עע"מ 4620/11 אומימה חאמד מחמד קישאוי נ. שר הפנים

לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, שדחה עתירה בעניין מתן היתר למערערות 6-1 להיכנס לישראל מרצועת עזה כדי להתפלל במסגד אלאקצא שבירושלים. המערערת 7 - "גישה" - היא עמותה למען זכויות אדם, ללא כוונת רווח, ולדבריה היא מעניקה למערערות 6-1, הנטולות אמצעים כלכליים, סיוע משפטי ללא תמורה. המערערת 7 טוענת כי חיובה בהפקדת עירבון יפגע בהתנהלותה הסדירה וביכולתה להושיט סיוע לאוכלוסיות מוחלשות. עוד נטען כי יש להביא בחשבון את אופיו הציבורי של ההליך, את החשיבות המוגברת של עקרון הגישה לערכאות בנסיבות כגון אלה, ואת הצורך להישמר מפני הרתעת-יתר של עותרים ציבוריים.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובחומר שבתיק לא מצאתי לנכון לפטור את המערערות מהפקדת עירבון.

כלל הוא, כי "החובה להפקיד עירבון חלה גם בהליכים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, ובכלל זה עמותות, ארגונים וועדי פעולה הפועלים למטרות ציבוריות" (בר"ם 10956/08 סיאם נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 29.1.2009)). בכך אין כדי לשלול התחשבות אפשרית בהיותו של ההליך בעל משמעות חברתית או ציבורית כללית, בקביעת גובה העירבון. זאת בין היתר בשים לב לגישה המאופקת יחסית בהטלת הוצאות בהליכים המעלים סוגיה ציבורית חשובה, כשלעניין זה מובאים בחשבון, למשל, מעמדו של יוזם ההליך, חשיבותו של האינטרס הציבורי הנדון, והיעדר עניין אישי בהליך (ראו והשוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם, 16.6.2005)); בית המשפט עשוי להתחשב, במקרים מתאימים, גם בצורך להימנע מהכבדת יתר על עותרים ציבוריים – הכבדה שעלולה להיות מתורגמת להרתעת-יתר ולהדרת רגליהם מנקיטת הליכים (ראו עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל נ' המועצה האזורית משגב (לא פורסם, 10.5.2004); דנג"ץ 9865/06 ח"כ אילטוב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 11.2.2007)).

עם זאת, כאמור, הכלל הוא שטענה בדבר אופיו הציבורי של ההליך אינה מאיינת את הצורך בהפקדת עירבון. כך בכלל, וכך במיוחד מקום שבו בית המשפט קמא פסק הוצאות בשיעור לא מבוטל, שאז נחלשת ההנחה כי ערכאת הערעור תימנע מפסיקת הוצאות אם יידחה הערעור.

הנה כי-כן, היה על המערערות במקרה זה להציג, כמקובל בבקשות לפטור מהפקדת עירבון, תשתית עובדתית וראייתית מלאה באשר למצבן הכלכלי וליכולתן לגייס את הסכום הדרוש. זאת לא עשו המערערות. בכל הנוגע למערערות 6-1 הוגשו תצהירים כלליים בלבד ללא פירוט מלא ותיעוד בעניין המצב הכלכלי (לרבות הכנסות בני הזוג וכד'). אך גם אם אניח כי מצבן הכלכלי של המערערות 6-1 קשה, הרי שאף לגבי המערערת 7 אין בבקשה אלא טענה כללית כי העירבון אינו מתוקצב בתקציב העמותה, וכי דרישה להפקדתו תפגע בהתנהלותה הסדירה ובמתן שירותים אחרים על-ידה. בטענות אלה לא סגי, וכבר נפסק כי עצם העובדה שבעל דין הפונה לבית המשפט הוא גוף הפועל ללא כוונת רווח ולמטרות חברתיות, אין בה די כדי להוביל למתן פטור (ראו למשל בג"ץ 7231/07 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (לא פורסם, 1.11.2007)). בענייננו, בהיעדר נתונים מינימאליים ואסמכתא כלשהי בנוגע ליכולתה של המערערת 7 להפקיד עירבון, לא ניתן להיעתר לבקשה שלפניי, מה עוד שמן הבקשה עולה כי יש בידי המערערת 7 להפקיד עירבון (גם אם הדבר יגרע, לדבריה, מסעיף תקציבי שיועד למטרות אחרות).

למותר לציין כי אם בית המשפט העליון יפסוק לטובת המערערות, או שיימנע מלחייבן בהוצאות, יושב העירבון (בכפוף להיעדר מניעה בדין).

התוצאה היא כי יש לדחות את הבקשה לפטור מערבון.

בנסיבות העניין מצאתי לנכון להפחית קמעא את סכום העירבון ולהעמידו על סך של 20,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.