עע"מ 2702/15 הידית מפעל לחרטות בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פרדס

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד"ר מ' רניאל ) מיום 24.3.2015 בעת"ם

25799-01-15, ולפיו נדחתה עתירתה של המבקשת להורות על ביטול הליכי ההפקעה שביצעו המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) לגבי חלקות מקרקעין אשר למבקשת זכויות חכירה בהן, ולהורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה 2 בעקבות הליכים אלו.

2.

להלן תקציר העובדות: המבקשת היא בעלת זכויות החכירה בחלקות מקרקעין (להלן: החלקות ) אשר על חלק משטחן עומדים מבנים המשמשים אותה לצורך פעילותה. בשנת 1983 אושרה תכנית בניין עיר (להלן: התכנית ) במסגרתה סומנו החלקות כמיועדות להפקעה לצרכי ציבור מכוח סעיפים 190-188 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 17.6.2013 פורסמה ברשומות הודעה על כוונה לרכוש זכויות ולקנות חזקה בחלקות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ), וביום 5.12.2013 פורסמה ברשומות הודעה על רכישת זכויות של המשיבה 2 בחלקות לפי סעיף 19 לפקודה. לטענת המבקשת, דבר ההפקעה נודע לה רק בשלהי שנת 2014, או אז פנתה אל המשיב 3 בבקשה לביטול ההפקעה לנוכח פגמים מהותיים אשר נפלו לדבריה בהליך ההפקעה. במענה לפנייה זו השיב מהנדס המועצה המקומית בשם המשיב 3 כי אינו מודע לפגמים כלשהם בהליך ההפקעה, ומשכך אינו רואה עילה לביטולה. עוד הוסיף כי המשיבים לא שינו מעמדתם כי המטרות הציבוריות המקודמות במסגרת התכנית, הריהן ראויות. לצד זאת הבהיר כי אופן חלוקת השטח וקביעת הייעודים כפי שנעשו בתכנית אכן טעונים שינוי, ועל כן הוחלט לקדם תכנית לאיחוד וחלוקה מחדש, חלף התכנית המקורית, בגדרה תימנע הפגיעה במבנים השייכים למבקשת. נוכח סירובם של המשיבים לביטול ההפקעה הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי, ובמרכזה הטענה כי בהליכי ההפקעה נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך ומצדיקים את ביטול ההפקעה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, ומכאן הבקשה שלפנַי, שהוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע, אך הלכה למעשה זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור .

3.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל טובים המה, נוכח הטעויות הרבות שנפלו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מימוש הליכי ההפקעה עלול לגרום לתוצאות בלתי-הפיכות מבחינתה, ולסכל את האפשרות לערער על פסק הדין. מנגד, טענה, הקפאת הליכי ההפקעה לא תגרום למשיבים כל נזק שכן טרם נקבע צורך ציבורי קונקרטי המחייב את ביצוע ההפקעה כבר בשלב זה. המשיבים מצדם גורסים כי את הבקשה יש לדחות מכל וכל. לטענתם סיכויי הערעור להתקבל הם קלושים, ולעניין זה הם סומכים את ידיהם על קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט המחוזי. לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי זה נוטה דווקא לטובתם, שכן הקפאת הליכי ההפקעה תפגע בציבור כולו נוכח המחסור בשטחים למבני ציבור, בעוד שאין בה כל פגיעה במבקשת. זאת ועוד, לטענת המשיבים, התנהלותה של המבקשת לוקה בחוסר תום לב, בין היתר לנוכח התנגדותה לתכנית האיחוד והחלוקה שיזמו המשיבים, תכנית שיש בה כדי להביא למיצוי מיטבי של זכויות הצדדים. המשיבים הוסיפו כי בכוונתם להמשיך ולקדם את תכנית האיחוד והחלוקה גם ללא הסכמת המבקשת, וזו תוכל לשטוח את טענותיה לעניין זה בבוא העת.

4.

דין הבקשה להידחות. במאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה הכף לטובת המשיבים. כאמור, המשיבים החליטו לערוך התאמות בתכנית המקורית, ולקדם תכנית לאיחוד וחלוקה במסגרתה תימנע הפגיעה במבניה של המבקשת. בנסיבות אלו אין חשש כי אי-הקפאת ההפקעה והמשך קידומה של התכנית יגרמו נזק בלתי-הפיך למבקשת. אדרבה, לא כל כך ברורה התנגדותה של המבקשת לתכנית החדשה אותה מקדמים המשיבים, שכן על פני הדברים יש בה מענה מיטבי לאינטרסים של המבקשת, ולא מצאתי בטענותיה טעם משכנע להתנגדות זו. מנגד , המשיבים טוענים כי ישנו צורך ממשי בשטחים למטרות ציבוריות, והקפאת הליכי ההפקעה עלולה לפגוע שלא לצורך בקידום תכנית הפיתוח באזור, דבר שיסב נזק לציבור כולו. העדר פגיעה במבקשת מחד גיסא, והפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי מאידך גיסא, מובילים למסקנה כי אין הצדקה להקפאת הליכי ההפקעה בשלב זה. ככל שיחול שינוי נסיבות המצדיק את מתן הסעד המבוקש, אם וכאשר תהיה לה עילה לעשות כן, תוכל המבקשת להגיש בקשה מתאימה (ראו ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

578 (מהדורה שביעית, 1995)). משאלו הם פני הדברים, אינני נדרש לנקוט עמדה באשר לסיכויי הערעור.

5.

למען הסר ספק אבהיר כי אינני מעכב את ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו על-ידי בית המשפט המחוזי. טענותיה של המבקשת לעניין זה יתבררו במסגרת הערעור.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.