד להכרעה בבקשה למתן צו המניעה הזמני.

דיון והכרעה

8.

כידוע, הכללים למתן סעד זמני לתקופת הערעור בהליך אזרחי, יפים אף לבחינת בקשה כאמור, המוגשת במסגרת הליך מנהלי (עע"מ 7365/12 stanley Chinelo

נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24.12.2012); עע"מ 5124/12 עאדל מתעב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.12.2012); עע"מ 7537/12 פלונית נ' בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (לא פורסם, 20.11.2012)).

כללים אלו מורים כי סעד זמני לתקופת הערעור לא יינתן בנקל אלא " מטעמים מיוחדים שיירשמו ", כאמור בתקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ורק לאחר שמגיש הבקשה הוכיח קיומם של שני תנאים: סיכויים טובים לקבלת ערעורו, וכן נטייה של מאזן הנוחות לטובתו, היינו כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן לו הסעד המבוקש, עוד טרם שיוכרע הערעור (ראו, מבין רבים, עע"מ 9319/12 זרפני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 26.12.2012); עע"מ 8289/12 פלוני נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 20.12.2012); עע"מ 7854/12 בויטרגו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.11.2012)).

שני התנאים האמורים שלובים זה בזה, כך, שככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור טובים יותר, כך יפחת משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך. נוסחת איזונים זו מוכרת בפסיקה כ" מקבילית הכוחות " (עע"מ 6197/12 חברת מוניות מרכז חורב בע"מ נ' עיריית חיפה (לא פורסם, 21.8.2012); עע"מ 5643/11 אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011); בר"מ 10336/09 בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר בע"מ נ' המועצה האזורית גולן (לא פורסם, 27.12.2009)).

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובחומר המצורף להן, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להעניק למבקשים צו מניעה זמני לתקופת הערעור .

בראש ובראשונה, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, הנני סבור כי סיכויי הערעור של המבקשים אינם מבטיחים. בנסיבות דידן, חלק ניכר מטענות המבקשים משיגות על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מנהליים, בנוגע לכנות הקשר בין המבקשים, קביעות אשר נסמכות על חקירות שנערכו על-ידי המשיב ותשאולים שונים שנעשו למבקשים. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, תעשה אך במקרים חריגים, בהם נפלה טעות קיצונית בפסק הדין, או התגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו של בית המשפט (עע"מ 1990/11 חלף נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 27.6.2012);

עע"מ 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (לא פורסם, 23.1.2012); בר"מ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 6.3.2011)).

בענייננו, בית המשפט לעניינים מנהליים בחן בפרוטרוט את הממצאים הרלוונטיים שעלו מהראיונות ומהשיחות, אשר ערכו נציגי המשיב עם המבקשים ומכריהם, ומסקנתו כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, שלא ליתן למבקשת מעמד בישראל, מעוגנת היטב בחומר הראיות.

יש להדגיש, כפי שציין בית משפט קמא, כי הנתונים בדבר מועד הגירושין של המבקש, ונישואיו למבקשת, בסמוך לאחר מכן, אינם שנויים במחלוקת, וכי תיאורי החיים המשותפים של המבקשים עם גרושתו של המבקש נמסרו לנציגי המשיב מפי המבקשים או קרוביהם. לאור זאת, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים, בניגוד לעמדת המבקשים, כי יש ליתן משקל ממשי לנתונים אלו, עליהם השתית המשיב את החלטתו.

בין היתר, ציין המשיב בתגובתו לבקשה זו, וכך נזכר גם בפסק דינו של בית משפט קמא, כי משיחות שנערכו עם בתו של המבקש, במהלך חודש פברואר 2012, עלה כי הוריה, המבקש וגרושתו, עודם נשואים ומתגוררים יחדיו, ואילו המבקשת הינה קרובת משפחה, אשר אינה מתגוררת עימם. במהלך הראיון הרביעי עם המבקשים, התברר כי המבקשת אומצה בילדותה, וכי היא קרובת משפחה של המבקש, מצד סבתות רבא שלו.

ל נוכח הממצאים האמורים, סבורני, כאמור, כי סיכויי הערעור, ככל שניתן להעריכם בשלב זה, אינם רבים.

10.

בנוסף למסקנתי בדבר חולשתם של סיכויי הערעור, לא התרשמתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, באופן המורה על קבלת בקשתם.

בית משפט זה קבע, לא אחת, כי ככלל, הנזק שייגרם מדחיית בקשה למניעת הליכי הרחקה מן הארץ, בשלב הערעור, איננו בלתי הפיך

(עע"מ 86/13

MILAGRO

DEL CARMAN CANO ROJAS

נ' משרד הפנים

(לא פורסם, 4.1.2013); עע"מ 7004/11

לייבמן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

(לא פורסם, 3.10.2011);

עע"מ 4173/12

סופר נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

(לא פורסם, 8.6.2012)).

ואכן, במסגרת הבקשה שלפניי, לא טענה המבקשת לקיומם של קשיים לשוב לישראל, במידה שיתקבל ערעורה, או על סכנה הנשקפת לה בארץ מוצאה, אם תדחה בקשתה למתן הסעד הזמני. עוד אציין, כי אין די בטענות המבקשים, אשר נטענו בעלמא, בדבר הנזק שייגרם ליחסיהם הזוגיים או למצבם הכלכלי אם תדחה בקשתם, כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם.

יש להוסיף ולהבהיר, כי דחיית הבקשה לא תפגע בזכות הגישה לערכאות, העומדת למבקשת, שכן המבקש, בן זוגה הנטען, יוכל לדאוג להמשך הליכי הערעור, באמצעות בא כוחם, וזאת, על אף הקשיים הכרוכים בכך, מבחינתה של המבקשת (עע"מ 2435/11 ויקטור סימוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.5.2011); עע"מ 2696/10 קסטרו נ' מחלקת אשרות רמלה- מינהל אוכלוסין (לא פורסם, 21.4.2010); עע"מ 2167/09

איבנצ'וק נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (לא פורסם, 26.3.2009)).

לאור האמור, גם בחינת מאזן הנוחות אינה מובילה למסקנה, כי יש להעניק למבקשים את צו המניעה המבוקש, עד להכרעה בערעורם.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. על המבקשת לעזוב את הארץ, עד ליום 31.1.2013.

הצו הארעי, שניתן ביום 4.11.2012, מבוטל בזאת.

בנסיבות דנן, אין צו להוצאות.