פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
2863/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. מוטסים עלי
2.
ardc
המרכז לקידום
פליטים אפריקאים
3. המוקד לפליטים ומהגרים
4. קו לעובד
5. ארטים צוות אמנות בינתחומית
6. אסף ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט
7. רופאים לזכויות אדם ישראל
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה
בקשה לסעד זמני בערעור על פסק דינו
של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופט יפרח) מיום 25.3.14 בעת"ם
40239-02-14
בשם המבקשים:
עו"ד אסף וייצן
בשם המשיב:
עו"ד יוכי גנסין;
עו"ד לירון הופפלד
החלטה
א.
ביום 19.1.14 ניתנה הוראת שהיה לפי סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954, לפיה על המבקש 1, אזרח סודן שנכנס לישראל ללא היתר בשנת 2009, להתייצב במתקן השהיה למסתננים "חולות" שבקציעות. בעתירה שהגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ 40239-02-14) עתרו המבקשים להורות על ביטולה של הוראת השהייה שניתנה בעניינו של מבקש 1; זאת – כך נטען – הואיל והיא ניתנה מבלי שנערך לו שימוע עובר להוצאתה וללא הנמקה. כן עתרו המבקשים להורות על בטלות כלל הוראות השהייה שניתנו באופן זה.
ב.
בפסק דינו מיום 25.3.14 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט יפרח ) את העתירה. בפסק הדין נאמר, בין היתר, כי מבקש 1 זומן להשמיע את דבריו לאחר שניתנה הוראת השהיה אך בטרם נכנסה לתוקף, אולם הוא סרב לעשות כן. בית המשפט הורה כי מבקש 1 יתייצב במתקן השהייה ביום 25.4.14 שעה 1400.
ג.
על פסק דין זה הוגש – ביום 22.4.14 – הערעור שבכותרת, ולצדו בקשה לסעד זמני, לפיו יושעה תוקפה של הוראת השהיה עד להכרעה בערעור. בבקשה לסעד זמני נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש 1 באשר מדובר ב"קריעתו מעולמו".
ד.
בתגובת המשיב מיום 24.4.14 (לפי החלטה מיום 22.4.14) נאמר, כי סיכויי הערעור נמוכים. בין היתר נטען, כי למבקש 1 ניתנה האפשרות להישמע קודם כניסתה של הוראת השהיה לתוקף, אולם הוא בחר שלא לנצלה. עוד נטען, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש. עוד נטען בתגובה, כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי.
ה.
לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה. כעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ומתגובת המשיב, כיום ניתנות הוראות שהיה לאחר עריכת תשאול "אשר מטרתו לברר האם עומד עניינו של המסתנן בקריטריונים שנקבעו על ידי הרשות להפנייה למרכז השהיה בחולות, ולברר האם מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות אשר מצדיקות סטייה ממדיניות הרשות" (סעיף 15 לתגובה); עוד עולה, כי ככל שמוצאת הוראת שהיה, ניתנת לשוהה תקופת התארגנות, במהלכה מוענקת לו הזדמנות נוספת להעלות את טענותיו, וכי בהגיעו של השוהה למתקן השהיה נערך לו תשאול ובירור עובדתי נוסף. בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נקבע עובדתית, כי מבקש 1 סירב לממש את האפשרות להשמיע טענותיו לאחר שניתנה הוראת השהיה בעניינו. נוכח זאת, ומבלי לטעת מסמרות, מסופקני אם סיכויי הערעור גבוהים מאוד, מכל מקום לא באופן המצדיק היעתרות לסעד הזמני המבוקש.
ו.
אשר למאזן הנוחות; לאחר שניתן פסק הדין בבג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת (2013), נחקק החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה) התשע"ד-2014, אשר נועד לאזן בין זכותה של המדינה לשמור על גבולותיה וריבונותה לבין חובתה לשמור על כבוד האדם. ביסוד הקמתו של מתקן השהייה – שהוסדרה בגדר אותו תיקון – ניצב, על פי הצעת החוק, "הרצון למנוע את הצורך של המסתננים לעבוד, וכך למנוע את העסקתם של המסתננים בישראל כמו גם את השתקעותם במרכזי הערים" (הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013 ( הצעות חוק הממשלה 817 (תשע"ד) 122, 128)). יש לציין, כי בבית משפט זה תלויה ועומדת עתירה כנגד חוקתיותו של התיקון (בג"ץ 8425/13 גבריסלאסי נ' הכנסת ), בגדרה נדחו בקשות לצוי ביניים (החלטת השופט הנדל מיום 1.1.14); למותר לציין כי איני מביע כל דעה באשר לעתירה זו. משאלה פני הדברים, ומשהמשיב
החליט לעת הזאת כי מבקש 1 – שסירב לשימוע – עומד באמות המידה המצדיקות השמתו במתקן השהייה, נראה כי לעת הנוכחית ידו של האינטרס הציבורי – הניצב ביסוד הקמתו של מתקן השהייה, כפי שפורט מעלה – על העליונה, ככל שהדברים אמורים במאזן הנוחות.
ז.
על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשה לסעד זמני בערעור. עם זאת, יידחה מועד התייצבותו של מבקש 1 במתקן השהיה – בהסכמת המדינה – בעשרה ימים, והוא יתייצב ביום 5.5.14 עד השעה 1200. נוסף על כך, ולשם הכרעה לגופם של דברים, יישמע הערעור עד סוף חודש מאי 2014.
ניתנה היום, כ"ד בניסן התשע"ד (24.4.2014).
ש ו פ ט