עע"מ 3370/07 שריף הזימה נ. ראש המועצה המקומית אבו-סנאן -נוהאד משלב

לפניי בקשה מטעם המערער למחיקת הערעור ובקשה מטעם משיבים 1 -3 לחיוב המערער בהוצאות.

1.

הערעור נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, אשר דחה עתירה מינהלית שהגיש המערער נגד החלטת המועצה המקומית אבו סנאן (משיבה 3; להלן - המועצה) לאשר התקשרות המועצה עם משיב 2 כיועץ משפטי של המועצה. המערער טען כי במינוי האמור יש משום ניגוד עניינים משום שהמשיב 2 הינו בן אחותו של ראש המועצה. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי העתירה אינה "בשלה" לדיון משפטי וכי על המועצה לשוב ולדון בנושא לאחר שמיעת העמדות המעודכנות של כל הנוגעים בדבר, לרבות עמדת משרד הפנים, ועל יסוד תשתית עובדתית רלוונטית ומלאה. כנגד קביעה זו הופנה הערעור, שהוגש ביום 16.4.2007. על יסוד צו סיכומי טענות שהוצא ביום 22.7.2007 הוגשו סיכומים מטעם המערער, משיבים 1 – 3 ומשיב 4.

2.

ביום 24.4.2008 הגיש המערער בקשה למחיקת הערעור ולהשבת הערבון שהפקיד. בבקשה הוסבר כי המועצה שבה ודנה בנושא וקיבלה החלטה ועל החלטתה הוגשה עתירה מינהלית חדשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. ביום 24.3.2008 ניתן פסק דין בעתירה החדשה, ועל כן הערעור שבכותרת איבד את טעמו. המערער הוסיף וציין כי קביעת הדיון בעתירה לחודש מאי 2008 רוקן אותו מטעמו, שעה שכבר עברו למעלה משנתיים ממינויו של משיב 2 לתפקיד ובעוד כחצי שנה יתקיימו בחירות חדשות לרשות המועצה וסביר להניח שההנהלה הקיימת תתחלף. משיבים 1 – 3 הודיעו בתגובה כי הם עומדים על פסיקת הוצאות לטובתם. לטענתם, מלכתחילה הגשת הערעור הייתה מיותרת לחלוטין והגשתו אילצה את המשיבים להגיש סיכומים. משיב 4 הודיע כי אינו מתנגד למחיקת הערעור ולהשבת הערבון.

3.

לאחר שעיניתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי יש למחוק את הערעור ללא חיוב המערער בהוצאות. ככלל, יש טעם בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב ישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 12.7.1990)). כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מ דובר , עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

4.

במקרה שלפניי, הבהיר המערער את הטעם לחזרתו מן ההליך. הטעם נעוץ בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעתירה השנייה שהגיש לאחר אישור מחודש של המועצה למינוי משיב 2. מקובלת עלי עמדת המערער כי במצב דברים זה, התייתר המשך בירורו של ההליך שבכותרת, ואף המשיבים אינם חולקים על טיעון זה. לכך מתוספת הטענה כי ממילא כהונת משיב 2 קרובה ככל הנראה לסיומה. את הבקשה לפסיקת הוצאות משתיתים משיבים 1 - 3 על עצם הגשת הערעור מלכתחילה. טענות אלה נוגעות במישרין לערעור גופו, ואין מקום להידרש להן במסגרת הבקשה שלפניי. מכל מקום, משהצביע המערער על טעמים מוצדקים לחזרתו מן ההליך, שהפך להליך תיאורטי עקב החלטה מאוחרת של בית המשפט המחוזי, לא ראיתי הצדקה להשית עליו הוצאות בגין הגשת ההליך.

אשר על כן, נדחית הבקשה לפסיקת הוצאות. הערבון שהופקד עם פתיחת ההליך יושב למפקידו, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין לכך מניעה בדין.