עע"מ 2914-23 עע"מ 2914-23

בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט אשר נפסקו במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיאה א' ביטן) מיום 9.3.2023 בעת"מ 53539-12-22, עד להכרעה בערעור.

1.בתמצית, המבקשת, ילידת מזרח ירושלים, תושבת קבע בישראל, נשואה ליליד ירדן שאין לו מעמד בישראל, ולהם שני ילדים קטינים. המבקשת הגישה מספר בקשות לקבלת אזרחות ישראלית אך כולן נדחו. על ההחלטה האחרונה שהתקבלה בעניינה, הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית משפט קמא, אשר דחה את העתירה תוך שקבע כי המבקשת לא הוכיחה שמרכז חייה בתקופה הרלוונטית היה בישראל, והטיל עליה הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח.

2.על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור, ולצדו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט. לטענת המבקשת, סיכויי הערעורים טובים; ומאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן מצבה הכלכלי קשה ותשלום ההוצאות עלול למוטט אותה כלכלית. המשיבים מצדם התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי תשלום ההוצאות לא יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור; וכי בכל אופן סיכויי הערעור להתקבל נמוכים נוכח פסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא.

3.דין הבקשה להידחות. כידוע, כאשר מבוקש עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, ובפרט במקרים בהם מבוקש עיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט כבענייננו, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים (ראו לדוגמה: ע"א 2022/22 אחיהוד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דמתי, פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.4.2022)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. המבקשת אמנם טענה לקשיים כלכליים אך בכך לא די בכדי לעכב את תשלום הוצאות המשפט. לא מצאתי, ואף לא נטען, כי תשלום ההוצאות יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, על אחת כמה וכמה כאשר בעל הדין לטובתו נפסקו ההוצאות הוא המדינה, שהרי אין חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנה אם ערעורה יתקבל (עע"מ 8654/19 פלוני נ' משטרת ישראל - מחלקת מענה אזרחי, פסקה 2 (19.1.2020)).

4.אשר על כן, הבקשה נדחית ועיכוב הביצוע הזמני שניתן בהחלטתי מיום 19.6.2023 מבוטל בזאת. עם זאת, טוב יעשו המשיבים אם יימנעו מנקיטת הליכי הוצאה לפועל לגביית סכום ההוצאות בפועל, כל עוד לא הוכרע הערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.