עע"מ 3398/18 רפאל בוחבוט נ. מועצה מקומית להבים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ח' סלוטקי ) מיום 5.3.2018, שניתן בתיק עת"מ 58946-01-18, במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש להורות על הפסקת פעולות הקמת מגרש קט רגל על המקרקעין הסמוכים לבית מגוריו (להלן: המקרקעין ).

2.

המבקש טען בעתירתו כי פעולות הקמת מגרש הקט רגל הן בלתי חוקיות, מבוצעות ללא היתר בניה ובניגוד לתב"ע מאושרת. ביתר פירוט נטען כי על המקרקעין הוקם כבר מגרש כדורגל ולפיכך, בהתאם להוראות התב"ע, לא ניתן להקים במקום מגרש נוסף של קט רגל שהוא זהה במהותו למגרש כדורגל. המבקש הוסיף כי הקמת מגרש הקט רגל תהווה עבורו מטרד נוכח הקרבה לבית מגוריו.

בתגובה לעתירה, טענו המשיבות כי הקמת מגרש הקט רגל תואמת את התכנית החלה על המקרקעין וכי לא נדרש היתר בניה לביצוע עבודות אלה הכוללות אישור הקרקע, שתילת דשא וסימון בגדר. עוד הדגישו המשיבות כי המבקש אינו נקי כפיים שכן הוא הורשע בעבר בביצוע עבודות בניה ללא היתר.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בפסק הדין נקבע כי על המקרקעין חלה תב"ע 188/03/07, לפיה ניתן להקים על המקרקעין "מגרשי ספורט שונים, מגרש כדורגל ושירותי אזור נלווים" (סעיף 8.4 לתב"ע). נקבע כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי משחק הקט רגל זהה במהותו למשחק הכדורגל, ולפיכך הקמת מגרש הקט רגל נכללת ב"מגרשי ספורט שונים" כמפורט בהוראת סעיף 8.4 לתב"ע.

עוד נקבע כי עבודות הקמת מגרש הקט רגל פטורות מהיתר בניה בהתאם לתקנות התכנון ובניה (עבודות ומבנים פטורים מהיתר) התשע"ד-2014 (סעיפים 6 ו-31(א) לתקנות).

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו – היא הבקשה שלפני.

בבקשה חזר המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי כי משחקי הקט רגל והכדורגל חד הם, וכי היה על בית המשפט להפעיל את ידיעתו השיפוטית בדבר זהות מאפייני שני המשחקים. עוד נטען כי עבודות הקמת המגרש מבוצעות ללא היתר בניה כנדרש. המבקש הוסיף וטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו ולו מן הטעם כי אם לא תעוכב הקמת מגרש הקט רגל יסוכל הערעור שהוגש על ידו.

5.

המשיבות סומכות ידיהן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועומדות על דחיית הבקשה והשתת הוצאות לטובתן.

6.

דין הבקשה להידחות.

תחילה אעיר כי הבקשה הוגדרה אמנם כבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אולם בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש ולא נתן כל הוראה אופרטיבית במסגרת פסק הדין שניתן לעכבה. לפיכך, למעשה, בקשתו של המבקש היא במהותה בקשה למתן סעד זמני בערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וראוי היה להכתירה ככזו (ראו ע"א 1738/10 קרויטורו נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 2 (18.3.2010)). בבקשה מסוג זה על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים במצטבר - כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ( ע"א 6173/14

לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 8 (28.10.2014)).

7.

בענייננו, די בשיהוי בהגשת הבקשה כדי לדחותה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 5.3.2018. הערעור על פסק הדין הוגש על ידי המבקש ביום

29.4.2018 ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה רק ביום 22.7.2018. מאז שניתן פסק הדין הספיקה המשיבה 1, כנטען על ידה בתשובתה, לבצע את מרבית העבודות להקמת מגרש הקט רגל בעלות של כ-500,000 ש"ח. שיהוי זה גרם להיווצרותו של "מעשה עשוי" ודי בו כדי לדחות את הבקשה (ראו: ע"א 9047/10 גרינברג נ' בן דרור (8.8.2011)).

8.

למעלה מן הצורך אציין כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (שמבלי לקבוע מסמרות, אף הם אינם נראים גבוהים), שכן גם אם יתקבל הערעור, לא יהיה קושי של ממש להשיב את המצב לקדמותו.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבות הוצאותיהן בסכום כולל של 3,000 ש"ח.