עע"מ 8274/09 עיריית ירושלים נ. סלים סיאם

לפניי בקשה לפטור מערבון בהליך ערעור שכנגד שנקבע לסך של 15,000 ₪ ולחלופין להפחיתו.

1.

ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) בעתירת המערערים שכנגד (משיבים 1-8) לאסור על ביצוע עבודות פיתוח בעיר דוד, סילוואן וואדי חילווה שבירושלים. בית המשפט קיבל את העתירה בחלקה, בכך שפסק כי עבודות החשמל, התקנת מדרכות, בניית קירות חדשים, ועבודות לשיפור החזיתות לא תעשנה עד קבלת ההיתרים הדרושים. יתר טענות המערערים שכנגד נדחו.

2.

בבקשה שלפניי נטען כי המערערים שכנגד 1-6 הם עותרים ציבוריים במובן שהם מייצגים ציבור רחב, והם מרכיבים את ועד הפעולה של השכונה בה מבוצעות עבודות הפיתוח. המערערות שכנגד 7 ו-8 הן עמותות שמטרתן לקדם זכויות אדם בישראל. לטענת המערערים שכנגד, ההלכה היא שבמקרים בהם מדובר בעתירה ציבורית, קיים אינטרס שלא להכביד יתר על המידה בקביעת ערבון, במיוחד כאשר החלטות הרשויות נגדם מופנה ההליך כרוכות בהפרת זכויות הפרט. כן נטען, כי הסיכויים שיוטלו הוצאות המערערים שכנגד אינם גבוהים, לאור החשיבות הציבורית שבבירור הסוגיה ובשים לב לעובדה שבית המשפט נמנע מלהטיל הוצאות כלשהן על המערערים שכנגד הן בהליך נשוא הערעור והן בבקשה לצו ביניים בבית משפט זה (בר"מ 10958/08).

3.

משיבות 1-2 (הן המערערות) והמשיבה 4 מתנגדות לבקשה. לטענתן, המשיבים 1-6 אינם נכנסים להגדרת "עותרים ציבוריים", והם לא טענו ולא הוכיחו חוסר יכולת כלכלית וכן לא טענו דבר בקשר לסיכויי ההליך. המשיבות 1-2 מסכימות להמרת הערבון בערובה שוות ערך לגובה הערבון שיקבע ומשיבה 4 אף מבקשת כי יוגדל סכום הערבון. משיב 3 הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. לא נתקבלה תגובת המשיבה

5.

4.

החובה להפקיד ערבון בהליכי ערעור קבועה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המוחלת על ערעורים בעניינים מינהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000. חובה זו מתפרשת גם על ערעורים שכנגד (ראו: ע"א 807/08 שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' משה שמאי (לא פורסם, 23.4.2009); ע"א 4545/08 אביעזר כורש נ' יוסף עמרם (לא פורסם, 14.12.2009)). החובה להפקיד ערבון חלה גם בערעורים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, ובכלל זה עמותות, ארגונים וועדי פעולה הפועלים למטרות ציבוריות (ראו, למשל, עע"מ 37/08

תושבים למען מינהל תקין בלוד נ' מגדל הזוהר לבניין בע"מ (לא פורסם, 16.1.2008); בר"מ 10956/08 סיאם נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 29.1.2009)). אכן, עצם היותו של בעל דין "עותר ציבורי", אין בה כדי לפטור אותו מתשלום אגרה או מהפקדת ערבון (השוו, בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (לא פורסם, 7.5.2009);

בג"ץ 2753/07 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ריבלין (לא פורסם, 28.5.2007)). גם לגבי מתדיינים מסוג זה נקודת המוצא היא כי קיימת חובה להפקיד ערבון, וככלל, בהעדר טענה ספציפית בדבר חוסר יכולת כלכלית, אין מקום לפטור אותם מהפקדת ערבון. פטור גורף בהליכים מסוג זה פוגע ללא הצדקה באינטרסים של הצד שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו גם בהליכים הנושאים אופי ציבורי.

5.

יחד עם זאת, למהותו של ההליך ולזהות בעלי הדין עשויה להיות השפעה על שיעור הערבון. כידוע, אמת המידה העיקרית לקביעת שיעור העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נלקחים בחשבון שיקולים שונים. בין היתר ניתנת הדעת לטיב ההליך ומהותו, למורכבות ההליך, להיקפו, לזהות בעלי הדין ומספרם, לשווי נשוא המשפט, ולגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, ככל שחויב. כאשר מדובר בערעור או בערעור שכנגד בעניין מינהלי, ראוי להתחשב גם בכך בקביעת שיעור הערבון (ראו, עע"ם 1545/02 יערי נ' מדינת ישראל -משרד האוצר (לא פורסם, 11.4.2002). כאשר המדובר בהליך בעלי משמעות חברתית או ציבורית חשובה, המדיניות בעניין הטלת הוצאות היא על פי רוב מאופקת, גם כאשר בסופו של יום לא מתקבלת עמדתו של יוזם ההליך (ראו, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם, 16.5.2005)).

גישה זו, המבוססת על הרצון שלא להרתיע עותרים ציבוריים מפנייה לבית המשפט בשל החשש מחיוב בהוצאות, באה לידי ביטוי גם בקביעת שיעור הערבון (ראו, עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל ואח' נ' המועצה האזורית משגב (לא פורסם, 10.5.2004); דנג"ץ 9865/06 ח"כ אילטוב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 11.2.2007)). אכן, בין הערבון להוצאות מתקיימת זיקה הדוקה. כפועל יוצא מכך, כאשר אופי ההליך המינהלי מלמד על כך שלא צפויה פסיקת הוצאות בשיעור גבוה, ניתן להסתפק בערבון בסכום נמוך יחסית. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בערעור שכנגד בו יריעת המחלוקת היא ברגיל צרה יותר מאשר בערעור העצמאי.

6.

במקרה שלפניי, המערערים שכנגד לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי אין באפשרותם להפקיד ערבון. הבקשה, שכלל אינה נתמכת בתצהיר או בתיעוד כלשהו, אינה פורשת תשתית עובדתית ביחס לאיתנות הפיננסית של המערערים שכנגד, אשר על כל אחד מהם מוטלת החובה להפקיד עירבון. לכך מתווספת העובדה כי הערעור שכנגד במקרה דנן הוא רחב היקף יחסית. עם זאת, בשים לב להיבטים הציבוריים של ההליך, להיות טיב ההליך כערעור שכנגד, לכך שלא נפסקו הוצאות בבית משפט לעניינים מנהליים ובבית משפט זה, ולכך שהעירבון ישמש להבטחת הוצאותיהן של המשיבות

1,2 ו-4 בלבד, ניתן להסתפק בערבון בסך של 10,000 ₪. הערבון יופקד תוך 15 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא - יידחה ההליך ללא מתן הודעה נוספת.