עע"מ 2711/19 המועצה האזורית עמק חפר נ. הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתח

בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת

ו' מרוז ) בעת"מ 29448-04-19 מיום 14.4.2019, בגדרו נמחקה על הסף עתירת המבקשות.

1.

במוקד הבקשה מצויה תכנית תמ"ל/1071 מתחם חבצלת (להלן: התכנית ).

הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (המשיבה 1, להלן: הותמ"ל ), האמונה על הפקדת התכנית ואישורה, קבעה דיון בהפקדת התכנית ליום 27.2.2019. המבקשות, המועצה האזורית עמק חפר והוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, אשר בתחומן נכלל שטח התכנית, הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בה ביקשו להורות על ביטול הדיון (עת"מ 53665-02-19, להלן: העתירה הראשונה ) . ביום 26.2.2019, לאחר שהתקיים דיון בעתירה, בהסכמת הצדדים, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בו הורה על מחיקת העתירה בכפוף לדחיית מועד הדיון בהפקדת התכנית " לפרק זמן שלא יפחת משלושה שבועות מהיום, בתאריך שיקבע על ידי הותמ"ל ויודע לעותרות (המבקשות – ג'.ק) סמוך לאחר קביעתו ".

2.

על פי הנטען בבקשה, ביום 10.4.2019 הודיעה הותמ"ל למבקשות כי דיון בהפקדת התכנית יתקיים ביום 17.4.2019. ביום 14.4.2019 הגישו המבקשות את העתירה נושא בקשה זו (עת"מ 29448-04-19, להלן: העתירה השנייה ) , בה עתרו לביטול הדיון בהפקדת התכנית שנקבע ליום 17.4.2019. כן ביקשו המבקשות צו ביניים המורה שלא לקיים את הדיון בהפקדה עד להכרעה סופית בעתירה. בעתירה נטען כי הותמ"ל " מפרה ברגל גסה " את פסק הדין בעתירה הראשונה מאחר שהודיעה למבקשות על מועד הדיון החדש שנקבע שבוע בלבד לפני מועד קיומו. לטענת המבקשות, קביעת מועד הדיון עומדת בניגוד מפורש להתחייבותו של שר האוצר, לפיה התכנית תקודם תוך הבנה והסכמה בין הותמ"ל למבקשות. עוד נטען, כי הותמ"ל מתעלמת מניסיונותיהם של המבקשות "להתדיין ולייצר הסכמה". בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הבקשה לצו ביניים ומחיקת העתירה על הסף. בית המשפט המחוזי ציין כי מאחר שחלפו למעלה משישה שבועות ממועד הדיון בעתירה הראשונה, ניתן למבקשות זמן מספיק להיערך לדיון בהפקדת התכנית. עוד צוין כי בנסיבות העניין התראה בת שבוע היא סבירה ואין מקום להתערב בהחלטה זו (להלן: פסק הדין בעתירה השנייה ) .

3.

המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין בעתירה השנייה ועימו הבקשה שלפני, בגדרה הן מבקשות לבטל את הדיון בהפקדת התכנית, הקבוע ליום 17.4.2019, ולהורות כי לא יתקיים דיון כאמור עד להכרעה בערעור. בגדרי הערעור, וכן במסגרת הבקשה לסעד זמני, חזרו המבקשות על טענותיהן בגדרי העתירה השנייה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הפקדת התכנית "עשויה לייצר תוצאה הרסנית עבור האזור". אשר לסיכויי הערעור, נטען כי בפסק דינו התעלם בית המשפט המחוזי מהנימוקים בבסיס העתירה, ועל כן סיכויי הערעור גבוהים.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין נושא הערעור ועל המבקש את עיכוב ביצוע פסק דין להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, למשל, עע"מ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' החברה להגנת הטבע (20.3.2018)).

אשר לסיכויי הערעור, אלו אינם גבוהים, בלשון המעטה. המבקשות הסכימו בגדרי הדיון בעתירה הראשונה כי הדיון בהפקדת התכנית ידחה לפרק זמן שלא יפחת משלושה שבועות מאותו מועד. בסופו של דבר, הדיון בהפקדת התכנית נקבע לאחר פרק זמן כפול מפרק הזמן המינימלי המוסכם. בנסיבות אלו, היות שהמבקשות ידעו והסכימו כי הדיון בהפקדה יקבע לאחר שלושה שבועות, לא מצאתי בבקשה שלפניי כל טעם מדוע שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו כי התראה בת שבוע היא התראה סבירה. אשר ליתר טענות המבקשות, לא מצאתי בגדרי הערעור טעמים לסטות מהסכמת הצדדים כפי שהיא מתבטאת בפסק הדין בעתירה הראשונה, ועל כן מסופקני כי יש בטענות אלו להוביל לקבלת הערעור. למעלה מכך, לא מצאתי בבקשה טעם למנוע מהגופים המוסמכים על פי דין לדון בתכנית בהתאם לסמכותם (ראו והשוו בג"ץ 345/05 עיריית קרית-אתא נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה – משרד הפנים (5.5.2005); בג"ץ 8278/06 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (16.10.2006)).

אשר למאזן הנוחות, המבקשות לא העלו בבקשת כל טענה מדוע הפקדת התכנית, כשלעצמה, תגרום להן לנזק וטענתן ל"תוצאה הרסנית ממש" נטענה בעלמא. סעיף 18 לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-

2014 (להלן: החוק ) , קובע כי כל אדם רשאי להגיש התנגדות לתכנית שהופקדה, וזו תשמע על ידי גורמים מטעם הותמ"ל. משכך, לא מצאתי כי קיום הישיבה, אף לו יוחלט בסופה להפקיד את התכנית, יביא לפגיעה באפשרותן של המבקשות להגיש התנגדות בהתאם להוראות החוק. בהקשר זה לא למותר לציין כי על פי פסיקתו של בית משפט זה, ככלל, מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעלי רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות (ראו עע"מ 2141/09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (31.12.2009 ) ).

5.

לפני סיום אעיר כי לא נעלמה מעיני המסקנה כי דחיית הבקשה תביא במידה רבה להפיכתו של הערעור לתיאורטי, אולם לאור מסקנותיי לעיל, אין בכך כדי לגבור על חולשתם של נימוקי הבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.