עע"מ 2951/11 סופר פלא 2005 בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

בקשה לסעד זמני בערעור עתירה מינהלית.

2.

המערערת זכתה במכרז של המשיבים 1-2 לקבלת הצעות לחכירת מגרש למטרות מסחר. ואולם המערערת איחרה מספר ימים בביצוע תשלום הוצאות הפיתוח. כתוצאה מכך החליטה ועדת המכרזים על ביטול זכייתה של המערערת במכרז, והמשיבה 3 הוכרזה כזוכה במקומה. המערערת הגישה עתירה מינהלית בה ביקשה להורות כי ההחלטה על ביטול זכייתה בטלה וכי על המשיבים להמשיך בהתקשרות עמה. בקצרה ייאמר כי לפי מסמכי המכרז וכן לפי מכתבים שנשלחו למערערת יש לשלם את הוצאות הפיתוח תוך 50 יום מיום הזכייה במכרז.

3.

טענתה המרכזית של המערערת במסגרת העתירה המינהלית היתה כי גב' מאור רכזת בכירה לגביה ופיתוח במשרד השיכון, הנחתה את מנהל המערערת, מר קדוש, לספור את ה-50 יום שנקבעו לתשלום מיום 20.7.2010 (וזאת אף שבמכתב שנשלח למערערת נאמר במפורשות כי המועד הקובע ממנו יש למנות את ה-50 הימים הוא 14.7.2010 – יום ההחלטה על זכיית המערערת). ה-20.7.2010 הוא המועד בו נכתב למערערת מכתב המודיע על זכייתה במכרז.

4.

במהלך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי ניתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1-2 להתקשר עם המשיבה 3 בהסכם עד למתן החלטה אחרת. בסופו של דבר דחה בית המשפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' נד"ב) בפסק הדין מיום 6.4.2011 את העתירה המינהלית. בית המשפט עמד על כך שמהוראות המכרז עולה כי יש לזוכה 50 יום לתשלום הוצאות הפיתוח מיום אישור ועדת המכרזים. מהמכתב שנשלח למערערת ביום 20.7.2010 המודיע על זכייתה עלה כי אישור ועדת המכרזים שהוא, כאמור גם במכתב, "המועד הקובע" ניתן ב-14.7.2010. מועד זה נזכר גם במכתבים נוספים. די במסמכי המכרז ובמכתבים שנשלחו למערערת כדי ליידע אותה באופן ברור כי יש לספור את 50 הימים מיום 14.7.2010. על כן, כך קבע בית המשפט, לא היה כלל מקום לפנות לגב' מאור לשם קבלת הבהרות, כפי שעשה מר קדוש. בית המשפט הדגיש גם כי לא הובאה כל ראייה (כמו תדפיס בנק) לכך שלא היה למערערת (כטענתה) כל קושי לשלם את הוצאות הפיתוח בסך 5 מליון ש"ח במועד הקובע.

5.

בית המשפט קבע כי נוכח האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח אין משמעות לאיחור (של יום) בתשלום דמי החכירה למינהל. משהפרה המערערת תנאי יסוד למימוש הזכייה החלטת ועדת המכרזים לבטל את זכיית המערערת כדי לקיים את עקרון השוויון בין המציעים סבירה היא ואין להתערב בה. על כן דחה בית המשפט את העתירה.

6.

על פסק דין הוגש הערעור, ובמסגרתו בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור. ביקשתי וקיבלתי תגובות לבקשה ולאחר עיון בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

7.

על פני הדברים – ומבלי לקבוע מסמרות בדבר – סיכויי הערעור אינם נראים לכאורה טובים. כפי שהראה בית המשפט המחוזי בהרחבה מסמכי המכרז לגבי המועד הקובע והמשמעות של אי עמידה בו – ברורים הם. כך גם מכתבים שנשלחו למערערת לאחר זכייתה במכרז. הקפדה על לוחות המועדים מתחייבת מעקרון השוויון בין המציעים (ראו והשוו: ע"א 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד נז(5) 241 (2003)). כדי "להתגבר" על העולה בעליל מהכתובים טענה המערערת בפני בית המשפט המחוזי כי הגב' מאור הטעתה אותה לחשוב כי 50 הימים נספרים ממועד מכתב הזכייה (20.7.2010) ולא ממועד אישור הזכייה (14.7.2010). הגב' מאור בתצהיר שהוגש לבית המשפט המחוזי (נספח ע/8 לבקשה לסעד זמני) כפרה ברורות בטענת המערערת לפיה אמרה כביכול למר קדוש כי את 50 הימים יש למנות מיום 20.7.2010. אכן, בית המשפט לעניינים מנהליים לא איפשר חקירות מצהירים, ובפסק הדין צוין כי הבקשה לחקירה הוגשה באיחור. ואולם בבית המשפט לעניינים מנהליים אכן בדרך כלל אין חקירה על תצהירים. המערערת עומדת על כך שעל אף האיחור הגב' מאור חתמה על מסמכים המאשרים ביצוע התשלום כנדרש כראייה לכך שהדברים התנהלו כפי שטענה המערערת. ואולם, עדיין הגיונם של דברים לכאורה אינו תומך בטענת מר קדוש לפיה גב' מאור הטעתה אותו. איני רואה סיבה סבירה לכך שגב' מאור, הבקיאה לכאורה בלוחות הזמנים המתחייבים מן המכרז תטעה בעצמה בעניין זה וכך תטעה גם את מר קדוש. נראה איפוא כאמור כי סיכויי הערעור אינם, לכאורה גבוהים.

8.

יחד עם זאת אבקש להבהיר שאיני קובעת כי אין כל סיכויי לערעור. שאלת האיחור במועדים הנובעים, על פי הנטען, מהתנהלות המדינה אינה חדשה עמנו ויש לקוות שהמדינה תפעל כך שיימנע כל ספק והתדיינות מיותרת בשאלות אלה (ראו

עע"ם 7256/08 שריקי מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים (טרם פורסם, 30.6.2009) וכן פסק דיני ב- בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 18.5.2006)). ואכן המערערת טוענת כי המדינה פועלת כיום להודיע מהו המועד האחרון לתשלום (ראו ע/11 ו- ע/12) אך היא לא נהגה כך עם המערערת ולטענת המערערת מדובר בחוסר הגינות ובפגיעה בשיוויון. ואולם, אף על פי כן גם אם יימצא בסופו של יום כי המערערת צודקת בטענותיה אין מנוס מן המסקנה כי ניתן יהיה לפצותה בכסף כך שמאזן הנוחות אינו נוטה בהכרח לטובתה. יש לזכור כי ענייננו בנכס למטרות מסחר ולא, למשל, בקרקע לבית מגורים. על כן "העברת המקרקעין בעין מגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי" (רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי.שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ , פסקה 7 (טרם פורסם, 24.1.2008); כן ראו והשוו ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 20.11.2008) והאסמכתאות שם; והשוו עע"ם 7101/10 יסודות צור בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל – מחוז ירושלים (טרם פורסם, 10.3.2011)). בנסיבות אלה, ממילא אין הצדקה לעכב את הקצאת המגרש למשיבה 3 לפרק זמן בלתי ידוע עד למתן פסק דין

בערעור.

9.

הבקשה נדחית. המותב שידון בערעור יוכל להביא בחשבון בשאלת הוצאות גם הליך זה.