עע"מ 2981/15 עיריית רעננה נ. עמותת המצפה לישראל בע"מ

1.

בפני בקשה לעיכוב הביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.4.2015 (עת"מ 25821-04-15, סגנית הנשיא ו' מרוז ).

2.

עניינה של הבקשה שבפני הוא באירוע שהמשיבה, עמותת המצפה לישראל (להלן: המשיבה ), מבקשת לערוך מחר, יום שבת ה- 2.5.2015, בהיכל הספורט "מטרו ווסט" (להלן: היכל הספורט ) המצוי בעיר רעננה ונמצא בבעלותה של העירייה המבקשת (להלן: העירייה ).

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים עד כה

3.

המשיבה מייצגת את קהילת עדי יהו-ה בישראל וכחלק מפעילותה עורכת מעת לעת כנסים ואירועים לחבריה באולמות שונים ברחבי הארץ.

4.

בחודש יולי 2012 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון למתן צו עשה נגד העירייה כך שייאסר על העירייה להימנע מלהתקשר בחוזים לקיום כנסים או אירועים מטעם המשיבה בהיכל הספורט או בכל אולם עירוני אחר ברעננה (ת.א. 27899-07-12, השופטת א' סורוקר ). בסופו של יום, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו היכל הספורט יועמד לשימושה של המשיבה לצורך עריכת כנסים ואירועים במהלך שנת 2014 וכי אף בשנים הבאות הוא יועמד לשימושה למשך מספר ימים בשנה על פי צרכיה ובכפוף לתיאום מראש (להלן: הסכם הפשרה ). בית משפט השלום בראשון לציון רשם לפניו את הסכם הפשרה, אם כי נמנע מלתת לו תוקף של פסק דין בשל "עמימותו". במהלך שנת 2014 נהגו הצדדים בהתאם להסכם הפשרה וקשרו מעת לעת הסכמים להשכרת היכל הספורט לעריכת כנסים מטעם המשיבה.

5.

ביום 28.1.2015 נחתם בין המשיבה לעירייה הסכם נוסף לפיו התחייבה העירייה להעמיד לרשות המשיבה את היכל הספורט לעריכת כנסים בשני מועדים – ה-18.4.2015 וה-2.5.2015 (להלן: ההסכם ). בשל "מסרים" שונים שהגיעו למשיבה על כוונת העירייה לבטל את ההסכם פנתה המשיבה לראש העיר, לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שלא ייעשה כן. ביום 16.4.2015, יומיים לפני המועד המתוכנן לעריכתו של הכנס הראשון מבין השניים שיועדו לשנת 2015, הודיעה העירייה למשיבה על ביטולו של ההסכם וכפועל יוצא מכך על ביטולם של שני הכנסים הצפויים.

6.

אי לכך, הגישה המשיבה עתירה שכוונה נגד ההחלטה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2673/15 עמותת המצפה לישראל נ' שר הפנים ). בסופו של דבר, עתירה זו לא הגיעה לכלל הכרעה. הבקשה לקיים בה דיון דחוף נדחתה בהחלטתו של השופט י' עמית מיום 16.4.2015 לאחר שנקבע כי, על פני הדברים, עומדים בפני המשיבה מסלולים חלופיים שבהם היא רשאית לנקוט לאכיפת ההסכם: במישור האזרחי – במסגרת תובענה לאכיפת הסכם או במסגרת בקשה לביזיון בית המשפט (בהתחשב בכך שההסכם נחתם במסגרת הסכם פשרה שהושג בשעתו בין הצדדים במסגרת הליך משפטי); ובמישור המינהלי – הגשת עתירה מינהלית נגד החלטה של הרשות המקומית כאמור בפרט 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. בנסיבות אלה, השופט עמית המליץ לעותרת למשוך את עתירתה. בהמשך לכך, ביום 20.4.2015 ניתנה החלטתה של הרשמת ל' בנמלך המורה על מחיקת העתירה לבקשת המשיבה.

7.

ביום 17.4.2015 המשיבה הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה למנוע את ביטולו של ההסכם שנחתם בינה לבין העירייה ולאפשר את עריכת הכנסים שעליהם הוסכם במסגרתו. העתירה הוגשה נגד משרד הפנים, עיריית רעננה, משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה. ביום 17.4.2015 ניתנה החלטתה של השופטת נ' אהד שקבעה כי אין מקום להורות על קיום האירוע ביום 18.4.2015, טרם נשמעה העתירה עצמה.

8.

ביום 29.4.2015 התקיים הדיון בעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל את העתירה בפסק דין שניתן בו ביום. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי החלטת העירייה לביטול ההסכם בטלה, כך שהמשיבה רשאית לקיים את הכנס הנוסף בשעה ובמועד שנקבעו בהסכם.

9.

בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי נתונה לו הסמכות העניינית לדון בעתירה. לגופו של עניין, בית המשפט לעניינים מינהליים דחה גם את טענת העירייה לפיה ההסכם אינו תקף בשל היבטים הנוגעים לקיום דרישות החתימה על חוזה מטעם העירייה לפי סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ). עוד נקבע כי הסתמכותה של העירייה על סעיף 203 לפקודת העיריות משמשת כסות להתנהלות לא ראויה של העירייה בחוסר תום לב.

10.

בית המשפט לעניינים מינהליים הוסיף וקבע כי מבין השיטין עולה כי השינוי בעמדתה של העירייה מקורו במחאה שצמחה מטעם "גופים מגמתיים" וכי העירייה הניחה לכוחות אלו להשפיע על שיקול דעתה אגב פגיעה בזכויות המשיבה ובחריגה ממתחם הסבירות.

11.

לבסוף, בית המשפט לעניינים מינהליים ציין כי לדברי בא-כוח המשטרה, עו"ד לויאן, למשטרה יש כלים לאבטחת הכנס ומבחינתה אין מניעה לקיומו. בהמשך לכך, נקבע כי משלא הובאה ראיה לקיומו של חשש ממשי לפגיעה בסדר הציבורי או לקיומה של ודאות קרובה לסכנה בנפש נשמט היסוד לטענת העירייה כי אין ביכולתה לקיים את ההסכם.

בקשת עיכוב הביצוע

12.

ביום 30.4.2015 הגישה העירייה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

13.

לטענת העירייה, לערעור שהגישה יש סיכויים טובים להתקבל. לטענתה, בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקבעו כי בידיו הסמכות העניינית לדון בעתירה, בשים לב לכך שהיא מבוססת על טענות חוזיות אשר הסמכות לדון בהן נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים. עוד טוענת העירייה כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקבעו כי ההסכם בין הצדדים תקף. לטענת העירייה, אף אם היא שגתה בעבר במתן אפשרות למשיבה לקיים כנסים בהיכל הספורט, הרי שראוי כי תתקן שגגה זו. עוד טוענת העירייה כי הסכמתה בעבר לקיום כנסים של המשיבה ניתנה בשל מצג שווא של המשיבה בדבר מהותה, עקרונותיה ופועלה. העירייה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה גם בקבעו כי העירייה פגעה בחופש הדת של המשיבה או בחופש הביטוי שלה. לטענת העירייה, המשיבה היא כת מיסיונרית משיחית אשר חבריה עוסקים בניסיונות להעביר יהודים על דתם. עוד נטען כי קיומו של כנס של המשיבה באולם ספורט המצוי בלב קריה חינוכית פוגע פגיעה קשה ברגשותיהם של תושבי העיר, בסדר הציבורי ובאוטונומיה של תושבי העיר. העירייה טוענת כי פגיעה זו מתעצמת בהתחשב בכך שחברי העמותה הם אינם תושבי העיר רעננה.

14.

העירייה מוסיפה כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענתה, אי היענות לבקשה לעיכוב ביצוע תאפשר את קיום הכנס ובכך תהפוך את הערעור שהגישה לתאורטי לחלוטין. עוד טוענת העירייה כי למשיבה לא ייגרם נזק ממשי אם האירוע יתקיים בעוד מספר שבועות, שכן הוא אינו תלוי בעיתוי ספציפי (דוגמת חג או מועד הקבוע בלוח השנה). לעומת זאת, לטענת העירייה הגיעו אליה מאות פניות של תושבים המצהירים כי בכוונתם למחות בצורה מאסיבית נגד קיום הכנס באופן שיפר את השלווה בעיר.

15.

בהחלטתי מיום 30.4.2015 הוריתי למשיבה על הגשת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע.

16.

בתגובתה, שהוגשה לפני שעה קלה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. המשיבה סבורה שסיכויי הערעור שהגישה העירייה קלושים. לטענת המשיבה, הסמכות העניינית לדון בעתירה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים שכן מדובר בהחלטה של רשות מינהלית שעליה חלה "דואליות נורמטיבית". המשיבה מציינת כי נוכח הסוגיות החוקתיות העולות מהעניין הנדון היא בחרה במסלול המינהלי. בנוגע לתוקפו של ההסכם טוענת המשיבה כי העירייה הייתה מודעת היטב להסכם ולקיום הכנסים של המשיבה בהיכל הספורט. עוד טוענת המשיבה כי החלטת העירייה מונעת משיקולים זרים – דתיים ופוליטיים – שבבסיסם לחץ של הסיעות הדתיות במועצת העיר על ראש העירייה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענתה של העירייה באשר לחששות להפרת הסדר הציבורי בעיר נוכח עמדתה הברורה של המשטרה כי היא מתירה את קיומו של הכנס ותפעל לאבטחתו. עוד טוענת המשיבה כי הכנס עתיד להתקיים במקום סגור, ולכן אין יסוד לטענה שהוא צפוי לפגוע באופן קשה ברגשותיהם של תושבי העיר הדתיים.

17.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר דחיית הבקשה. לטענת המשיבה, משמעותה של קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע במקרה זה, הלכה למעשה, היא קבלת הסעד הסופי המבוקש בערעור. אמנם, כך נטען, גם קבלת

הבקשה לעיכוב ביצוע וגם דחייתה תהפוך את הדיון בערעור לתיאורטי במידה רבה, אולם דווקא משום כך הכף צריכה ליטות לעבר קיומו של פסק הדין שכבר ניתן. עוד טוענת המשיבה כי הנזק שייגרם לה אם תתקבל הבקשה הוא גדול מהנזק שייגרם לעירייה. לטענת המשיבה מדובר באירוע במסגרתו אמורים להתכנס כ-1,100 איש מכל רחבי הארץ, ומטבע הדברים תכנונו היה כרוך בהוצאות רבות – השכרת אולם, הסעות, ניהול וארגון והתקשרויות מול ספקים. המשיבה טוענת אפוא שביטול הכנס בשלב זה עלול לגרום לה לנזק של עשרות ואף מאות אלפי שקלים. בנוסף, כך נטען, עלול להיגרם נזק לחברי המשיבה אשר נדרשו לתכנן מראש את השתתפותם, וכן לפגוע בשמה הטוב של המשיבה.

דיון והכרעה

18.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

19.

החלטתי זו מבוססת, קודם כול, על מאזן הנוחות בין הצדדים הנוטה במקרה זה בבירור נגד קבלת הבקשה. המשיבה, כאמור, הוציאה הוצאות רבות לקראת תכנונו של הכנס. מדובר בכנס רב משתתפים אשר המשיבה עומלת כבר חודשים על הפקתו והכנתו. ביטול הכנס עלול לגרום למשיבה להוצאות כספיות משמעותיות וכן הוא צפוי להסב עוגמת נפש הן למארגנים והן למשתתפים. לעומת זאת, העירייה שינתה את עמדתה ביחס להתקשרות עם המשיבה בהתראה קצרה יחסית מבלי שהצביעה על שינוי נסיבות אובייקטיבי (להבדיל משינוי ברחשי לב). על כך יש להוסיף כי המשטרה הבהירה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "הגם שיש יסוד סביר להניח להפרעת הסדר הציבורי, אין חשש לשלום הציבור והמשטרה יכולה לאבטח את הכנס" (ראו: דברי בא כוח המשטרה בדיון מיום 29.4.2015). בנסיבות אלה, אני סבורה כי העירייה לא הצליחה להצביע על נזק חמור שעלול להיגרם לה ומצדיק את ביטולו של הכנס בהתראה כה קצרה.

20.

אכן, ההלכה הפסוקה עמדה על כך שבית המשפט ייטה לעכב ביצוע של פסק דין במקרה שבו הימנעות מכך תעקר את הערעור מתוכנו (ראו: ע"א 874/14 שמרון נ' כהן , פסקה 17 (31.3.2014), וההפניות שם). אולם, בענייננו, כל החלטה שתינתן בבקשה תשליך על תוצאותיו המעשיות של הערעור, המתמקד בקיומו של הכנס דווקא ביום השבת הקרוב, כפי שהתעתדה המשיבה לעשות ובהתאם למוסכם בין הצדדים. כפי שציינה אף המשיבה, בנסיבות אלה יש לתת משקל לעובדה שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נוטה לטובת המשיבה (ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 671 (1996)), וזאת נוכח הכלל הידוע כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו זו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 6 (24.9.07), וההפניות שם) .

21.

לכך מתווספת ההערכה שאף סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת העירייה. חובתה של רשות מקומית לנהוג בשוויון בהקצאת שטח ציבורי לצרכים דתיים נקבעה בפסיקתו של בית משפט זה עוד מקדמת דנא (ראו: בג"ץ 262/62 פרץ נ' המועצה המקומית כפר שמריהו , פ"ד טו 2010 (1962), והשוו: עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל נ' המועצה האזורית משגב (4.4.2005)). ו כמו כן, כבר נפסק כי הרשות המקומית אינה יכולה להנחות עצמה בהפעלת סמכויותיה בטעמים הנוגעים להסתייגות מאופייה הדתי של פעילות (ראו: בג"ץ 4995/90 חווית הגליל בע"מ נ' ראש עיריית טבריה, מר יוסף פרץ , מה(4) 58 (1991)). בענייננו, העירייה לא הצביעה על טעם טוב לחריגה מחובת השוויון החלה עליה כאמור.

22.

אשר על כן, הבקשה נדחית. העירייה תישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 שקל. העירייה והמשיבה יפנו למשטרת ישראל בהקדם האפשרי להבטיח כי יערכו כל הסידורים הנדרשים להבטחת הכנס שייערך מחר.