פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
430/13 - ב'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. גליה חיטוב חתל
2. חסן באש
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק
דינו של
בית המשפט
המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
18.12.12 בעת"מ 51441-09-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן
בשם המבקשים:
עו"ד משה שאול
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
לפניי בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז מיום 18.12.2012 בעת"מ 51441-09-12 (כבוד השופטת ז' בוסתן ).
רקע עובדתי ודיוני
המבקשת 1 היא אזרחית ישראל והמבקש 2 הוא אזרח טורקיה אשר נכנס לארץ לראשונה ביום 22.8.1995 באמצעות אשרה במטרה לעבוד בענף הבניין. ביום 2.6.2003 הורחק המבקש מהארץ בהתאם לצו הרחקה שהוצא נגדו לאחר שנתפס על ידי גורמי האכיפה כשהוא עובד ללא אשרה. ביום 24.11.2004 נישא המבקש לאזרחית ישראל שאינה המבקשת וביום 17.8.2005 נכנס לישראל באשרה שתוקפה חודש. ביום 12.9.2005 קיבל המבקש אשרה נוספת וביום 10.5.2006 קיבל מעמד של תושב ארעי בעל אשרה שהוארכה מעת לעת עד ליום 10.5.2008. ביום 28.4.2008 התגרש המבקש וביום 18.1.2009 בוטלה אשרתו. ביום 15.6.2008, כחודשיים לאחר גירושיו, הגישו המבקשים בקשה לפתיחת תיק בלשכת משרד הפנים בעילה של חיים משותפים. ביום 19.11.2008 נערך להם ראיון בו נמצא כי הקשר ביניהם הוא מטעמי נוחות, המבקשת בשל בדידותה והמבקש מפאת רצון להישאר בישראל. זאת, על אף שלא נמצאו סתירות בגרסאותיהם. המבקשים נתבקשו להשלים מסמכים תוך פרק זמן ומשלא עשו כן המשיב הודיע להם כי נסגרה בקשתם. ביום 19.4.2009 פנו בבקשה להמשך טיפול בעניינם לאחר שהוגשו כל המסמכים. ביום 20.4.2009 נישאו המבקשים וביום 27.4.2009 הודיע להם המשיב כי הם זומנו להגיש בקשה חדשה כזוג נשוי. ביום 3.6.2009 נערך להם ראיון נוסף בו התרשם עורך הראיון כי הם נשואים מטעמי נוחות. ביום 15.6.2006 נערך ראיון לבתה של המבקשת אשר גרסה כי בין אמה למבקש ישנם חיים של כבוד והבנה. ביום 22.2.2010 נתנה למבקש אשרה שאורכה חצי שנה והיא הוארכה פעמיים עד ליום 7.8.2011. ביום 28.11.2011 נערך למבקשים ראיון נוסף בו נמצאו סתירות בתשובותיהם והתרשמות עורך הראיון הייתה שלילית. על כן, ביום 9.2.2012 נדחתה בקשת המבקש לקבלת מעמד עולה מכוח נישואיו למבקשת.
על החלטה זו השיגו המבקשים בפני ועדת ההשגה לזרים אשר ביום 14.8.2012 דחתה את השגתם. בהחלטתה, ציינה הועדה כי הבסיס החוקי למתן אזרחות לבן זוג זר, הוא סעיף 7 לחוק האזרחות, התשע"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות ) וביסודו עומדים שיקולים הומניטאריים שעניינם הגנה על התא המשפחתי. עוד צוין כי לשר הפנים שיקול דעת רחב לבחון את כנות הנישואין. בהקשר זה, הנטל להוכחת כנות הקשר מוטל על המבקש. מכאן נקבע כי במקרה דנן נערך איזון כראוי ולא נפל פגם בשיקול הדעת של המשיב שכן ההחלטה בוססה על שלושה ראיונות שונים. בראיון השני הסתבר כי המבקשת חיה עם המבקש כדי שלא תצטרך להיות לבד. כמו כן עלו סתירות בגרסאות המבקשים במהלך כל הראיונות. הועדה התייחסה לראיון החיובי שנערך עם בת המבקשת אך ציינה כי פרט לכך לא הונחה כל תשתית פוזיטיבית להוכחת קשר אינטימי וכן.
על כן, הוגשה עתירה בפני בית המשפט המחוזי אשר נדחתה ביום 18.12.2012. בית המשפט קבע כי לא נטען ולא הוכח כי נפל פגם מנהלי בהליך או כי ההחלטות לוקות בחוסר סבירות. לקביעתו, אין להתערב בהחלטה שנעשתה לאחר מספר ראיונות והתרשמות בלתי אמצעית מהמבקשים. בית המשפט הדגיש כי ביסוד הנכונות לאפשר התאזרחות של בן זוג זר עומדים שיקולים אשר מצריכים קשר זוגי כן ואמיתי וכי המבקשים לא הוכיחו כי זהו מצבם. את החלטתו זו ביסס בית המשפט על העובדה שהמבקש שהה באופן לא חוקי בארץ בשנת 2003, ועל פנייתו להכרה בקשר זוגי עם המבקשת חודשיים לאחר הגירושין מאשתו הראשונה..
מכאן הבקשה שלפניי למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור בעניינם טובים, שכן המשיב לא בחן את כלל הראיות בעניינם, דהיינו, עדויות בנותיה הנוספות של המבקשת. באשר למאזן הנוחות טוענים כי הוא נוטה לטובתם שכן דחיית הבקשה תוביל לפירוק התא המשפחתי, ותגרום למבקש נזק בלתי הפיך מאחר שמרכז חייו נמצא פה והוא שוהה כאן תקופה ארוכה מכוח אשרות ארעיות שאושרו.
מנגד, לגישת המשיב סיכויי הערעור אינם טובים. זאת, נוכח שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשות, ונוכח טיבו של ההליך, כערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לגופם של דברים מדגיש המשיב את הסתירות הבולטות בראיונות. לצד זאת, טוען המשיב כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, זאת, שכן הנזק שייגרם מדחיית הבקשה אינו בלתי הפיך.
דיון
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הגעתי לכלל מסקנה, לא בלי התלבטות, כי דין הבקשה באשר לסעד זמני להידחות.
כידוע, בקשה לסעד זמני תבחן בשניים – סיכויי ההליך ומאזן הנוחות (ראו למשל: עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (13.11.2006)).
במקרה שלפנינו לא הוכח כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך באם תדחה בקשתו. אכן, במידה ויקבע כי המבקשים מנהלים חיי משפחה תקינים והם זכאים לחיות ביחד בישראל, ריחוק לתקופה ממושכת אינו קל. יחד עם זאת, במידה שיתקבל הערעור, יוכל המבקש לשוב לארץ בכל עת.
באשר לסיכויי ההליך, כאמור, בית משפט זה לא יטה להתערב בהחלטות הרשות המוסמכת לאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהצדדים. אמנם, נדמה כי נקודת המוצא העקרונית של ועדת ההשגה אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, שכן מעמדו של העותר אינו רק בבחינת שאלה "הומניטרית", אלא נוגע בזכותה החוקתית של המבקשת לחיי משפחה (ראו: בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים , פ"ד סא(2) 202 (2006), בג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה
(11.1.2012)). בתוך כך, ספק אם ניתן ללמוד מהיות הנישואין לצורך הפגת בדידות כי הם בהכרח פיקטיביים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ונוכח הקשיים הממשיים המתעוררים מהראיונות שנערכו למבקשים, שמעוררים ספק בכנות הקשר, מצאתי שסיכויי ההליך אינם גבוהים דים, במידה שתצדיק את מתן הסעד הזמני.
נוכח העובדה שסיכויי הערעור אינם קלושים, ובהתחשב בפגיעה החמורה שתיגרם למבקשים אם יימצא שיש ממש בערעורם, מתבקש יומן בית המשפט לקבוע את ההליך לשמיעה במועד מוקדם, בהתחשב בעומס המוטל על בית המשפט.
סוף דבר, הבקשה לסעד זמני נדחית.
ניתנה היום, י' בסיון התשע"ג (19.5.2013).
ש ו פ ט