עע"מ 3842/09 אסתר שוורץ נ. קצין התגמולים

השופטת א' חיות:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גדות ) מיום 22.4.2009 בעת"מ 1996/07.

1.

הערעור דנן הוגש בשנת 2009 ועניינו בעתירת המערערים, יורשיו של חלל צה"ל גלעד שוורץ ז"ל (להלן: גלעד ), לקבלת הטבות ותשלומים מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון וזאת רטרואקטיבית מיום שבנם היה זכאי להכרה כנכה צה"ל. תהליך ההכרה בגלעד כנכה צה"ל החל ביולי 1999 לאחר שאובחן כחולה אפילפסיה והגיש

בקשה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. בקשתו של גלעד נדחתה על-ידי קצין התגמולים וערר שהוגש עליה לוועדת הערעורים נדחה אף הוא. רק לאחר שהוגש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בית המשפט ביום 27.11.2006 כי מחלת האפילפסיה בה חלה גלעד נגרמה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי (ע"א 3011/03) ועל כן הוא זכאי להכרה כנכה צה"ל בגינה, אך למרבה הצער גלעד נפטר בטרם ניתן פסק הדין האמור.

2.

בעקבות פסק הדין שהכיר בגלעד כנכה צה"ל, פנתה משפחתו לקצין התגמולים בבקשה להכיר בו מידית כנכה צה"ל וכן להעניק לו רטרואקטיבית את כל הזכויות להן היה זכאי. קצין התגמולים דחה את בקשת המערערים בהסתמכו על הוראת אגף השיקום מספר 80.23 (להלן: הוראה 80.23 ), המתייחסת למועד תחילת תשלומן של ההטבות אותן ביקשו המערערים והקובעת כי הן יוענקו מיום קבלת החלטת ההכרה באדם כנכה צה"ל ומשכך, אין מקום להיעתר לבקשת המערערים.

3.

בעתירה שהגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים, טענו המערערים כי בעניינם התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן האמור בהוראה 80.23 וקבלת התשלומים המבוקשים רטרואקטיבית, בהדגישם בהקשר זה את התנהלותו של קצין התגמולים ואת הימשכות הליכי ההכרה בגלעד כנכה צה"ל. לחלופין, טענו המערערים כי הוראה 80.23 היא הוראה מפלה שדינה להיפסל, שכן היא נסמכת כל כולה על מועד ההכרה באדם כנכה צה"ל ולא על המועד הרלוונטי לעניין זה שהוא מועד פציעתו.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירת המערערים על שני חלקיה: ראשית, נדחו טענות המערערים באשר להוראה 80.23 לגופה נוכח פסיקתו רבת השנים של בית משפט זה שאישר את תוקפה ושנית, נקבע כי בעניינם של המערערים לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהוראה 80.23 והענקת ההטבות והתשלומים שנתבקשו באופן רטרואקטיבי.

4.

המערערים לא השלימו עם פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים והגישו את הערעור שבפנינו ולאחר שני דיונים שהתקיימו בו (ביום 26.4.2010 ויום 5.1.2011), הוחלט להשהות את המשך הטיפול עד למתן פסק דין בהליך עקרוני תלוי ועומד - עע"מ 7335/10 קצין התגמולים נ ' לופו

(29.12.2013) (להלן: עניין לופו ) - בו שב בית משפט זה ונדרש לשאלת תוקפה של הוראה 80.23. ואכן, בפסק הדין שניתן בעניין לופו שינה בית המשפט (השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בהסכמת הנשיא א' גרוניס והמשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור ) את ההלכה הנוהגת והורה על בטלותה של הוראה 80.23, בקובעו כי ההחלטה להעניק הטבות ותשלומים מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון לפי מועד ההכרה באדם כנכה צה"ל, יוצרת אבחנה בלתי ראויה בין שני נכים שנפגעו או חלו בצורה דומה באותו יום ושהגישו את תביעותיהם באותו מועד, רק משום שההחלטה המכירה בנכותם התקבלה במועדים שונים. עם זאת, נקבע כי תחולתה של ההלכה בדבר בטלות ההוראה האמורה תהיה פרוספקטיבית, היינו מיום מתן פסק הדין (29.12.2013) ואילך . לעניין זה ציין בית המשפט כי :

בטלות הוראה 80.23 מביאה לשינוי, הלכה למעשה, של מדיניות התשלומים שבה נקט המערער במשך שנים ארוכות, ואשר על טיבה עמד בית משפט זה בהלכת בודיק , שאישרה אותה; ההסתמכות על הלכת בודיק הייתה משמעותית וסבירה, משאוזכרה במהלך השנים על-ידי בית משפט זה, בלא שסויגה, ותוך שיושמה בבתי המשפט האחרים כלשונה (ראו בבית משפט זה הלכת סולל בונה , פסקה 18 לחוות דעתו של הנשיא

ברק ; עניין איקאפוד , פסקה 1 לחוות דעתה של השופטת (כתארה אז) נאור )). עדות להסתמכותו של המערער נמצא גם באופן שבו בחר לנתב כספים, שנוספו לאורך השנים לתקציב אגף השיקום, למען הרחבת סל ההטבות הניתנות לאוכלוסיית הנכים מכוח הוראות האגף, תחת ניתובם לשינוי מדיניות התשלומים, וזאת תוך מחשבה מבורכת להקל על אוכלוסיית נכי צה"ל בהתמודדותם היומיומית עם הקשיים השונים. הוא לא תיאר לעצמו כי יידרש לשלמם רטרואקטיבית (שם, פס' ס"ב).

במאמר מוסגר יצוין עם זאת כי בעניינו של לופו עצמו כן ניתן להלכה החדשה תוקף רטרואקטיבי, בשל "הצורך במתן תמריץ למתדיין, במקרים הראויים לכך, לפעול לשינוי ההלכה הקיימת" (שם, פס' ס"ו והאסמכתאות שם).

5.

לאחר מתן פסק הדין בעניין לופו , הגיש לופו בקשה לדיון נוסף בפסק הדין וזו התמקדה בשאלת תחולתה של ההלכה החדשה שנקבעה. בבקשה נטען כי קביעותיו של בית משפט זה באשר לתחולה הפרוספקטיבית של בטלות הוראה 80.23, סותרות הלכות קודמות ומבוססות של בית משפט זה, לפיהן בנסיבות המתוארות על פסק הדין לחול רטרואקטיבית. סמוך לאחר הגשת הבקשה לדיון נוסף, הוגשו בקשות הצטרפות להליך הדיון הנוסף מצד מתדיינים אשר ניהלו באותה עת הליכים בבתי משפט לעניינים מינהליים באשר לתוקפה של הוראה 80.23.

ביום 18.12.2014 נדחתה הבקשה לדיון נוסף על-ידי השופט ס' ג'ובראן ו נוכח התוצאה אליה הגיע, לא נדרש השופט ג'ובראן בהחלטתו לבקשות ההצטרפות להליך (ראו: דנ"מ 302/14).

6.

בעקבות פסק הדין בעניין לופו וההחלטה בבקשה לדיון נוסף, הגישו הצדדים בערעור דנן את עמדותיהם בשאלה כיצד משליכה ההלכה החדשה על הערעור דנן. המערערים טוענים כי יש להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין לופו באשר לבטלות הוראה 80.23 גם על עניינם. לטענתם, בפסק הדין בעניין לופו לא התייחס בית המשפט מפורשות להליכים תלויים ועומדים הממתינים לפסיקתו של בית משפט זה, ומשכך הם סבורים כי אין מניעה להחיל את ההלכה שנקבעה גם בעניינם. לטענת המערערים, הגם שיש טעם תקציבי מובן בצמצום היקף תחולתה של ההלכה שנקבעה בעניין לופו , החלתה על עניינם לא תיצור מעמסה תקציבית שכן לטענתם הם חלק מקבוצה מצומצמת מאוד של מתדיינים שההליכים בעניינם היו תלויים ועומדים טרם שניתן פסק הדין בעניין לופו , ולחברי קבוצה זו, כך לטענתם, יש להעניק את הסעד המבוקש. עוד טוענים המערערים כי הימנעות מהחלת ההלכה החדשה עליהם מוליכה לתוצאה בלתי-צודקת שתיפגע בהם קשות, וזאת ללא כל טעם מבורר המצדיק את האבחנה בין עניינם לעניינו של לופו, שהרי טענותיו של לופו שהתקבלו על-ידי בית משפט זה נטענו גם על-ידם. לחלופין טוענים המערערים כי קצין התגמולים פעל בעניינם שלא כשורה והם סבורים כי מטעם זה ונוכח הנסיבות החריגות המתקיימות בעניינם, יש לסטות בכל מקרה מן האמור בהוראה 80.23 ולהעניק להם את ההטבות והתשלומים באופן רטרואקטיבי.

המשיב טוען מנגד כי דין הערעור להידחות. לטענתו, פסק הדין בעניין לופו קובע מפורשות, תוך מודעות לקיומם של הליכים תלויים ועומדים, כי תחולתו תהיה פרוספקטיבית והמערערים אינם יכולים להישמע בטענה לפיה יש לסטות מן האמור ב פסק דין זה. תימוכין נוספים למסקנה זו מוצא המשיב בהחלטה הדוחה את הבקשה לדיון נוסף, אשר התמקדה רובה ככולה בשאלת תחולת ההלכה שנקבעה, והוא מציין כי בקשת ההצטרפות שהגישו אותם מתדיינים אשר עניינם היה תלוי ועומד, הייתה ידועה לשופט

ג'ובראן בעת מתן החלטתו, אך הדבר לא שינה מן התוצאה אליה הגיע. אשר לטענות המערערים בנוגע להתנהלותו של קצין התגמולים, סבור המשיב כי טענות אלה בדין נדחו על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ואין מקום לשוב ולהידרש אליהן.

7.

דין הערעור להידחות.

פסק הדין בעניין לופו קובע מפורשות כי הוראה 80.23 תהא בטלה מכאן ולהבא וכי החריג היחיד לכך הוא עניינו של לופו עצמו, לגביו נקבע כי בטלות ההוראה תהיה רטרואקטיבית. על כן, למרבה הצער, לא ניתן להחיל את ההלכה החדשה שנפסקה בעניין לופו על עניינם של המערערים והם אינם זכאים מכוחה לתשלומים ולהטבות שיחושבו רטרואקטיבית מיום הפגיעה. אשר לטענה בדבר נסיבות חריגות שהתקיימו במקרה דנן המצדיקות תשלום רטרואקטיבי גם אם הוראה 80.23 חלה על העניין - בית המשפט לעניינים מינהליים לא מצא כי הייתה במקרה דנן התנהלות בלתי תקינה מצדו של קצין התגמולים, המצדיקה סטייה מהוראה 80.23 ככל שהיא חלה, ומסקנה זו אינה מצדיקה את התערבותנו משום שכל טענותיהם של המערערים בהקשר זה נוגעות להימשכות הליכי ההכרה בבנם כנכה צה"ל. אין בפיהם טענה או ראיה כלשהי לכך שקצין התגמולים פעל בעניינם משיקולים זרים, במשוא פנים או באופן חריג אחר המצדיק סטייה מהוראה 80.23 הממשיכה לחול על עניינם, כאמור.

8.

אין לכחד, התוצאה של דחיית הערעור בנסיבותיו של המקרה שלפנינו קשה היא. ואולם בהינתן הקביעה בעניין לופו בדבר תחולתה הפרוספקטיבית של ההלכה החדשה, ובהינתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לדיון נוסף שניתנה אף שבית משפט זה ער היה לכך שישנם מתדיינים נוספים שעניינם תלוי ועומד ושעתרו אף הם לבטלותה של הוראה 80.23, אין מנוס מדחיית הערעור.

הערעור נדחה, אפוא, אך בנסיבות העניין אין צו להוצאות.