עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל נ. המועצה האזורית משגב

השופטת ד' ביניש :

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט מ' נאמן ) מיום 23.2.04, אשר דחה את עתירתם של המערערים, לאפשר להם לקיים אירועים בעלי אופי פוליטי במתחם השירותים של המועצה האיזורית משגב.

ביום 21.2.02 קיבלה המשיבה 1 (להלן: המועצה האזורית או המועצה ) החלטה האוסרת על עריכת פעילות והתכנסות בעלת אופי פוליטי או מעין-פוליטי במתחם השירותים שלה (להלן: ההחלטה ). בעקבות קבלת החלטה זו, דחתה המועצה את בקשתה של המערערת 1 (להלן: המערערת ) לקיים ערב עיון בנושא גדר ההפרדה במתחם השירותים שלה.

בעקבות החלטה זו, הגישה המערערת ביום 1.9.03 עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים, בה ביקשה מבית המשפט להורות למועצה האזורית להתיר לה לקיים פעילויות או אירועים בעלי תוכן ציבורי או פוליטי במתקני המועצה האזורית, ובכלל זה בשטחים הציבוריים שבמתחם השירותים שלה, וכן לבטל את החלטת המועצה. בדחותו את העתירה קבע בית המשפט קמא כי בטענת המערערת לפגיעה בחופש הביטוי אין ממש, שכן הביטוי הפוליטי או המעין-פוליטי נאסר רק במתקנים הסגורים שבמתחם השירותים של המועצה, התופסים רק אחוז אחד מכלל השטח המוניציפאלי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בהחלטת המועצה, משציין כי המערערת אינה טוענת להפליה והוסיף כי לנוכח זאת אינה יכולה להיבנות מפסק הדין בבג"ץ 262/62 פרץ נ' המועצה המקומית כפר שמריהו , פ"ד טז(3) 2101 (להלן: הלכת פרץ ). מכאן הערעור שבפנינו.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 14.12.04 הודיע בא-כוח המשיבים כי המשיב 2 מסכים לשוב ולהעלות לדיון בפני המועצה את נושא השימוש באודיטוריום ובשטחים הפתוחים שבמתחם השירותים על ידי העותרת ועל ידי מבקשים אחרים. ביום 3.2.05 הגישו המשיבים הודעה לבית משפט זה ובה נמסר כי המועצה אכן החליטה לצמצם את היקף החלטתה, כך שאיסור הפעילות וההתכנסות יחול אך ורק על המבנים והמתקנים המשמשים את המועצה בעבודתה ועל בתי ספר.

בהתאם להודעת המשיבים אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. מקובל עלינו כי על רשות מקומית לאפשר שימוש בשטחים הציבוריים שבמתחם השירותים שלה לשם קיום פעילויות ציבוריות שונות, לרבות פעילויות בעלות אופי פוליטי או מעין-פוליטי, וזאת כדי לכבד ולקיים את חופש הביטוי באותם מתקנים המיועדים לשימושו של הציבור הרחב.

שטחיה הציבוריים של רשות מקומית מהווים במה אפקטיבית לשם השמעת דעות והחלפת רעיונות ועל כן שלילת נגישותם בפני הביטוי הפוליטי עלולה לפגוע קשות בעקרון חופש הביטוי (השווה: בג"ץ 6218/93 כהן נ' לשכת עורכי הדין , פ"ד מט(2) 529, 545). אשר על כן, פרשנותו של בית המשפט קמא את הלכת פרץ , כאילו כל תכליתו היא מניעת הפליה בשימוש בנכסי הרשות המקומית הוא פירוש מצמצם. על הרשות המקומית לפתוח את מתקניה המיועדים לשימוש הקהל הרחב תוך מתן אפשרות להבעת דעות שונות, ובכלל זה לאפשר מתן במה לביטוי פוליטי, מבלי להגביל את הביטוי לו היא נותנת במה על פי תכנו.

לפיכך, עמדתה החדשה של המועצה, המגבילה את האיסור על פעילות פוליטית אך למבנים ולמתקנים המשמשים אותה בעבודתה ולבתי ספר, היא אכן העמדה הראויה.

הערעור מתקבל איפוא, במובן זה שבהתאם להחלטתה החדשה של המשיבה, האיסור על עריכת פעילות והתכנסות בעלת אופי פוליטי או מעין-פוליטי יחול אך ורק על המתקנים המשמשים את המועצה בעבודתה ועל בתי הספר. יתר המתקנים שבמתחם המועצה יפתחו לאירועים מסוגים שונים לרבות אירועים בעלי אופי פוליטי או מעין פוליטי.

בנסיבות הענין ונוכח השינוי בעמדת המשיבה, אין צו להוצאות.