עע"מ 1789/10 אסתר סבא ו-27 מערערים נוספים נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

לפניי בקשה לקביעת עירבון בסכום נמוך. הבקשה מבוססת על הטענה כי המבקשים הם עותרים ציבוריים החותרים לבירור סוגיה בעלת משמעות ציבורית רחבה. יצוין כי ההליך שבכותרת הוא ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד סגן הנשיא י' זפט ) שדחה את עתירתם המנהלים של המערערים. בעתירתם ביקשו המערערים כי בית המשפט יורה למנהל מקרקעי ישראל שלא להחכיר למשיבה 3, שזכתה במכרז, מגרש בשכונת עג'מי שבעיר יפו, כל עוד ממאנת המשיבה 3 למכור את הדירות שייבנו במגרש בצורה שוויונית.

לדברי המבקשים, הסוגיה המועלית בערעור נושאת עמה, מעבר להשלכות הפרטניות, גם היבטים חוקתיים ועקרוניים שלציבור הרחב עניין בהם. המבקשים סבורים כי הסיכוי שיוטלו עליהם הוצאות בהליך זה אינו גבוה, והם מציינים כי ערעורם מופנה בין היתר כלפי ההוצאות הגבוהות שהושתו עליהם בבית המשפט קמא. המשיבים 2 ו-3 מתנגדים לבקשה, וכך גם המשיבה 4.

2.

הטענות לגבי מעמדם של המערערים, כמו גם לגבי אופיו הציבורי של הערעור, אין בהן כדי לבטל את החובה להפקיד עירבון. אכן, "החובה להפקיד עירבון חלה גם בהליכים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, ובכלל זה עמותות, ארגונים וועדי פעולה הפועלים למטרות ציבוריות" (בר"ם 10956/08 סיאם נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 29.1.2009)). עם זאת, למהות ההליך כערעור בעניין מינהלי יש השלכה על שיעור העירבון, וזאת במיוחד כאשר מדובר בהליכים בעלי משמעות חברתית או ציבורית כללית. התחשבות זו נובעת, בין היתר, מהגישה המאופקת יחסית בכל הנוגע להטלת הוצאות בהליכים המעלים סוגיה ציבורית חשובה, כשלעניין זה מובאים בחשבון מעמדו של יוזם ההליך, חשיבות האינטרס הציבורי שמבקש הוא לקדם, והיעדר עניין אישי בהליך (ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם, 16.6.2005)); וכן מהרצון להימנע מהכבדת יתר על עותרים ציבוריים – הכבדה שעלולה להיות מתורגמת להרתעת יתר ולהדרת רגליהם מנקיטת הליכים (ראו עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל נ' המועצה האזורית משגב (לא פורסם, 10.5.2004); דנג"ץ 9865/06 ח"כ אילטוב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 11.2.2007)).

3.

בענייננו לא באה טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית של המערערים לעמוד בתשלום עירבון. זאת ועוד, רשימת המערערים כוללת עשרים ושמונה אנשים וארגונים. ברי כי בכך יש כדי לאפשר פיזור של נטל העירבון. בנוסף, אין להתעלם מסכום ההוצאות שהוטל על המערערים בבית המשפט קמא (40,000 ₪). בהקשר זה יצוין כי לטענת המשיבים סכום זה טרם שולם. בהתחשב בכל אלה, וכן במספר המשיבים ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום העירבון בהליך זה על 20,000 ₪. אציין כי במקרה זה לא מצאתי לנכון להעריך לכאן או לכאן את סיכויי ההליך.

אם כן, המערערים יפקידו עירבון בסכום של 20,000 ₪ תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.