עע"מ 3037/22 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 16.3.2022

(עת"ם 9347-02-22, השופטת

ט' חיימוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגישו המבקשים נגד החלטת המשיבה 1, הוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה ) מיום 27.1.2022.

2.

המבקשים הם חמישה אחים תושבי האזור שנכנסו לישראל, ושוהים כיום, על-פי האמור בבקשה, ברמלה וברהט. ביום 16.7.2019 המבקשים פנו לוועדת המאוימים בבקשה שיוצאו להם היתרי שהייה בישראל על רקע מאוימות. בבקשה נטען כי ביום 14.6.2019 נרצח בכפר מגוריהם אדם שהיה פעיל חמאס, בעקבות סכסוך משפחות (להלן: המנוח ). לטענת המבקשים, תנועת חמאס האשימה אותם במותו של המנוח, על רקע היותם, לפי החשד, משתפי פעולה עם ישראל. המבקשים פירטו בבקשתם כי ביתם וכלי הרכב שבבעלותם הוצתו, וכי הם, יחד עם כ-50 מבני משפחתם המורחבת, נאלצו להימלט לישראל. עוד ציינו המבקשים, כי בזמן שחלף התירו "נכבדי האזור" את חזרתם של בני המשפחה האחרים לביתם, אך עליהם נאסר לשוב למקום. על כן, כך נטען, למבקשים צפויה סכנה אם יבקשו לשוב לביתם. בהמשך לכך המבקשים הגישו מסמכים נוספים המלמדים, לשיטתם, כי הוגש נגדם כתב אישום ברשות הפלסטינית בהיעדרם המייחס להם אחריות להמתת המנוח.

3.

ביום 17.9.2019 נשלחה למבקשים תשובתה של מרכזת ועדת המאוימים, לפיה הנסיבות שתוארו על-ידם נוגעות ל"סכסוך פנימי בין המשפחות המעורבות" וכי אין מדובר בנושא המצוי בסמכותה של ועדת המאוימים. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים בעבר עתירה קודמת לבית המשפט המחוזי, ולצדה בקשה למתן צו ביניים (עת"ם 50-12-19). ביום 31.12.2019 בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מתן צו ביניים המונע את הרחקת המבקשים מישראל עד להכרעה בעתירה (סגן הנשיא (כתוארו אז) ק' ורדי ). ביום 14.7.2020 ניתן פסק דין אשר קיבל את העתירה והורה כי עניינם של המבקשים יובא לדיון בפני ועדת המאוימים, וכי צו הביניים יוסיף לעמוד בתוקפו עד למתן החלטתה של ועדת המאוימים או עד למתן החלטה אחרת (השופטת העמיתה י' שטופמן ).

4.

ביום 27.1.2022 ועדת המאוימים חזרה ודנה בעניינם של המבקשים. בפני הוועדה הובאו עמדתו של שירות הביטחון הכללי, לפיה אין אצלו כל מידע בעניינם של

המבקשים, וכן עמדתה של משטרת ישראל, לפיה אין כל אינדיקציה למאוימות כלפי המבקשים. כמו כן הובאו בפני הוועדה נתונים שנאספו במנהל האזרחי באיו"ש, לפיהם, בין היתר, המבקשים לא החזיקו בעבר בהיתרי שהייה על בסיס מאוימות. בנוסף הוצג לוועדה חומר חסוי בעניינם של המבקשים.

5.

לאחר בחינת הבקשה ומכלול העמדות שבפניה, ועדת המאוימים החליטה לדחות את הבקשה. בהחלטה צוין, כי לפי גרסת המבקשים עצמם רצח המנוח אירע כתוצאה מסכסוך משפחות, וכי השתייכותו לארגון החמאס אינה רלוונטית לטענות שהועלו נגד המבקשים ובני משפחתם. כמו כן צוין כי העובדה שחלק מבני המשפחה קיבלו היתר לשוב לביתם מטילה ספק בגרסת המבקשים. אשר למסמכים שצירפו המבקשים, צוין כי הם אינם תומכים בטענותיהם. בפרט, צוין ביחס לכתב האישום שצורף, כי הוא נושא תאריך מוקדם למועד הרצח (13.6.2019). כמו כן, צוין כי רישום המעברים של המבקש 1 מלמד שהוא שהה באזור לאחר האירועים הנטענים, באופן שמעורר שאלות ביחס לטענת המאוימות.

6.

בד בבד עם פנייתם לוועדת המאוימים, ביום 16.7.2019 המבקשים פנו גם למשיבה 2, יחידת מתאם הרווחה במנהל האזרחי (להלן: יחידת מתאם הרווחה ). כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 23.12.2019 החליטה יחידת מתאם הרווחה על דחיית פנייתם, משום שהמבקשים טענו למאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, נסיבות שאינן נמנות עם המקרים שבתחום טיפולה של יחידת מתאם הרווחה. ההחלטה האמורה לא צורפה לבקשה דנן.

7.

בהמשך לכל האמור, המבקשים הגישו עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטות שפורטו, ולצדה בקשה למתן צו ביניים. ביום 6.2.2022 ניתן צו ארעי, שתוקפו הוארך ביום 2.3.2022, עד למתן החלטה בעתירה גופה (השופטת חיימוביץ ).

8.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקבעו כי אף אם המבקשים מאוימים, הסיבה לכך אינה החשד לרצח המנוח על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, אלא קיומו של חשד לרצח בעלמא כלפיהם. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ניהולה של חקירה פלילית על-ידי גופי חקירה ותביעה ברשות הפלסטינית אינו עילה למאוימות.

9.

בית המשפט המחוזי עיין במסמכים שצירפו המבקשים בפנייתם לוועדת המאוימים, וקבע כי אין הם מוכיחים את טענותיהם, בהתייחסו בין השאר לכך שאלו אינם מתייחסים לחשד לשיתוף פעולה של המבקשים עם ישראל, להבדיל מהתייחסות לחשדות למעורבות ברצח.

10.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי החלטתה של יחידת מתאם הרווחה לדחות את פנייתם של המבקשים הייתה נכונה בהתחשב בעמדת המבקשים כי מאוימותם קשורה בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. בית המשפט המחוזי ציין, כי פתוחה בפני המבקשים הדלת לשוב ולפנות ליחידת מתאם הרווחה, ככל שלטענתם האיום הוא בגין סכסוך משפחתי.

11.

בסיכומו של דבר, דחה כאמור בית המשפט המחוזי את העתירה, אך הותיר את צו הביניים על כנו למשך 60 ימים, עד ליום 16.5.2022.

12.

ביום 8.5.2022 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצדו את הבקשה דנן. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. לטענתם הם עמדו בנטל להוכיח שהסכנה הצפויה להם בשטחי הרשות נובעת מחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. עוד הם טוענים כי אין טעם בפנייה חוזרת מטעמם ליחידת מתאם הרווחה, לאחר שפנייתם הקודמת נדחתה, וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לראיות הנוספות שהצטברו לאחר פנייתם לוועדת המאוימים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת בקשתם, לנוכח הסכנה הצפויה להם בשטחי האזור, וכאשר לא נטען ששהותם בישראל עשויה לסכן את שלום הציבור או את ביטחון המדינה.

13.

בו ביום הוריתי למשיבים להגיב לבקשה, וכן הוריתי על מתן צו ארעי המונע את הרחקתם של המבקשים מישראל עד להחלטה אחרת.

14.

ביום 2.6.2022 הגישו המשיבים את תשובתם, שבה טענו כי דין הבקשה להידחות. המשיבים טוענים, כי סיכויי הערעור להתקבל – נמוכים, וכי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בו. המשיבים סבורים כי החלטתה של ועדת המאוימים הייתה סבירה והתבססה על מכלול החומר שהוגש לעיונה. יתר על כן, המשיבים מדגישים כי אף בית המשפט המחוזי בחן לעומק את התשתית העובדתית שהניחו המבקשים, ומצא כי אין בה כדי להוכיח את טענתם לפיה המאוימות הנטענת על-ידם מתבססת על שיתוף פעולה עם ישראל. אשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי האינטרס הציבורי מחייב לדחות את ניסיונם של המבקשים "לקנות זמן" בישראל באמצעות נקיטה בהליכים משפטיים שאין להם תוחלת.

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בחומר הסודי שהוגש לעיוני בהתאם להחלטתי מיום 9.6.2022, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

16.

כידוע, השיקולים החלים על בקשה למתן סעד זמני בערעור הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות. שיקולים אלו רלוונטיים גם בבקשה למתן סעד מסוג זה המבוקש כעת (ראו למשל: עע"ם 4196/19 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 8 (28.1.2020); עע"ם 5692/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 (25.8.2020); עע"ם 5311/20 פלונים נ' שירות הביטחון הכללי , פסקה 6 (10.12.2020)). בענייננו, בהתחשב במכלול הנסיבות, שיקולים אלה מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה.

17.

בקצרה אציין כי לאחר שעיינתי בחומר הסודי אינני סבורה שקיים בסיס לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה. בנסיבות אלה, לא ארחיב באשר לסיכויי הערעור, מעבר לקביעה שמדובר בערעור בעל היבטים עובדתיים מובהקים. על כך יש להוסיף כי קביעותיה של ועדת המאוימים באשר לרישומים בדבר הימצאותו של המבקש 1 בשטחי האזור לאחר האירועים הנטענים מקשות אף הן על ההיענות לבקשה.

18.

יובהר, כי בניגוד לנטען על-ידי המבקשים, ביכולתם לשוב ולפנות ליחידת מתאם הרווחה, ככל שלגרסתם המאוימות היא על רקע סכסוך משפחתי (ראו והשוו: בג"ץ 9450/16 פלוני נ' ועדת המאוימים (12.12.2016)). במקרה זה יוכלו המבקשים לעתור גם לסעד זמני, בהתאם לנהלים הרלוונטיים. איני מביעה כל עמדה ביחס לכך.

19.

סוף דבר: הבקשה למתן סעד זמני נדחית. ממילא, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 8.5.2022 – מבוטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.