עע"מ 3564/10 וחיד שויקי נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים

הנשיאה ד' ביניש:

הערעורים שלפנינו אינם מגלים עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לענינים מנהליים בירושלים. המערער, מוחמד סרחאן, שקיבל היתר לבנות קומה נוספת בביתו שבירושלים, חרג באופן בוטה על-ידי תוספת של 341 מ"ר לבניין שבו הותרה לו הבנייה, ועשה כן הן בהרחבת הקומה הראשונה והן בתוספת בקומה השנייה. עוד בשנת 2006 הוצא צו הפסקת עבודה שיפוטי כנגד הבנייה החריגה, אך המערער סרחאן התעלם מהצו, המשיך בבנייה ואף כתוצאה מההרחבה מכר שתי דירות למערערים בעע"ם 3564/10 אשר רכשו את הדירות וכבר גרים בהן שנים מספר. מאז ועד היום התגלגלו תביעותיהם של המערערים בתיקים שלפנינו בכל הערכאות ואף היו מספר פעמים בפני ועדות התכנון והבנייה במגמה למנוע את ביצוע צו ההריסה שהוצא כנגד החלקים שנבנו שלא כדין. כל הבקשות נדחו והמערערים לא אמרו נואש. ההליך האחרון שכנגדו מופנים הערעורים שלפנינו, היה מופנה בעתירה מנהלית נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. הוועדה החליטה בזמנו להפקיד תכנית מאוחרת שהגיש היזם במגמה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית. אלא שביוזמת היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, קיימה הוועדה דיון נוסף בו החליטה לחזור בה מההחלטה הקודמת להפקיד את התכנית.

לאחר בחינת המסמכים של התכנית ושמיעת טענות הצדדים באה הוועדה למסקנה כי היקפן הנרחב של עבירות הבנייה והתנהלותם של מגישי התכנית שהפרו צו ההפסקה השיפוטי, הזלזול במוסדות התכנון ובבתי המשפט, הם נתונים שאי אפשר להשלים עמם. לפיכך קבעה כי "בנסיבות העניין בהתחשב בהיקף העבירות ובהתנהלות מגישי התכנית אין כל הצדקה להכשרת עבירת הבנייה עתה, תוך התעלמות מהפגיעה בשלטון החוק", ולפיכך דחתה את התכנית.

בית המשפט קמא אישר את עמדת הוועדה ואנו לא רואים להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק. ערים אנו לטענת רוכשי הדירות שהמשיבים אינם מיחסים להם חוסר תום לב בפרשה, אולם כפי שקבע בית המשפט קמא, תרופתם היא בתביעות נגד מי שהכשילם בפרשה זו. לפיכך דין הערעורים להידחות.

משאמרנו זאת, נעיר ולא בשולי הדברים, כי התנהגותה של הוועדה המקומית בפרשה זו מעוררת תמיהה ויתכן שיש מקום לבחון אותה על-ידי גורם מוסמך, ואף הוועדה המחוזית יכולה לעשות זאת. איש מהמערערים לא הועמד לדין פלילי ועל היזם לא הוטל כל עונש על התנהגותו החמורה. משום מה ראתה הוועדה המקומית, בשלב הראשון, אף להמליץ על הפקדת התכנית. ענין זה, כמובן, אינו עניין לבירור במסגרת הערעורים שלפנינו. יתכן שיש מקום שהוועדה המחוזית תיתן מחדש דעתה בפרשה זו. עם זאת, הערעורים נדחים.