עע"מ 3152/19 אלעד על הים בע"מ נ. עיריית נתניה

המערערת החזיקה במסעדה בחוף הים בנתניה מאז שנת 2013 על פי התקשרות שנעשתה במכרז עם המשיבה 1 שתוקפו היה עד לחודש אוקטובר 2018. כפי שנפסק על ידי בית המשפט לענייניים מנהליים, המערערת עשתה דין לעצמה והמשיכה להחזיק במסעדה חרף דרישות העיריה וחרף העובדה שלא ניתן בעתירתה נגד המכרז נושא הדיון שלפנינו צו ביניים שהתבקש על ידה.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט העמית א' ש' שילה ) קבע בהחלטה מיום 8.4.2019 כי עונת הרחצה החלה באותם ימים והימנעות המערערת מלמסור את החזקה לזוכה במכרז אינה אלא "מעשה בריונות". בית המשפט הוסיף וקבע כי טענות המערערת הן טענות כלליות שאינן מצדיקות המשך ההחזקה במסעדה וכי מטרת העתירה היא לדחות את הקץ ולאפשר למערערת להמשיך להפעיל את המסעדה ללא מכרז וללא זכות. ביום 16.4.2019 דחה בית המשפט את העתירה בשל כך שהעתירה הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים ובעשיית דין עצמי וחייב את המערערת בשכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות.

הערעור שלפנינו נסב הן על דחיית העתירה בלא שבית משפט נדרש לטענות בדבר פגמים במכרז, הן על פסיקת ההוצאות.

לאחר שמיעת טיעוני בא כוח המערערת לא ראינו לבקש תשובה. אכן, אילו היתה המערערת מעלה טענות בעלות משקל בדבר פגמים מהותיים, היה מקום לאזן בין השיקול של שמירה על שלטון החוק לבין טענות הסף כפי שנפסק לא אחת בהלכות שיצאו לפני בית משפט זה.

אולם, לאחר ששקלנו את הטיעונים, לא זה המצב שלפנינו ונחה דעתנו כי טענות העיריה לפיהן הפעלה באמצעות זכיין אינה בבחינת הסתייגות מתנאי המכרז בנסיבות הספציפיות, ראויות להשמע. הוא הדין גם בהתייחס לטענות אחרות שאותן מעלה המערערת. לא מצאנו אפוא כי אינטרס ההגנה על שלטון החוק מצריך התערבות. גם גובה ההוצאות בערכאה קמא אינו מגלה עילה להתערבות בהינתן הנושא הכלכלי שעל הפרק.

הערעור נדחה אפוא, המערערת תישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים לערעור בסך של 15,000 ש"ח (ובסך הכל 45,000 ש"ח).