עע"מ 2915/03 גאני דונדפטי נ. משטרת ישראל

בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (השופטת י' צור ), דחה את עתירת המערערים לבטל את החלטת המשיבים לביטול אשרות השהייה והעבודה בישראל, והורה כי צו ההרחקה שהוצא נגדם יבוצע בתוך 30 ימים. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.

בטרם דנו בעתירה לגופה נמסר לנו כי המערערים לא עזבו את הארץ על אף שבקשתם לדחיית ביצוע צו ההרחקה נדחתה בבית משפט זה. צודק בא-כוח המדינה בטענתו כי די בטעם זה כדי לדחות ערעורם על הסף. אף על פי כן, לא נמנענו מלבחון את טעמי הערעור לגופם, ולאחר שבחנו נימוקים אלה, לא מצאנו בהם כל עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

המערערים שהו בישראל על פי אשרת שהייה שניתנה להם על-ידי משרד החוץ לתקופה של שנה והוארכה משנה לשנה, בשל היותם מועסקים אצל עובדי שגרירויות זרות. בעקבות תלונות שהוגשו וחקירה שיזמה המשטרה, הצטברו בידה ראיות, הודעות משטרתיות שונות וחומר שנבע ממקורות שונים, שקושר את המערערים להבאת שוהים בלתי-חוקיים לישראל, תוך גביית סכומים ניכרים במצג שווא. ראיות אלה, לאחר שנבחנו, שימשו בסיס להחלטת המשיבים לשלול מהמערערים את אשרותיהם. בית המשפט קמא לאחר שעיין בראיות שנאספו, קבע כי היתה בפני המשיבים תשתית מספקת כדי להגיע להחלטה בדבר שלילת אשרותיהם של המערערים. בידי משטרת ישראל נאספו עדויות שונות שנמסרו בזמנים שונים, ממספר מתלוננים, שכולן הובילו למסקנה בדבר מעורבות המערערים בפלילים. בית המשפט קבע כי בדיקת התלונות במשטרה התמשכה על פני תקופה לא קצרה, ועל יסוד אותה בדיקה הוחלט כי יש די ראיות ברמה הדרושה לקבלת ההחלטה המנהלית, לשלול את האשרות שניתנו למערערים ולהרחיקם מהארץ. לפיכך, קבע בית המשפט כי ההחלטה מעוגנת בחומר הראיות ואין כל יסוד להתערב בה.

כאמור, הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט קמא אינו מגלה כל עילה המצדיקה התערבותנו במסקנתו של בית המשפט קמא אשר נומקה היטב.

לפיכך הערעור נדחה.

שני המערערים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות ערעור זה – בשכ"ט עורך דין כולל בסך 15,000 ש"ח.