עע"מ 3536/07 לויס אבו חנא נ. זהבית צרפתי

1.

ביום 11.3.07 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן נשיא מ' נאמן) בו הורה בית המשפט למשיבים 6, 7 ו-8 (ראש מועצה מקומית מעיליא, המשרד לאיכות הסביבה, והממונה על איכות הסביבה) לעשות שימוש בסמכות המוקנית להם על פי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1960, וליתן צו הפסקה מינהלי בדרך של סגירת חצרים או בכל דרך מינהלית אחרת, כדי להביא להפסקה של ממש של גידול חזירים בעיסקיהם של המשיבים 9 עד 14. בפסק הדין נקבע כי עסקים אלה המופעלים על ידי משיבים אלה פועלים ללא רשיון עסק, והפעלתם גורמת מטרדים סביבתיים כבדים לעותרים ולציבור. לאחר דיון בטענות בענין שיהוי ובשאלות סמכות, פסק בית המשפט לעניינים מינהליים לגופו של הסעד המבוקש. הוא קבע, כי מ דובר בדירי חזירים הפועלים במשך תקופה ארוכה בלא רשיון עסק ובדרך שיש בה פגיעה סביבתית ניכרת, וחרף זאת, לא נקטו הגורמים

האחראים על רישוי העסקים ואיכות הסביבה באמצעים הנדרשים כדי למנוע זאת. לדברי בית המשפט, מ דובר

בפגיעה קשה באיכות הסביבה הנגרמת מדירי החזירים במעיליא, בעוד הגורמים המוסמכים לא הפעילו את סמכותם למנוע זאת, כפי שהיו אמורים לעשות. בשוקלו את הסעדים כנגד המשך פעולתם של עיסקי החזירים במיעליא, שקל בית המשפט מחד את האינטרס הציבורי שבהפסקת פעולת עסקים אלה הפועלים ללא רשיון, ואת חשיבות הפסקת המטרד והמפגע הסביבתי הכרוך בפעילותם. מנגד, התחשב בטענות בעלי העסקים לפיהן סגירת העסקים תפגע בזכותם לחופש עיסוק ותכה כלכלית בהם ובמשפחותיהם. בהתנגשות זו בין האינטרסים השונים, קבע בית המשפט כי שיקולי האינטרס הציבורי בהפסקת העסקים הפועלים ללא היתר, ושיקולי ההגנה על איכות החיים ואיכות הסביבה גוברים בנסיבות העניין על הפגיעה בעיסקיהם של בעלי הדירים. בית המשפט מציין בסוף פסק דינו (פסקה 19):

"לאור החומרה שבה יש להתייחס לעבירות שיש בהן פגיעה באיכות הסביבה, ובשים לב לכך שחלק ניכר מהנזק הוא לטווח ארוך, ויתכן שהוא אף לא ניתן לתיקון, הנני סבור כי מן הראוי שהגורמים המתאימים יפעלו בהקדם להגשת כתב אישום נגד כל אותם משיבים המפעילים את החזיריות שלא כדין. כמו כן, נוכח הסעד המוגבל שיכול בית משפט זה לתת ביושבו כבית משפט לענינים מינהליים, אין לי אלא להציע לעותרים הרואים עצמם נפגעים מהמטרדים שיוצרים החזיריות, להגיש תביעה אזרחית לצו מניעה או לסעד אחר. בנוסף, נוכח זאת שמ דובר

פה בעבירות פליליות לכאורה, יכולים העותרים לפנות לרשות המוסמכת להגיש כתב אישום ולבקש ממנה לנקוט בהליך פלילי נגד בעלי/מפעילי החזיריות".

2.

חלק מבעלי דירי החזירים שכנגדם ניתן פסק הדין הגישו ערעור לבית משפט זה, ובו הם עותרים לביטול פסק הדין בטענות שונות. יוזמי הגשת העתירה המינהלית (הם המשיבים 1 עד 5 בבקשה שלפנינו) מתנגדים לבקשה בטענה, ראשית, כי מ דובר בעיסקי גידול חזירים הפועלים בלא רשיון עסק על פי החוק. שנית, לטענתם, עסקים אלה ממוקמים בסמוך למגורי משיבים 1 ו-2, וקרוב לעיסקיהן של משיבות 3 ו-4, וליד הגבול המוניציפלי של משיבה 5, והפעלתם מהווה מטרד כבד של רעש, ריח, וזיהום מקורות מים. בנסיבות אלה, על פי הטענה, אין לעכב עוד את הפעלת הסמכויות המינהליות שנועדו להסיר את המפגע האמור, עיכוב אשר ינציח את הסחבת הקשה המתקיימת כבר תקופה ארוכה בנושא זה, וגורמת לנזקים כבדים שאינם בני תיקון. נטען, כי סיכויי הערעור אינם טובים, ואין הצדקה לתת גיבוי להמשך התנהלות בלתי חוקית של עסקים הגורמים נזקים סביבתיים קשים ובלתי הפיכים בדרך של מתן צו לעכב ביצוע מהלכים שנועדו לסלק תופעה בלתי חוקית מתמשכת.

3.

המדינה מתנגדת אף היא לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לעמדתה, לא מתקיימים במקרה זה התנאים המוקדמים לעיכוב ביצוע פסק הדין. סיכויי הערעור נמוכים, ובמאזן הנוחות יש לתת משקל מכריע לפגיעה הקשה באיכות הסביבה הנגרמת מהפעלת עיסקי החזירים ולעובדת פעילותם בלא היתר ובניגוד לחוק תקופה ארוכה.

4.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

על פי תקנה 43 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן; כן רשאי בית המשפט העליון להורות על עיכוב ביצוע החלטה שהיא נושא בקשת ערעור. יש להניח כי השיקולים המקובלים לענין עיכוב ביצוע פסקי דין, המקובלים בסדר הדין האזרחי, חלים בשינויים המחוייבים, גם בעתירות מינהליות. בהקשר זה, נקודת המוצא הינה כי אין מעכבים פסק דין שניתן גם אם הוגש לגביו ערעור, אלא מקום שסיכויי הערעור נראים טובים, ומקום שמאזן השיקולים והנוחות בין בעלי הדין נוטה לטובת מבקש עיכוב ביצוע הפסק.

בענייננו, מ דובר

בניהול דירי חזירים למשך תקופה ארוכה בלא רשיונות עסק ובניגוד לחוק. לכך מצטרפת קביעה עובדתית של הערכאה הדיונית לפיה אופן ניהול דירי החזירים ומיקומם מהווים פגיעה ממשית באיכות הסביבה, ויוצרים מטרד של ממש לבני אדם ולעסקים המצויים בסמוך למקום, ופוגעים קשות באיכות חייהם. מצד שני, ברי כי אמצעים המופעלים כנגד ניהול העסקים פוגעים בחופש העיסוק של מפעיליהם ובני משפחותיהם. אולם, כזה הוא דינו של בעל עסק הפועל בלא היתר ושלא במסגרת החוק, והפגיעה בחופש העיסוק לא תשמש טענה טובה בפיו במיוחד כאשר ניהול עיסקו שלא כדין פוגע גם פגיעה ממשית באיכות הסביבה ובזכותם של בני הציבור לאיכות חיים ברמה נאותה.

5.

בנסיבות אלה, שילוב גורם אי החוקיות שבהפעלת העסקים המתנהלים ללא רשיון עסק עם גורם הפגיעה הקשה באיכות הסביבה מטים את מאזן הנוחות לטובת הנפגעים מניהול העסקים, ומביאים למסקנה כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין. חיזוק לכך נמצא בעובדה כי על רקע העדר רשיון עסק לבתי הגידול, נראה כי סיכויי הערעור שהוגש אינם טובים, גם אם נניח כי שאלת היקף הפגיעה באיכות הסביבה כתוצאה מניהולם נותרה פתוחה להשגות כאלה ואחרות. עם זאת, ברי כי במהלך הפעלת סמכויות הגורמים המוסמכים לסגירת עיסקי החזירים במעיליא, תעמודנה למבקשים זכויותיהם הדיוניות להעלות את טיעוניהם במסגרות שעוצבו לכך בחוק. אפשר אף שבמסגרת המהלכים שיינקטו על ידי הרשויות כאמור, ניתן יהיה למצוא פתרונות מתואמים בין הבעלים לרשויות שיאפשרו העברת העסקים למקום מותר ומתאים לצורך כך, תוך קבלת כל ההיתרים והרישיונות הנדרשים על פי החוק. הסדר כזה עשוי למנוע פגיעה בעיסוקם של בעלי עיסקי החזירים, וחשיבותו מבחינה זו היא רבה.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשים ישלמו לקבוצת המשיבים 1 עד 5 ולקבוצת המשיבים 7 ו-8 שכר טרחה בסך 15,000 ₪ שיחולק בחלקים שווים בין שתי הקבוצות.