בר"מ 10956/08 סלים סיאם נ. עירית ירושלים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) לדחות בקשה לצו ביניים שהגישו המבקשים במסגרת עתירתם.

2.

עניינה של העתירה בעבודות פיתוח ותשתית שמבצעים המשיבים במספר רחובות במזרח ירושלים. עבודות אלה כוללות, בין היתר שדרוג תשתיות מיום וביוב, הטמנת תשתיות חשמל ותקשורת וכן סלילת כבישים והכשרת מדרכות. המבקשים טענו בעתירה ובבקשה לצו ביניים, בין היתר, כי עבודות אלה טעונות היתר בניה אך המשיבים (רשויות, חברות ציבוריות ואחרים) מבצעים את העבודות ללא היתר בנייה ופוגעים בשלטון החוק. על כן ביקשו המבקשים צו שימנע את ביצוע העבודות. המשיבים התנגדו למתן הצו המבוקש. לטענתם, העבודות בהן מדובר אינן טעונות היתר בנייה ומאזן הנוחות נוטה לטובת ביצוע העבודות. בית המשפט דחה כאמור את הבקשה לצו ביניים בעיקר משיקולי מאזן הנוחות. בית המשפט קבע כי "הנזק הצפוי להיגרם אם יינתן צו ביניים – לתושבי המקום ולציבור בכלל – עולה במידה ניכרת על הנזק שייגרם, אם לא יינתן הצו". בית המשפט פירט כי המצב הנוכחי טומן בחובו סכנות בטיחותיות מחריפות והולכות להולכי רגל ואילו עבודות הפיתוח מבטיחות לכאורה הטבה עם כלל התושבים ושיפור הבטיחות להולכי הרגל. בנוסף לכך עמד בית המשפט על הנזק שייגרם לקופה הציבורית אם ביצוע העבודות יעוכב. באשר לסיכויי העתירה ציין בית המשפט כי "הם לכאורה אינם מן המשופרים, אך לא זה העיקר בשלב זה" ובשאלת הצורך בהיתר בניה קבע כי "טענות חשובות נטענו בהקשר זה על ידי ב"כ הצדדים אך מקומן ושעתן, בעת הדיון בעתירה, ולא בשלב זה".

3.

בבקשת רשות הערעור התמקדו המבקשים בטענה כי העבודות נושא ההליכים טעונות היתר בנייה. המבקשים ציינו כי לחלק מהעבודות אכן ניתן היתר בנייה מה שמעיד כי קיים צורך בהיתר בנייה גם לביצוע שאר העבודות. כמו כן טענו המבקשים כי קיימות רשויות נוספות שנדרש אישורן לביצוע העבודות ולא ברור אם אישור זה ניתן. באשר למאזן הנוחות טענו המבקשים כי ביצוע העבודות יגרום לשיבוש בחיי התושבים המתגוררים בסמוך לאותם רחובות וללא צו ביניים יווצרו בשטח עובדות בלתי הפיכות וייגרם נזק לאינטרס הציבורי המחייב שמירה על שלטון החוק.

4.

על פי החלטתי מיום 4.2.2009 הגישו המשיבים תשובות. אעמוד על עיקרי התשובות השונות שהתקבלו. המשיבים 4,1 (עיריית ירושלים והוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים) והמשיבה 3 (החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ) מחזיקים בדעה כי העבודות נשוא ההליכים אינן טעונות היתר למעט אותן עבודות שלגביהן הוצא היתר בניה, כפי שציינו אף המבקשים. משיבים אלה הדגישו כי מדובר בעבודות בדרכים קיימות שאינן כוללות הרחבת הדרך או הפקעה ולכן לא נדרש היתר בנייה. באשר למאזן הנוחות נטען כי מטרת העבודות לשפר את איכות חיי התושבים באזור הרחובות ולהבטיח את בטיחותם ובריאותם של התושבים ואין לעכבן. פרקליטת המדינה ייצגה בבית משפט קמא את המשיב 2 (משרד התחבורה). על פי החלטתי התייחסה פרקליטות המדינה בתגובה שבפניי גם לעמדת יתר רשויות המדינה שנטען כי נדרש אישורן. בעניין הצורך בהיתר בנייה המדינה לא הביעה עמדה "בהיעדר מידע על אופי העבודות המדוייק". באשר ליתר האישורים הנדרשים טענה המדינה כי "הסוגייה הועברה לבחינת הגורמים המקצועיים". בכל הנוגע להסדרי התנועה ציינה המדינה כי אלה אושרו על ידי הגורמים המוסמכים במשרד התחבורה שהסתמכו "על אופן הצגת המצב הסטטוטורי על ידי הרשות המקומית" לפיה "התכנית מאושרת סטטוטורית ומבוצעת בתוך זכות הדרך". המשיבה 5 (רשות הטבע והגנים) הודיעה כי ככל שהדברים קשורים אליה ניתן על ידה ההיתר הנדרש וכי מדובר בעבודות "בעלות חשיבות רבה לשמירת השטח ופיתוחו הן לטובת המבקרים בגן הלאומי והן לטובת התושבים המתגוררים במקום". המשיבה 7 (עמותת אלע"ד) טענה מצידה כי מניעים פסולים עומדים בבסיס בקשת רשות הערעור. לטענת המשיבה 7 המבקשים מדקדקים בעניין היתר הבניה "משום שהוא האחיזה היחידה שיש להם בעניין משפטי שיכול לקדם את מטרתם – עריכת תכנית מפורטת לשכונה. דא עקא, שאיפתם לעריכת תוכנית מפורטת לשכונה אינה יכולה להצדיק בשום פנים ואופן מתן צו מניעה זמני שיפסיק את ביצוע העבודות". המשיבה 7 טענה כי מדובר בחוסר תום לב ולכל היותר יש להחיל בענייננו בטלות יחסית כאשר היעתרות לבקשה תפגע למעשה בתושבי השכונה שהעבודות מבוצעות לטובתם וחוסר הנוחות בעת ביצוע העבודות הוא זמני.

דיון

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות ובתגובה לתשובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. שאלת הצורך בהיתר בנייה לביצוע העבודות או חלקן היא שאלה כבדת משקל שאין להקל בה ראש. כך גם טענות יתר הצדדים. אין זה ראוי כי שאלות אלה תוכרענה במסגרת בקשה לצו ביניים ונראה שכך גם חשב בית המשפט אשר קבע את העתירה לדיון בעוד זמן לא רב (25.3.2009). השיקול המכריע הוא אפוא שיקול מאזן הנוחות. שיקול זה נוטה לטובת המשיבים בפרט לאחר שהעבודות כבר החלו וכאשר גיזרת המחלוקת הצטמצמה לרחוב אחד בלבד. אבאר.

6.

העבודות נשוא ענייננו מתמקדות ב- 5 רחובות: דרך השילוח, רח' מלכיצדק, מעלות עיר דוד, רח' ואדי חילווה ורח' עין א-לוזה. המשיבה 3 טענה כי למעשה נותרה מחלוקת רק בכל הנוגע לעבודות ב-מעלות עיר דוד. זאת מאחר שהעבודות בדרך השילוח מבוצעות על פי היתר בנייה והעבודות ברחובות ואדי חילווה ועין א-לוזה יבוצעו רק לאחר הדיון בעתירה. המשיבה 3 הוסיפה כי ברח' מלכיצדק העבודות נמצאות כבר בשלב מתקדם וממילא מדובר ברחוב ללא מוצא שאינו משפיע על השכונה או על הסדרי התנועה. הפסקת העבודות ברחוב זה עלולה לטענתה לגרום לנזק לעבודות שכבר בוצעו. בכל הנוגע לעבודות ב-מעלות עיר דוד הודיעה המשיבה 3 כי מבוצעות שם כעת עבודות חפירה, בין היתר, על פי דרישת רשות העתיקות שרק לאחריהן יחלו יתר עבודות התשתית.

7.

רשמתי לפני כי העבודות ברחובות ואדי חילווה ועין א-לוזה יבוצעו רק לאחר הדיון בעתירה ולפיכך הבקשה לגביהן מתייתרת. כך גם בכל הנוגע לעבודות בדרך השילוח לגביהן הוצא היתר בניה. באשר לביצוע העבודות ברח' מלכיצדק: בעניין זה אין מקום להוצאת צו ביניים כאשר העבודות, ככל שניתן להבין מהתגובות, למעשה כבר הסתיימו או שהן לקראת סיום ומתן צו ביניים כעת יגרום יותר נזק מתועלת. מצב זה שנוצר רובץ לפתחם של המבקשים שהשתהו בפנייתם לבית משפט זה. החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 16.12.2008 והמבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור רק ביום 25.12.2008. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לפטור מעירבון והליכי הערבון הסתיימו ביום 3.2.2009 שאז הועברה הבקשה לטיפולי. התבקשו תשובות תוך זמן קצר ותגובה לתשובות. בינתיים מסתבר כאמור כי הבקשה ככל שהיא עוסקת ברח' מלכיצדק למעשה התייתרה והמבקשים בתגובה לתשובות לא טענו אחרת. על כן כאמור אין מקום להיעתר לבקשה בעניין רחוב זה.

8.

באשר לעבודות ב-מעלות עיר דוד: ככל העולה מהתגובות, ברחוב זה החלו עבודות חפירה, בין היתר, על פי דרישת רשות העתיקות. רק לאחר סיום עבודות חפירה אלה יחלו יתר עבודות התשתית. המשיבים לא ציינו את לוחות הזמנים ואין לדעת האם עבודות החפירה יסתיימו עד מועד הדיון בעתירה. מקובלת עליי עמדת המשיבים כי כעת, לאחר שהחלו עבודות החפירה וכבישים נחסמו חלקית לא ניתן ליתן צו "שיקפיא את המצב בשטח" כפי שביקשו המבקשים, שהרי צו שכזה טומן בחובו סכנות בטיחותיות רבות והוא רק עלול להגביר את אי הנוחות הנגרמת לתושבים. על כן, מטעמי מאזן הנוחות במצב שנוצר אין מקום עתה להיעתר לבקשה לצו ביניים גם בעניין רחוב זה. יחד עם זאת יש להבהיר הן לגבי העבודות שטרם בוצעו והן לגבי העבודות שכבר בוצעו כי המשיבים נוטלים על עצמם את הסיכון שהעתירה המינהלית תתקבל ובית המשפט יורה על השבת המצב לקדמותו (בר"ם 2644/08 כהן נ' ועדת הערר - מחוז מרכז , פסקה 15 (טרם פורסם, 30.3.2008)). עניין זה מחליש את הצורך במתן צו ביניים שהרי לא מדובר אפוא בעניינים בלתי הפיכים. בהקשר זה יש גם משקל לכך שהעתירה קבועה לעוד זמן לא רב. במסגרת הדיון בעתירה יש לקוות כי יתבהרו גם כל אותם עניינים שטרם זכו למענה עובדתי ברור מטעם המדינה. כך, למשל, באשר לעמדת הוועדה המחוזית, עמדת יתר הרשויות שהעניין הועבר לבדיקתן (לרבות הרשות המוסמכת לפי חוק החשמל בעניין הטמנת קווי החשמל) וכן באשר לעמדתו של משרד התחבורה שהתבססה לכאורה על כך שמדובר ב"תכנית מאושרת סטטוטורית"

כאשר לא ברור מהי אותה תכנית.

9.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.