עע"מ 4009/10 וסילי סיומין נ. משרד הפנים

1.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירתם של המבקשים. בעתירה ביקשו הם לתקוף את החלטתו של המשיב לדחות את בקשתם לפתוח בהליך מדורג לאיחוד משפחות. בגדרו של הערעור מבקשים השניים סעד זמני לעיכוב הרחקתה של המבקשת 2 (להלן-המבקשת) עד להכרעה בערעור.

2.

הנתונים השונים העולים מן החומר מלמדים כי סיכויי הערעור נמוכים במידה כזו שאין הצדקה למתן סעד זמני. סיפור המעשה הינו זה: המבקש 1 (להלן-המבקש) עלה ארצה בשנת 1993. בשנת 2000 הוא התגרש מאשתו. המבקשת שהתה בארץ בשנים 2005-2000 וזאת תחת זהות אחרת. בשנת 2005 היא הורחקה מן הארץ. המבקשים הכירו באמצעות האינטרנט בחודש מרץ 2008, שעה שהמבקשת נמצאה מחוץ לישראל. שבוע לאחר ההכרות האינטרנטית פנה המבקש למשיב בבקשה לקבל תמצית רישום לגבי מצבו האישי. בחודש יוני 2008 יצא המבקש מישראל לפראגווי. השניים נישאו שם וזאת בנוכחותו של המבקש בלבד. המבקשים נפגשו לראשונה פנים אל פנים בחודש דצמבר 2008, שעה שהמבקשת נכנסה לישראל על פי אשרת ביקור. המבקשת שהתה בארץ 10 ימים. היא נכנסה שוב ארצה בחודש אפריל 2009 וחודש לאחר מכן הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות. למבקשים נערך שימוע על ידי אנשי המשיב וההתרשמות היתה שאין מדובר בקשר כן ואמיתי.

3.

העובדות שצויינו נותנות תמונה מחשידה באשר למהות הקשר בין המבקשים, ועושה אני שימוש בלשון המעטה. מכאן מסקנתי, שכבר נאמרה, כי סיכוייו של הערעור נמוכים. על כן, איני רואה כל צידוק להותיר את המבקשת בארץ עד להכרעה בערעור. מכל מקום, היה ובסופו של יום, ולאחר צאתה של המבקשת מן הארץ, יתקבל הערעור תוכל, היא כמובן, לשוב ארצה.

4.

הבקשה לסעד זמני נדחית בלא שנתבקשה תשובה.