עע"מ 4220/11 גוזף עספור נ. שר הפנים

הנשיא א' גרוניס:

1.

המשיב החליט שלא להחיל על המערערת 2 (להלן – המערערת ) את נוהל הטיפול למתן מעמד לבן זוג זר שנישא לאזרח ישראלי. בעקבות זאת הגישו המערערים, הטוענים שהם בני זוג, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בית המשפט דחה את העתירה. על כך הערעור שבפנינו.

2.

המערער 1 (להלן – המערער ) הינו אזרח ישראלי ואילו המערערת הינה אזרחית דנמרק. המערערת הייתה בעבר אזרחית של ישראל אלא שהיא ויתרה על אזרחותה עת שקיבלה אזרחות דנית. לטענת המערערים, הם נישאו בשנת 2005 ומכאן הבקשה למשרד הפנים להחיל את הנוהל הנזכר לגבי המערערת.

3.

משרד הפנים זימן את השניים לראיונות. בראיונות נתגלו סתירות מהותיות ביותר לגבי שאלות זהות שהוצגו למערערים. כך, למשל, סיפר המערער כי בתה של המערערת מנישואים קודמים נכחה בחתונה בעוד שהמערערת אמרה שבתה לא נכחה באירוע. בתשובה לשאלה אחרת אמר המערער כי ביום שקדם לראיון הוא לא נפגש עם המערערת אלא דיבר איתה בטלפון. לעומת זאת, המערערת סיפרה כי נפגשה עם המערער ביום הקודם וכי הוא היה אצלה במשך כשעתיים. הסתירות האמורות, בצד סתירות נוספות, הובילו להחלטתו של המשיב.

4.

אנו סבורים שצדק בית משפט קמא משלא התערב בהחלטתו של המשיב. נוכח הסתירות המהותיות, בהחלט ניתן להבין את ההחלטה כי אין מדובר בקשר כן.

5.

בדיון היום טען בא כוחם של המערערים כי המערערת סובלת ממחלה קשה וכי היא מטופלת בבית חולים בירושלים. נוכח נתון חדש זה, ובהנחה שניתן לבססו במסמכים, ראוי שתוגש בקשה על ידי המערערים למתן אשרה למערערת, וזאת על בסיס הומניטרי. כמובן, שהסמכות נתונה בידי משרד הפנים ואיננו מביעים עמדה בשאלה אם יש מקום להיעתר לבקשה כאמור, אם תוגש.

6.

הערעור נדחה, בכפוף לאמור בפיסקה 5 לעיל. אין צו להוצאות.