עע"מ 2777-23 עע"מ 2777-23

בקשה לצו ביניים האוסר על המשיבים להרחיק את המבקשת 1 (להלן: המבקשת) מישראל עד להכרעה בערעור שהגישה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' דראל) בעת"מ 44009-09-22 מיום 7.2.2023.

1.מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המבקשת, ילידת 1987, נולדה באזור חברון. בשנת 2007 נישאה לתושב קבע בישראל (להלן: הבעל), ולבני הזוג שלושה ילדים ילידי 2009, 2010 ו-2013. לאחר הנישואים פנתה המבקשת בבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות), וזו נדחתה מהנימוק שלמעשה בקשתה היא להליך איחוד משפחות, אותו תוכל לבקש בהגיעה לגיל 25. חלפו השנים ואכן כך קרה – הבקשה לאיחוד משפחות אושרה והמבקשת קיבלה היתרי שהייה מתחדשים בין השנים 2016-2013.

בשנת 2015, בעודו נשוי למבקשת, נישא הבעל לאזרחית ישראלית ולהם שני ילדים משותפים אזרחי ישראל. נוכח נישואיו השניים של הבעל, ביום 17.1.2017 הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה למבקשת כי מאחר שהיא נמצאת בנישואי ביגמיה האסורים על פי חוק בישראל, בקשתה לאיחוד משפחות מסורבת ועליה לצאת מישראל לאלתר. ביום 16.2.2020, שלוש שנים לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות. בבקשה נטען כי יש להעניק למבקשת מעמד בשל טובת ילדיה, על מנת שלא יתנתקו מאימם; בשל שהותה החוקית הממושכת של המבקשת בישראל; ובשל מוגבלות בעלה בעקבות תאונת עבודה שעבר. ביום 1.3.2022 המליצה הוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים על דחיית הבקשה, וביום 18.5.2022 המלצת הוועדה אומצה על ידי שרת הפנים והבקשה נדחתה.

2.בית משפט קמא דחה את העתירה משמצא כי המבקשת לא הצביעה על טעם הומניטרי מיוחד לאישור הבקשה כנדרש – נקבע כי אין די בטענה כללית לפגיעה בטובת הילד; וכי אזכור תאונת העבודה של הבעל נעשה מבלי שהוצגו אסמכתאות או תיעוד המבססים את טענתה.

3.מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה בד בבד עם הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. יצוין כי בהחלטתי מיום 4.4.2023 ניתן צו ארעי המונע את הרחקתה של המבקשת מתחומי מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.

כידוע, על המבקש סעד זמני בשלב הערעור להראות התקיימותם של שני תנאי מצטברים וביניהם יחסים של "מקבילית כוחות" – עליו להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו מיני רבים: עע"מ 5447/13 האגוס נ' משרד הפנים, פסקה 5 והאסמכתאות שם (7.11.2013); עע"מ 3880/19 אבו ח'אלד נ' שר הפנים, פסקה 7 (1.9.2019); בר"מ 8117/17 De La cruz נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (26.11.2017)).

מבלי לקבוע מסמרות לגופו של ערעור, בנסיבות העניין – נוכח ההשפעה הצפויה מהרחקתה של המבקשת לזמן ניהול הערעור על שלושת ילדיה הקטינים; ובשל העובדה שלמבקשת ניתנו בעבר היתרי שהייה כדין – מצאתי לנכון להפוך את הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.4.2023 לצו ביניים, לפיו לא תורחק המבקשת מתחומי מדינת ישראל עד להכרעה בערעור.

5.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הערעור יקבע לדיון, אין צו להוצאות.