עע"מ 3258-22 עע"מ 3258-22

בתיק עע"מ 3258/22

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים

עע"מ 3258/22

לפני:

כבוד הנשיאה א' חיות

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופט י' כשר

המערערים:

1.רהאם אבו סנינה

2. נדים ג'אבר

3. כרים ג'אבר

נ ג ד

המשיבים:

1. שרת הפנים

2.משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה מזרח ירושלים

3.הוועדה המקצועית המייעצת לשרת הפנים (הוועדה ההומניטרית לתושבי האזור)

בקשת המשיבים למחיקת הערעור מיום 14.11.2022;

בקשת המערערים לפסיקת הוצאות מיום 15.11.2022;

תשובת המשיבים לבקשת המערערים מיום 16.11.2022

בשם המערערים:

עו"ד נג'יב זאיד

בשם המשיבים:

עו"ד שרון אבירם; עו"ד אסתי אוחנה

פסק-דין

1.ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"מ (מינהליים י-ם) 56260-07-21 מיום 23.2.2022 (השופט ר' וינוגרד), אשר בגדרו נדחתה עתירת המערערים נגד החלטת המשיבים, שלא ליתן למערערים 3-2 רישיון ארעי לישיבה בישראל מסוג א/5 או רישיון לישיבת קבע.

2.לערעור זה קדמה שורה של הליכים אשר במסגרתם ניסו המערערים 3-2 להסדיר את מעמדם בישראל. ראשיתם של ההליכים בבקשה שהגישה המערערת 1 כבר בשנת 2004 לאיחוד משפחות. בקשה זו ובקשות נוספות שהוגשו מטעמם נדחו, ובעקבות זאת פנו המערערים בבקשה למשיבה 3 (להלן: הוועדה). החלטת הוועדה בוששה להגיע, ובנסיבות אלו עתרו המערערים לבית משפט זה (בג"ץ 5801/17). בשלב זה הוענקו למערערים 3-2 היתרי שהייה, והעתירה נמחקה. בהמשך לכך, עתרו המערערים לבית המשפט לעניינים מינהליים בטענה כי יש להעניק להם רישיון לישיבת ארעי בישראל (עת"מ (מינהליים י-ם) 9164-12-18), אך עתירה זו נדחתה וערעור שהגישו המערערים לבית משפט זה נמחק אף הוא, תוך שצוין שקמה הצדקה לכך שהוועדה תבחן מחדש את סוגיית מעמדם נוכח שינוי נסיבות שחל בעניינם (עע"מ 3844/19). בקשתם הנוספת של המערערים נדחתה, והמערערים עתרו בשנית לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ (מינהליים י-ם) 32867-10-20). העתירה נדחתה לאחר שהמשיבים החליטו לשוב ולבחון בשלישית את עניינם של המערערים – אך גם זו הפעם דחו את בקשתם. על כך הגישו המערערים עתירה נוספת, אשר נדחתה אף היא, ומכאן ערעור דנן.

3.ביום 14.11.2022 הודיעו המשיבים כי לאחר בחינה נוספת, החליטה שרת הפנים לקבל את בקשת המערערים 3-2 וליתן להם רישיון לישיבת ארעי בישראל מטעם הומניטרי מיוחד. המשיבים ציינו כי בנסיבות אלו הערעור מתייתר, ועל כן ביקשו למחקו. המערערים אינם מתנגדים למחיקת הערעור, אולם לשיטתם יש לחייב את המשיבים בהוצאותיהם. לטענתם, הסעד המבוקש התקבל רק בעקבות הגשת הערעור ולאחר שנשאו בתשלום שכר טרחה ואגרות שונות. המשיבים מצידם התנגדו לפסיקת הוצאות וטענו כי הבחינה הנוספת בוצעה מיוזמתם, וכי בתיק לא הוגשו סיכומי תשובה ולא התקיים בו דיון. לכל היותר, כך נטען, יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

4.אשר על כן, הערעור מוצה והוא נמחק בזאת. בהינתן העובדה שבסופו של יום ניתן למערערים הסעד שנתבקש על ידם, אך זאת רק לאחר הליכים רבים שנאלצו להגיש ולנהל לאורך השנים בעניין מעמדם, אנו מוסיפים ומורים כי המשיבים יישאו בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך דין בערעור בסך 6,000 ש"ח.