עע"מ 2696/14 חאלד בחיץ נ. משרד הפנים

1.

לפנינו בקשה מטעם המערערים לפי פקודת ביזיון בית משפט.

2.

ביום 9.7.2014 ניתן פסק דין בערעור שהגישו המערערים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בעניין מתן מעמד בישראל. בפסק הדין נקבע כי המשיב יבדוק מחדש את העובדות הנוגעות למערערים, ולאחר מכן ייתן החלטה חדשה בעניינם. עוד נקבע כי לאחר קבלת ההחלטה החדשה, שמורה למערערים הזכות לנקוט בכל הליך משפטי חדש שימצאו לנכון.

3.

ביום 11.9.2014 הגישו המערערים בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. לטענת המערערים, החלטתו החדשה של המשיב בעניינם ניתנה מבלי שטענותיהם נשמעו בפני המשיב וללא נימוקים. לכן, טענו המערערים כי המשיב לא נשמע להוראות בית המשפט.

4.

לאחר עיון בבקשת המערערים, בתגובה לה ובתשובה שהגישו המערערים (מבלי לקבל רשות לכך), הגענו למסקנה כי דין הבקשה להימחק. כמפורט בתגובת המשיב, לאחר בחינת הראיות המנהליות שבידי המשיב, ניתנה ביום 18.8.2014 החלטה חדשה בעניינם של המערערים. עוד ציין המשיב בתגובתו, כי המערערים נמנעו מלהגיש ראיות נוספות. משנערכה בדיקה מחדש בעניינם של המערערים ועם מתן ההחלטה החדשה, ביצע המשיב את שהוטל עליו בפסק הדין (ראו והשוו: בג"ץ 3166/11 רפאלוב נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (17.6.2014)). לטענת המערערים, ההחלטה החדשה שניתנה הינה "לאקונית" ו"סתמית" (פסקה 7 לבקשה). ואולם, טענות אלה – שעניינן החלטת המשיב לגופה – אין מקומן בהליך לפי פקודת ביזיון בית משפט. כפי שנקבע בפסק הדין, שמורה למערערים הזכות לנקוט בכל הליך משפטי חדש שימצאו לנכון, ובמסגרתו להעלות טענות המכוונות כנגד החלטתו החדשה של המשיב. בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי אף שפסק הדין שמבקשים לאוכפו ניתן בערכאת הערעור, היה על המערערים להגיש את בקשתם לפי פקודת ביזיון בית משפט לערכאה הדיונית (ראו והשוו: דנ"א

6693/08 נאמני ההקדשות של העדה הספרדית נ' כמוס (19.2.2009); עע"ם 8675/11 טדסה נ' יחידת הטיפול במבקשי מקלט (10.12.2012)).