עע"מ 2915/03 גאני דונדפטי נ. משטרת ישראל

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע צווי גירוש שהוצאו כנגד המערערים. בקשתם היא להתלות את תוקפם של הצווים עד להכרעה בערעור שהגישו לבית משפט זה על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת י. צור) בעת"מ 479/03 מיום 31.3.02.

2.המבקשים הם עובדים זרים, אזרחי הודו המועסקים כעובדי משק בית בביתם של דיפלומטים זרים בישראל. אחד המבקשים נמצא בארץ כבר כעשר שנים ויש לו אשה וילדים בארץ. המבקש האחר נמצא בארץ 7 שנים וגם לו משפחה וילד בישראל. לבקשת המשטרה, ביטל משרד החוץ את האשרות שניתנו למבקשים עקב חשד שהם מעורבים בביצוע עבירות של הברחת מסתננים לישראל, גביית תשלומים במרמה משוהים בלתי חוקיים, והצגת מצגי שוא כלפיהם כי ידאגו להסדיר עבורם אשרות שהייה בישראל. כמו כן הוגשו נגדם תלונות על מעשי אלימות מצידם כנגד שוהים שלא כדין בישראל. המבקשים פנו לבית המשפט לענינים מינהליים כדי שיתערב בביטול אשרותיהם. ביום 27.2.03, בהסכמת הצדדים שניתנה נכון לאותו שלב דיוני, נתן בית המשפט פסק דין ובו קבע כי יש בחומר החקירה כדי לבסס תשתית לכאורית להחלטה לבטל את אשרות המבקשים ולהצדיק את מתן צו ההרחקה בעניינם. עם זאת, לאור שהותם ארוכת השנים של המבקשים בישראל ניתנה להם אורכה של 30 ימים להיערך לעזיבת הארץ, על דרך של שחרור בתנאי ערבות.

בעקבות פסק דין זה ניתן לבקשת בא כוח המבקשים פסק דין משלים ובו פירט בית המשפט את נימוקיו לדחיית העתירה לגופה תוך ניתוח חומר החקירה העומד נגדם. ממכלול הראיות הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים ביסוס למעורבות המבקשים בעבירות המיוחסות להם ומצא כי יש במעורבות זו בפלילים כדי להצדיק איסור כניסה לארץ או הרחקת אדם זר מישראל. ניתן להניח כי בבקשת בא כוח העותרים לקבל פסק דין מנומק, הביע את חזרתו מהסכמתו להסדר שעוגן בפסק הראשון מכוחו ניתנה אורכה של 30 ימים לביצוע צווי ההרחקה כנגד המבקשים.

3.אין מקום להיענות לבקשה לעכב את ביצועם של צווי ההרחקה.

בית המשפט לענינים מינהליים פירט את הראיות הקימות לחובת המבקשים והסיכוי כי בית משפט של ערעור יתערב בקביעות אלה הינו קלוש. העבירות המיוחסות למבקשים נושאות מימד של חומרה וניצול חולשתם של עובדים זרים המבקשים למצוא פרנסה ומחסה בישראל. השארותם של המבקשים בישראל מעבר לתקופת האורכה שהותרה להם בהחלטת בית המשפט לענינים מינהליים טומנת בחובה אף סיכון להמשך פעילותם הבלתי חוקית ולסיכון שלום הציבור. יתר על כן, אי מתן עיכוב ביצוע אינו מסכל את ערעורם שכן גם אם יתקבל יוכלו לשוב לישראל ומכאן שאין מדובר בנזק בלתי הפיך.

נוכח שיקולים אלה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר מניעת עיכוב נוסף של הרחקתם של המבקשים מישראל – עיכוב העלול לפגוע באינטרס הציבור.

לאור זאת, הבקשה נדחית.